עימות ראשון בין ישראל לאיראן - והערבים צופים מהצד
בזמן שישראל מתקיפה מטרות איראניות בסוריה והאיראנים מגיבים בירי לגולן, סבורים פרשנים ערבים שהרפובליקה האיסלאמית על סף קריסה מבית ואינם מגנים את מדיניות ישראל: "על האייתולות להתעורר מהחלום המשיחי המטורף, להפנים כי תם עידן מלחמות הג'יהאד ולשוב למסגדים"
בעיתונות הערבית מתואר העימות הישראלי-איראני על אדמת סוריה כראשיתה של המלחמה הראשונה שבה ישראל אינה נלחמת נגד גורם ערבי, אלא פרסי. מדוע פרשנים סעודים סבורים כי איראן על סף קריסה? כיצד מפרשים תומכי איראן את האירועים האחרונים?
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
הצהרתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על פרישת ארצו מהסכם הגרעין עם איראן והמלחמה שהחלה על אדמת סוריה בין איראן לבין ישראל חושפות את עומק חילוקי הדעות והפילוג בעולם הערבי, שעד עתה עומד מן הצד. מי בעד איראן ומי נגד? כיצד לדעת הפרשנים תסתיים המלחמה?
לישראל יתרון צבאי? תלוי את מי שואלים
האם בחדשות בערבית אומרים את האמת? להלן דוגמה מהיום (יום ה'):
"הישראלים מבוהלים מהטילים האיראניים ומסתתרים במקלטים, לא מדווחים על הנזק" (אל-מיאדין הלבנוני ופרו-איראני).
"מערכת ההגנה האווירית הסורית יירטה את כל הטילים שנורו מישראל זה אחרי זה" (סוכנות הידיעות הסורית סאנא).
ומנגד: "גשם של טילים על בסיסי איראן בסוריה" (אל-ג'זירה הקטארי); ו"המכה הישראלית הגדולה ביותר שהייתה על אדמת סוריה, פגיעה ברדארים ובמחסני נשק איראניים" (רשת אל-ערבייה הסעודית)
הצהרת טראמפ יצרה מצב אבסורדי: סעודיה, בחרין ואיחוד האמירויות הערביו תמכו בהצהרה, בריטניה צרפת וגרמניה התייצבו נגד ארה"ב. הפרשן הסעודי עבד א-רחמן א-ראשד כתב על כך: "מדינות אירופה המעוניינות בהסכם עם איראן, לא אכפת להן כלל מהמחיר שמשלמות על כך מדינות האזור. עליהן לבחור אם הן איתנו או עם איראן".
מי האויב - איראן או ישראל?
לפני כשבוע אנור עשקי, קצין בכיר בדימוס במודיעין הסעודי וראש מרכז המזרח התיכון ללימודים אסטרטגיים, הרגיז רבים בארצות ערב, כשכתב בטויטר כי ישראל חשודה כאויב ("עדו מז'נון"), ואילו איראן היא אויב ודאי ("עדו מד'מון"). הוא הסביר שישראל לא ירתה כדור אחד על סעודיה, בשעה שאיראן משגרת כל הזמן טילים על הממלכה ואפילו על העיר הקדושה מכה באמצעות המורדים החות'ים השיעים בתימן. הוא לא פסל שותפות עם ישראל, בתנאי שתצטרף ליוזמת השלום הסעודית.
התגובות הסוערות לא איחרו לבוא מרחבי העולם הערבי, ולפיהם ישראל נותרה האויב העיקרי של האומה הערבית. פרשנים סעודים רבים טוענים כי הסוגיה הפלסטינית הפכה בידי רבים בתקשורת הערבית לכלי תעמולתי על מנת להצדיק את איראן ולנקות אותה מפשעיה. לטענתם, איראן לא רק שלא תרמה לפתרון הבעיה, אלא שעשתה נזק עצום לסוגיה הפלסטינית על ידי חימוש ארגון חמאס. לעומת זאת, סעודיה הניחה תוכנית לשלום כולל במזרח התיכון כבר לפני שני עשורים.
פרשנים סעודים: איראן תקרוס כלכלית
רוב הפרשנים הסעודים הבכירים, כגון מוחמד אל א-שייח, משארי א-זיידי וכרים עבדיאן, טוענים כי מעולם לא היה המשטר האיראני במצוקה כה קשה כמו בימים אלה. הם מצביעים על הרעב שממנו סובלים כ-40 מיליון איראנים, כמחצית מהאוכלוסייה.
"משמרות המהפכה" גזלו את הכספים שזרמו כתוצאה מהסרת הסנקציות לפני שלוש שנים למימון הטרור והמיליציות בתימן, עיראק, סוריה ולבנון ו"שכחו את העם הסובל מבית". לדעת הפרשנים, המצב באיראן מזכיר את האווירה ששררה ערב נפילת השאה ב-1979: קריסה של המטבע האיראני, אבטלה ואינפלציה גבוהה, פשיטת רגל של בנקים ומוסדות פיננסיים, קריאות בפרלמנט ליו"ר הבנק המרכזי האיראני להתפטר ובריחתם של בעלי הון שהוציאו מיליארדי דולרים מחוץ לאיראן.
