ביקורת סרט - "העודף בשבילך": קומדיה רומנטית, אבל קצת אחרת
הסרט "העודף בשבילך" מצליח במקום שבו קודמיו נכשלו - להציג אוטיסטים כבני אדם ולא כ"בעיה". שחקניו הראשיים הם אנשים על הספקטרום ללא ניסיון קודם במשחק שמספרים סיפור אהבה קטן ומרגש. מומלץ
"העודף בשבילך" (Keep the Change) הוא לכאורה סרט שלא-צריך-היה-להיעשות: קומדיה רומנטית שבמרכזה אוטיסטים המגולמים על ידי אוטיסטים. ואולם, מה שמפתיע בסרטה של הבמאית-תסריטאית רייצ'ל ישראל (שמבוסס על סרט קצר שביימה ב-2013), הוא שהעסק לא רק עובד, אלא אף משכיל לדלג על המהמורות האתיות הטמונות בו.
האם הסרט מציע איזשהו ערך מוסף מעבר לזה? ספק רב. על אף חינו הרב, "העודף בשבילך" נושא מסר דידקטי למדי. גיבוריו מתקשים להתקבל בקרב החברה "הרגילה", ומוצאים אהבת אמת ותמיכה במסגרת הקהילה שלהם. לא עוזרת גם העובדה, שהדמות הגברית הראשית בסרט באה ממשפחה יהודית עשירה מניו יורק. כלומר, לא בדיוק מישהו שאמור להתמודד עם קשיי קיום – וכמובן שהבעיות שלו נפתרות על הצד הטוב ביותר, כמו בסיפור אגדה רומנטי.
הגיבור פה הוא דיוויד (ברנדון פולנסקי), בן יחיד להוריו העשירים שנאלץ לפקוד קבוצת תמיכה של אוטיסטים במרכז קהילתי. שם הוא גם פוגש בשרה (סמנת'ה אליסופון), צעירה הלוקה בפטפטנות-יתר ונדרשת בדיבורה לחריזה אינפנטילית. דיוויד לא ממש מתעניין בה, ומעדיף להכיר נשים בנות גילו דרך אתר היכרויות. הבעיה היא, שאלה אינן מודעות להיותו אוטיסט, והתנהגותו הנוטה לעיתים לגינונים מוזרים ממצבת אותו בעיניהן כפריק.
עוד ביקורת במדור הקולנוע של ynet:
כאשר המדריכה בקבוצה מטילה עליהם לבקר יחד בגשר ברוקלין ולדווח על רשמיהם, דיוויד נרתע. אך מהר מאוד הוא מגלה את קסמהּ של שרה, שבאירועים חברתיים מתגלה כאימת ה-small-talk. מערכת היחסים ביניהם אינה מתקבלת בעין יפה על ידי הוריו של דיוויד, ובמיוחד אמו הסנובית (ג'סיקה וולטר) שהייתה רוצה לראות את בנה נישא למישהי שתוכל באמת לדאוג לו.
שמו של הסרט נושא אומנם קונוטציה מעמדית: דיוויד שמתנייע במוניות (כאשר הנהג המשפחתי לא מסיע אותו ממקום למקום), מעניק שטרות נדיבים, ואינו דורש חזרה עודף. ואולם, הנדיבות הזו היא ביטוי לחוסר יכולתו להכיר במצבו, ויחד עם הבדיחות התפלות שהוא שב ומספר (אחת כזו, כמתברר, אף סיבכה אותו עם המשטרה) – גורמת לו לחוש בעיני עצמו "נורמלי".
הסרט אינו מתייחס אל האוטיזם כ"בעיה" שיש לדון בה באופן שמזכיר דרמות טלוויזיוניות של שעות אחה"צ. הוא גם לא הופך את גיבוריו ליוצאי-דופן מופלאים כפי שעשה בשעתו "איש הגשם" המעצבן. אין בו התנשאות, כאמור, וגם לא התבוננות התובעת מאיתנו לרחם על הדמויות או להתבונן בהן מתוך מודעות צדקנית ל"אחרותן".
הבמאית, ישראל, פגשה את ברנדון פולנסקי בכיתה ללימודי אמנות, וביססה את סרטה פחות או יותר על דמותו וסיפורו. מרבית השחקנים, כמובן, נטולי רקע במשחק, וכמה מהסצינות על כן נושאות חותם של אותנטיות מבלי שייהפכו למציצניות. לזכותה של ישראל נזקפת אף העובדה, שסרטה אינו מנסה לבחון את יחסה של החברה ה"נורמלית" לאוטיזם. צמד גיבוריו אינם ייצוגים של התמודדות מעוררת השראה, אלא שני בני אדם שמנסים לבסס קשר רומנטי. במילים אחרות, הישגו המרשים של הסרט הוא בכך, שבאיזשהו שלב אנו פשוט חדלים מלהתבונן בהם כאוטיסטים, ובד בבד נענים לסיטואציות הנובעות ממוזרויותיהם וייחודם.
"העודף בשבילך", אם כן, אינו עוד סרט העוסק בשוני ובהתמודדות. אדרבא, נדמה שהאנשים הקרובים ביותר לדיוויד, הוריו, הם-הם האבן הכבדה הקשורה לצווארו, ולא החברה ש"בחוץ". זהו סרט שתובע אומנם מהצופה מודעות לדימוי המוצג בפניו, אבל לא באופן יומרני ומכביד. פשוט קומדיה רומנטית קצת אחרת.
