"נולדתי למשפחה אשר נמנתה עם אדריכלי "ברית הדמים”, הברית הייחודית בין הדרוזים למדינת ישראל". סיפר ד"ר ח'ניפס לקהל. "סיפורו של סבי, שייח סאלח-חסן ח'ניפס שזור בגורל מדינת ישראל מתקופת המנדט הבריטי. עם פרוץ המרד הערבי הגדול בשנת 1936. במאבק מזויין, הערבים המוסלמים הסתערו והרגו כ"דת מוחמד בחרב”, לא רק יהודים. עם התחזקות המגמה הרדיקלית רצחו המורדים גם את אבי סבי יחדיו עם ארבעה שייחים נוספים מהקהילה הדרוזית כעונש על שמירת נייטרליות במגזר.

“סבי הפך לאחר קום המדינה לחבר הכנסת הדרוזי הראשון וכיהן בשלוש קדנציות. כמו כן, היה פעיל בהגנה, ויחדיו עם דוד בן גוריון ומנהיגים נוספים סייע בבניית הקשר בין המיעוט הדרוזי למדינת היהודים הצעירה בברית בעל משמעות רבה ותרומה אדירה בעיקר עם החלת חוק גיוס חובה על בני העדה”.

ד"ר אמיר ח’ניפס נולד בעיר שפרעם בגליל. את שירותו הצבאי עשה בצנחנים ושימש כיועץ פוליטי לח"כ יוסי כץ ממפלגת העבודה, הוא השלים את לימודי הדוקטורט בפוליטיקה של המזרח התיכון בלונדון. כיום הוא מכהן כראש המכון לחקר ישראל והעדה הדרוזית בעוספיא, ובמקביל עורך מחקרים במסגרת תכנית הפוסט דוקטורט בפקולטה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון.

“רבים מהדרוזים בסוריה מעריכים את תמיכת ממשלת ישראל”. ד”ר ח’ניפס

כבר במהלך לימודיו בלונדון הפך ללוחם נגד תנועת ה-BDS באוניברסיטאות באמצעות מתן הרצאות ופרשנות בכלי התקשורת הבינלאומיים בנושאים אקטואליים הקשורים למדינת ישראל ולהתרחשויות במזרח התיכון. הוא מופיע בפני קהילות יהודיות וישראליות ובפני קהילות וסטודנטים אמריקאים. בקהילות אמריקאיות ד"ר ח'ניפס מדבר על סגולות ישראל כמדינה דמוקרטית הנותנת שירותים חברתיים ורפואיים לכל אזרחיה. שם דגש על האינטגרציה של מיעוטים במדינת ישראל, על הזכות לפולחן וחופש דתי מלא, הזכות לייצוג עצמי ולהבעת דעות והזכות לבחור ולהיבחר.

"התרשמתי מאוד מפתיחות הקהל היהודי והישראלי בארה"ב וברצונם לשמוע ולהבין על העדה הדרוזית ומערכת היחסים הייחודית שלה עם מדינת ישראל. אני נמצא בקשרים הדוקים עם סגן השגריר בוושינגטון, ראובן עזר, ונעתר לפניות הרבות אשר מגיעות אלי כדי להיפגש ולהסביר דרך סיפורי האישי, עד כמה העדה הדרוזית היא חלק בלתי נפרד מהזכויות והחובות בצביונה וערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל”.

מהם האתגרים של החברה הדרוזית בישראל?

“הדרוזים מייחלים לשילובם במערכת השלטון ובתפקידים בכירים במנהל הציבורי ובשוק העבודה הישראלי, להקצאת משאבים ולהעלאת רמת השירותים המוניציפליים ביישוביהם, לפתרון בעיית המחסור בקרקע לצרכי בנייה ופתרון בעיית הדיור ושמירת זהותם הדתית והתרבותית של הדור הצעיר בעידן המודרני”.

כיצד משפיעה המלחמה המתמשכת בסוריה על היחס של הדרוזים ברמת הגולן, שרובם מסרבים להכיר בריבונותה של ישראלי?

"אנו מזהים מגמה חיובית כלפי ישראל כתוצאה מהמצב הפוליטי באזור. מגמה זו באה לידי ביטוי בעלייה בהגשת בקשות להנפקת תעודות זהות ישראלית ובאוקטובר הקרוב יתקיימו לראשונה "בחירות דמוקרטיות בכפרי הדרוזים בגולן"למרות ההתנגדות העזה בעבר בטענה שזו "ישראליזציה"של הכפרים. הדרוזים בגולן מבינים שסוריה השתנתה בשנים האחרונות והסיכויים קלושים שיישוביהם יחזרו לשטחיה עקב הכוחות הזרים הבוחשים בקלחת הסורית. האוכלוסייה מגוונת בין התומכים באינטגרציה מלאה עם החברה הישראלית ואלה שעדיין יושבים על הגדר".

כיצד משפיע הסכסוך והמצב הביטחוני בסוריה על היחס של הקהילות הדרוזיות בסוריה למדינת ישראל ולעדה הדרוזית בישראל?

"רבים מהדרוזים בסוריה מעריכים את תמיכת ממשלת ישראל והעדה הדרוזית בארץ בהתמודדותם מול כוחות דאע”ש הפונדמנטליסטיים האיסלאמיים שאיימו על קיומם".