החזרת הסנקציות רק תגביר את התסכול בקרב העם האיראני ואת מצוקת השלטון. לטענת הסעודים, בחודשים האחרונים כבר מתרחשת "אינתיפאדה" ברחבי איראן שהולכת ומתפשטת והתקשורת האיראנית מסתירה אותה.
איראן לכודה
לדעת הפרשנים, בשל העובדה שאירופה ממשיכה את הסכם הגרעין וארה"ב לא, איראן בהתלבטות קשה. אם תעשיר אורניום יצטרפו מדינות אירופה לארה"ב. הדבר גם ייאלץ את ישראל וארה"ב לפעול צבאית נגדה גם אם אינן מעוניינות לעשות זאת בעת הזו. בסוריה נחלה איראן אכזבה רבה מכך שארה"ב, בניגוד להצהרות טראמפ, לא פינתה את כוחותיה ומכך שהמטריה הרוסית אינה מתקיימת כשמדובר במאבק נגד ישראל.
חיזבאללה עסוק בבחירות בלבנון ומזכ"ל הארגון חסן נסראללה כבר הצהיר כי הסתיימה המלחמה בין השלוחות בסוריה (חיזבאללה של איראן והמורדים בחסות סעודיה וישראל כביכול) וכעת מתחילה המלחמה הישירה בין נותנות החסות (ישראל ואיראן). על כן, לדעת הפרשנים הסעודים ניצבת כעת איראן לבדה במלחמה.
ראזי דחמאן כתב הבוקר ב"אל-חייאת" כי ישראל מוחקת בהדרגה את כל הישגי איראן בסוריה, מכיוון שהיא חייבת להשמיד את הכוחות האיראניים ליד חומס ודמשק, לפני שיזרימו אותם דרומה לקוניטרה ולגולן.
רוב הפרשנים מצטטים את דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו כהוכחה נוספת שאיראן מוליכה את הקהילה הבינלאומית שולל. יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן כינה כמה פעמים את המנהיג הרוחני העליון של איראן, איתוללה עלי חמינאי, כ"היטלר חדש", לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן.
הפרשן מוחמד אל א-שייח כתב: "על האייתולות להתעורר מהחלום המשיחי המטורף ולהפנים כי תם עידן מלחמות הג'יהאד, הפשיטות והכיבושים וייצוא המהפכות. על ההנהגה האיראנית להפנים, כפי שעשה יורש העצר הסעודי, כי אנו חיים במאה ה-21 ויש לפעול למען הצעירים והקדמה. האייתולות צריכים לשוב למקומם הטבעי - למסגדים - ולתת למדינאים לנהל את הפוליטיקה".
העיתונות הפרו-איראנית: המלחמה היא אינטרס ישראלי
תומכי איראן בעולם הערבי נשמעים כעת כמו מנהיגי אירופה: לטענתם, הצהרת טראמפ מבטלת "הסכם היסטורי" שהושג במאמץ רב ומחזירה את האזור שלוש שנים אחורה למצב של חוסר יציבות.
לטענת אל-מיאדין הלבנוני (רוב הפרשנים אנונימיים), ישראל מפציצה מטרות איראניות "מרוב תסכול על התבוסה של בני חסותה בסוריה, ובעיקר כנקמה על הישגי הצבא הסורי בחודשים האחרונים - טיהור הטרוריסטים מפרברי דמשק, מה שמוריד מעל הפרק את האפשרות שהבירה תיפול בידי המורדים". לטענת פרשני אל-מיאדין, מטרת ההפצצות של ישראל לגרור את איראן למלחמה בשעה שאינה נוחה לה. "אך איראן חכמה וסבלנית ואינה נופלת בפח שטמנה ישראל ותתקיף בזמן ובמקום שמתאים לה".
אל-מיאדין ורשת אל-מנאר של חיזבאללה מעדיפים לדבר על הישגי חיזבאללה בבחירות לפרלמנט בלבנון והשתלטות הקואליציה של הארגון על שליש מהצירים, דברים שמוכיחים לטענתם את הפופולריות של הארגון השיעי כמגנה של לבנון מפני "האויב הציוני". חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים עדיין שיכורי ניצחון מהתבוסה של המורדים בסוריה ואינם מפנימים כי כעת מתייצב בפניהם אויב בסדר גודל אחר.
על מה מסתמכת האופטימיות של חיזבאללה? האם הם מכינים לנו הפתעה חדשה? עד שיתברר הדבר, כדאי מאוד לקרוא לממשלת ישראל לפנות חומרים ומתקנים רגישים במפרץ חיפה. ויפה שעה אחת קודם.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010