יותר טוב מטינדר: השדכן המודרני העברי הראשון
"רצונך בחיים צנועים? קח לך אישה צנועה", "חובב מוזיקה? בחר במורה לפסנתר, סימפטית ומרוויחה 15 לירות לחודש" – הכירו את יוסף ליבר, הטינדר האנושי של ישראל בשנות ה-30 או אם תרצו - השדכן המודרני העברי הראשון. מתוך ארכיון הספרייה הלאומית
חכם חנוכה - מאחוריך: אומרים שלכל דור יש טינדר משלו. אם תרצו, המודעות של השדכן יוסף ליבר היו הטינדר של סוף שנות ה-20 - אולי אפילו סבא וסבתא שלכם השתמשו בהן. השנה 1929, וליבר מפרסם את מודעות השידוכים של נשים וגברים המחפשים אהבה. הוא עושה זאת בדבקות ועם ניצוץ שכמותו לא נראה, ולא רק פרסם מודעות, אלא גם ניסח אותן כמו קופרייטר מדופלם.
"השדכן המודרני, הזריז והנודע, הפופולרי והמפורסם" - כך נהג לכנות את עצמו. מאז שנכנס לעסקי השדכנות, קיבל ליבר מדי שנה מאות פניות מהארץ ומחו"ל. אפשר היה לכתוב אל משרדו - "המקשר בחיים" בתל אביב (ולצרף בולים בסך 10 מא"י בשביל תשובה) ואפילו להגיע למעונו הפרטי, גם בשבתות ובחגים. מרגע שהיה בנמצא טלפון, ליבר היה זמין ללקוחותיו גם דרכו. "כל העניינים מתנהלים בסודיות גמורה ובאחריותי", הצהיר בפרסומיו.
אז מה היה "מודרני" בגישתו של ליבר לתחום השדכנות ומה משב הרוח הרענן שהביא איתו לרווקות ורווקי ארצנו? בקטע הפותח את ספרון מודעות השידוכים שפרסם בתל-אביב ב-1938, שטח ליבר את משנתו. בתור שדכן קשוב ומודרני, מיהר להרגיע את לקוחותיו הצעירים כי מה שנתפס על ידי הוריהם בטעות כדרישות מוגזמות הן בעצם "שאיפות נעלות יותר מהדורות הקודמים". על הדור הצעיר, שאותו הזמין ליבר אל משרדו, אמר כי "יש לו אידיאלים", אך עם זאת "אין הוא מוצא את האמצעים בכדי לגשם (להגשים) אותם".
כשהדבר נגע לענייני זוגיות, נמצאה ארצנו בעמדת חיסרון מול אירופה המודרנית: "כאן פעלו אך השדכנים מהדור הישן, ששמו לבם אך ליחוס ולכסף מבלי שתהיה להם הבנה כל שהיא בפסיכוזה (בנפש) של המשתדכים." ולמקרה שתהיתם, הבהיר השדכן, "דבר זה הביא כמובן לצרות מרובות בחיי המשפחה".
ליבר פתח את משרדו בשנת 1929, והוא מספר עד כמה מורכב היה הדבר: "זוכר אני איך שנלחמתי בכדי לפתוח בתל-אביב משרד מודרני לשדכנות. לא יכולתי למצוא עזרה בשום מקום. ולהיפך. צחוק וקלס היו מנת חלקי, ואני אף לא יכולתי לכעוס עליהם על כך, כי הם לא הבינו שארץ ישראל זקוקה לשדכנים. לא איבדתי את תקוותי. נלחמתי לטובת רעיוני באמצעים צנועים מאוד, אך לבסוף הצלחתי להרגיל את הנוער שלנו להעביר אותם בדרך הרצויה. על ידי השתדכו מאות זוגות בכל קצווי הארץ, החיים עד עתה בשלום ובכבוד והשיגו בעזרתי את האושר השלם".