אחת מהשאלות המאתגרות נגעה בזהותם העצמית של בני העדה החיים בארץ ושאלת הגדרתם העצמית. ד"ר ח'ניפס התייחס בתשובתו לרבגוניות השוררת בעדה וענה. "רובם המכריע של בני העדה הדרוזית בישראל רואים את עצמם כישראלים ומזדהים בצורה בולטת עם המדינה, עם מוסדותיה, סמליה, חגיה הלאומים, הממסד, החינוך, התעסוקה וכל מה שקשור בתרבות הישראלית. בד בבד שומרת העדה על ייחודה, דתה, תרבותה ומנהגיה. למרות שלא פעם תהליכי המודרניזציה כתוצאה מהמגע עם החברה הישראלית והעולם הגדול עומדים בסתירה ליסודות הערכיים במסורת הדרוזית".

מהו החזון שלך?

"החזון של סבי וכל משפחתי לחיזוק הקשרים בין הדרוזים והמדינה הוא כאש בעצמותי. לביסוס הקשר הקמנו את המרכז לחקר ישראל -והעדה הדרוזית בישוב עוספיא בכרמל שהציב מטרות לקידום החלטות מדיניות שתסייענה למשוחררי צבא, נשים דרוזיות ובני נוער בהתמודדותם עם אתגרי העתיד ושילובם המלא בחברה הישראלית.

“המכון מתפתח במהירות והופך לכלי חשוב בתכנון המדיניות בתחומים אלו. אני מאושר ששהותי בארה"ב תורמת לחיזוק הקשרים עם הקהילה הישראלית והיהודית בתפוצות ומאפשרת לי לחלוק בפניהם את סיפורו של המכון והעדה כולה".

המלצות השבוע

מקבת

הגרסה החדשה של "מקבת"בתיאטרון שייקספיר בשיקאגו היא ההצגה הטובה של השנה וחוויה תיאטרונית חשובה. מחזה מעורר השתאות. מקבת הוא שעשוע אינטליגנטי בשפה האנגלית המדוברת, ברמת המילה והצליל וגם מעשה חצוף בימתית. השחקנים משתעשעים עם הקהל. כל סצנה מלווה בנגינת כלי הקשה מעניינים. שלוש קוסמות מכשפות את הקהל ומהוות מקהלת צללים. התאורה, מקהלת הצללים וכלי ההקשה פנטסטית צועדים יחדיו בהרמוניה נפלאה.

המחזה עוסק בגנרל סקוטי, המאמין לנבואתן של שלוש מכשפות המנבאות לו שבעתיד יהפוך למלך סקוטלנד. נבואה זו מזרימה בו אמביציה הרסנית ובעידודה של אשתו הוא רוצח את המלך דנקן. המחזה מתאר את הסכנות שבתשוקה לכוח ובבגידה בחברים. הגנרל, רדוף אשמה וחרדת רדיפה, הופך לטירן עריץ הרוצח את כל מי שהוא מדמיין העומד בדרכו. הוא והמלכה נסחפים למרחץ דמים חסר שליטה הגורם להם להרוס במו ידיהם את מה שניתן להם.

מתוך ‘מקבת’. צילום: Liz Lauren

דימויים מרכזיים שבחר הבמאי לפתח הוא הצבע והצליל. המלכה לובשת שמלה לבנה ההופכת לשמלה אדומה כדם ולשמלה לבנה עם כתמי דם. גם צלילי כלי ההקשה משתנים בהתאם לאווירה. המחזה הומוריסטי, ההצגה מרתקת, ומכשפת את הקהל. יצאתי מוקסמת מהמשחק נפלא, הבימוי המקורי, התפאורה הנהדרת והתאורה היפהפייה. לא להחמיץ!

כל מי שצפה בתכנית סטרדיי נייט לייבזוכר בוודאי את ג'וליה סוויני בתפקיד הדמות המפורסמת פאט האנדרוגינוס. עתה סוויני, אירית קתולית נשואה לבעל יהודי אשכנזי ואימא לבת סינית, גרה בווילמט ומעלה מופע היתולי ואישי על חייה.

המופע נפתח כשסוויני מספרת לנו על צפייה באישה זקנה היורדת במדרגות הנעות בניו-יורק בקושי ואח"כ כשהיא בוהה במראה, היא מגלה שהקשישה הנאבקת פיזית בירידה במדרגות זאת היא. סוויני גם מגלה שהיא שקופה בזקנתה ואנשים צעירים רק מחליקים את עינם ומדברים עם צעירות אחרות דרכה.

סוויני מספרת בהומור את האוטוביוגרפיה. היא בת 58, זקנה יותר ורחבה יותר. היא נהנית תמיד להסתכל על עצמה ולחייך על נטישת החיים בהוליווד והפיכתה לעקרת בית משועממת המבשלת, מסיעה ומלמדת את ביתה לנהוג. היא מדברת על העדפתה הפוליטית, על מחלת הסרטן בה חלתה ועל חמתה ואימה. היא בדרנית במובן הפילוסופי של המילה. מסוג האנשים שכל הברה שיוצאת מפיהם מצחיקה. היא שחקנית מבריקה ומשעשעת. אם אתם רוצים לצחוק - לכו לראות אותה. מומלץ.