עוד מאמץ קטן ונסכל את חלוקת ירושלים
בנימין נתניהו חיזק באופן דרמטי את מעמדה הבינלאומי של בירת ישראל. הנה כמה צעדים שיתנו מכה מנצחת ויבטיחו את אחדות העיר גם בעתיד
(צילום: AFP)
ליום ירושלים השנה יש טעם מיוחד ולקראת העברת השגרירות האמריקנית נדמה שעשינו בשנה החולפת צעד ענק קדימה להבטחת השליטה הישראלית בעיר. נשבר כאן טאבו: עד עכשיו המעצמות השתמשו בעצם ההכרה במעמדה של ירושלים כבירת ישראל כקלף מיקוח. אין ויתורים - אין הכרה. לכן, הכרזתו של דונלד טראמפ על העברת השגרירות הייתה יותר ממתן תוקף לחוק שהקונגרס העביר כבר ב-1995, ויותר מסך המדינות שכבר הצטרפו או עתידות להצטרף אליה. הרי בפועל כל השגרירים מקבלים את כתבי ההאמנה ופוגשים את הממשלה בירושלים. טראמפ פשוט שבר את הקונספציה הישנה: ההכרה במציאות לא קשורה לתהליך השלום. מעכשיו הדינמיקה עברה צד.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אגב, המגמה הזאת גדולה מטראמפ. כבר לפני שנה הכירה אפילו רוסיה בעובדה שירושלים היא בירת ישראל. אמנם המדינות מגבילות את ההכרה שלהן למערב הקו הירוק הישן, אך גם בסוגיה הזאת נרשמה השנה התקדמות משמעותית.
מדי כמה חודשים פרחו הצעות ושמועות על הצעות לתוכניות שלום שלכולן משותפת השורה התחתונה: מהפך דיפלומטי. עד עכשיו שלט העיקרון של הנשיא קלינטון לחלוקת העיר, עוד מימי אוסלו: אזורים שבהם מתגוררים יהודים יישארו תחת ריבונות ישראלית, ואזורים שבהם מתגוררים ערבים יעברו לשליטה פלסטינית.
עיקרון זה נמשך לקצהו המגוחך במפות הסיכומים של יוזמת ז'נבה, עם מערכות גשרים או מנהרות לחיבור האזורים המבודדים, ביישום מקסימלי של התפיסה לטובת הפלסטינים. ירושלים כזאת, עוד לפני שניגשים לסוגיית העיר העתיקה והאתרים הקדושים, היא סיוט שלטוני וביטחוני, וחניקת שתי האוכלוסיות.
אבל בחודשים האחרונים, משהו קרה. זה התחיל עם המדינות הסוניות עוד לפני הכרזת טראמפ. בדצמבר הציע יורש העצר הסעודי והאיש החזק בממלכה, מוחמד בן סלמן, שאבו מאזן יסתפק באבו דיס כירושלים חלופית. בינואר חשף "הניו יורק טיימס" שבתדרוכים של המודיעין המצרי לכתבים מקומיים לאור הכרזת טראמפ, המסר המרכזי היה: ''רמאללה או ירושלים, מה זה בכלל משנה?".
עם הדברים האלה מתכתבות השמועות האחרונות על הצעה אמריקנית משוערת שתצמצם את הבירה הערבית לאבו דיס, שאליה יסופחו שועפט, עיסאוויה וג'בל מוכבר. אל קודס ללא אל אקצא, ללא העיר העתיקה או השכונות הערביות המרכזיות, אפילו ללא השכונות הסמוכות לרמאללה. הצעות כאלה הן למעשה סטירת לחי להנהגה הפלסטינית.
התודעה ששלטון ישראלי בכל העיר אינה עובדה חולפת מחלחלת גם אצל תושביה הערבים. למרות שיתכחשו למונח, תהליך הנורמליזציה של יחסם למוסדות העיר העברית גובר עם השנים, עד כדי כך שלפי נתונים סטטיסטיים פלסטיניים, יותר מ90% מהתושבים הערבים מסרבים לחזור למציאות של לפני 1967. בבחירות המוניציפליות הקרובות ירוצו מועמדים ערבים לראשונה מאז 1967 וצופים לזינוק חסר תקדים בשיעור ההצבעה. בקשות ההתאזרחות של מי שעד עכשיו נהנה רק ממעמד של תושב קבע בשיאן. וכל זה למרות אינתיפאדת הסכינים של 2016-2015 שהיה נראה שתגדע את התהליך.
(צילום: AFP)
אבל הגיע הזמן להחליף הילוך. במהלך שנה כל כך משמעותית עבור ירושלים, נמשך הקיפאון בבנייה במזרחה שנכפה עליה בימי אובמה. ב-2017 החלה בנייתן של 451 יחידות דיור בלבד בשכונות היהודיות מעבר לקו הירוק (ומספר דומה במגזר הערבי), מסך של כ-2,580 בכלל העיר. וזאת כשתושבי מזרח העיר (יהודים וערבים גם יחד) מהווים יותר מ60% מאוכלוסיית העיר. בנוסף, אותן יחידות דיור נבנות במקומות נטולי חשיבות אסטרטגית, כמו הרחבת רמות וגילה.
דווקא עכשיו צריך לתת את המכה המנצחת: בנייה אסטרטגית שתסיר סופית את האיום של חלוקת בירת ישראל. זה מתחיל בגבעת המטוס, שטח פתוח בין תלפיות לבין שכונות דרום מזרח העיר, פחות מקילומטר משגרירות ארה"ב החדשה. הקמת השכונה, שאושרה לפני ארבע שנים, תהפוך לרשמי את שינוי הגישה המיוחל.
בית צפאפא, השכונה הערבית השקטה ביותר בעיר, שחלקה ישראלי עוד מ-1949, מוקפת כבר כיום בשכונות יהודיות, אך הבנייה תבלע אותה סופית לתוך הרצף האורבני מסביב ותשכיח את פנטזיות החלוקה בדרום העיר.
אבל תכלית המגמה הזאת היא התגברות על הטראומה של תש''ח, שהפכה את ירושלים לקצה, לעיר גבול ללא עורף. בירה היא מרכז, ומרכז זקוק לפריפריה חזקה ליצור מטרופולין בריא. עוד ב-1967 רצה גנדי לספח מזרחה כמעט עד ליריחו, ולהעניק לירושלים מחוז שהיא תהיה מרכזו. באיחור של 51 שנה זה מה שמבקשת ליצור הצעת החוק "ירושלים רבתי" של ח''כ יואב קיש, שאמורה לכופף את היישובים תחת ראש עיריית ירושלים ולהחיל בהם את החוק הישראלי.
הצעד ישנה לחלוטין את תמונת המצב של עיר שהרשות הפלסטינית סביב לה. הלוואי ונחגוג התקדמויות כזאת ביום ירושלים הבא.
- ניקולא נסים טובול הוא רכז פרויקטים במכון לאסטרטגיה ציונית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ניקולא נסים טובול
מומלצים