אך האם מצא בעצמו את אותו אושר שלם? אפשר שאחת הסיבות שליבר פנה לעסוק בשידוך קשורה לרצון למצוא לעצמו אישה. נראה שהוא נחל הצלחה, כי ב-1935 נישא לבחירת לבו ברוניה. לימים תוצג ברוניה בתור מי ש"גם מפורסמת כשדכנית זריזה, וכבר עזרה לבעלה בביצוע עשרות שידוכים מאושרים".
ליבר התעקש לגשר בין המסורת לבין העידן המודרני. ממסורת השדכנות עתיקת היומין שימר את הקשר האישי בין הלקוח ובין השדכן. הוא נפגש עם לקוחותיו באופן אישי (לעתים יחד עם אשתו ברוניה ולעתים לבד), התעניין בדרישותיהם, הקשיב למאווייהם והתאמץ לרדת אל מעמקי נפשם, וגם אל עומק כיסיהם.
מרגע שסיים את עבודת התחקיר שלו, הוא חיבר פרופיל מפתה מכל המידע שאסף, כזה שיצוד את עיני בן או בת הזוג הפוטנציאליים, וצירף מספר פרטים טכניים - הגיל, המצב הכספי ולעתים גם ארץ המוצא של הלקוח/ה - הכל סיכם תחת כותרת פיקנטית. אחר כך גם איגד והוציא את המודעות שפרסם לאור בחוברות ובספרים שהציע למכירה.
הפרטים המעטים שנמצאו על חייו הפרטיים מלמדים שהשדכן המודרני שמר בעצמו על אותה דיסקרטיות שהבטיח ללקוחותיו. עם זאת, מידיעה שפורסמה בעיתון המשקיף ב-29 במאי 1946 אפשר להבין שאין דבר - אפילו לא תקנה מנדטורית נגד תליית כרוזים - שעמד בפני השדכן שביקש למלא את המדינה שבדרך באהבתם של זוגות טריים.
ליבר, בלהט והחיוניות שאפיינו אותו, האמין שמשרד השידוכים המודרני שלו הוא אמצעי חשוב כדי ללכד את העולים החדשים - זרים ובודדים, אנשים הגונים ממשפחות טובות שאין מי שמכיר אותם בארץ, ושהוא יוכל לפתוח בפניהם את שערי הנישואין. הוא קרא אל צעירי וצעירות היישוב המתקשים במציאת זיווג לפנות אליו "בלב שקט, כדי שאמצא בשבילכם את האושר המלא ותעזרו לבניין ארצנו ולתקומת המדינה העברית החופשית!".
הוא ראה את עצמו בתור מורה דרך לחיי נישואין מאושרים. בחיבור "שיחה קצרה אודות הנשואין" שפרסם ב"השדכן המודרני - מדריך מודרני לנישואין בארץ", כתב: "לעולם אל תשתדך למען כסף. כי הכסף מעוור את עיניך, ותמיד תחשוב: 'בגלל כסף נמכרתי'. וכשהכסף יאזל, תהרהר תמיד בנשים אחרות שנקרו בדרך חייך ותקלל את עצמך: 'מדוע נישאתי דווקא לזו? הן האחרת יפה ונעימה הרבה יותר! הבן נא כי עושר אינו אושר!".
את ה"אני מאמין שלו" על חיי הנישואין והאהבה הוא חיבר בצורת שיר ופרסם בכל החוברות שלו. ואתם, האם מצאתם כבר את את הנפש התאומה שלכם? אם לא, אולי תמצאו אותה ברשימה של ליבר "רשימה גדולה ומקפת של בחורים ובחורות מכל הסוגים העדות והמעמדות. עשירים, עניים, בעלי השכלה אקדמית והשכלת בית ספר עממי, בעלות מקצוע, בעלות בית ופועלות". "ברשימה זו", הוא מבטיח, "תימצא, בלי ספק, הנפש המתאימה לכם, ואם לא - אל תיוואשו. במשרדי עוד נמצאות רשימות המכילות אלפי שמות".
לעוד סיפורים מהספרייה הלאומית היכנסו לבלוג הספרנים