"הזדמנות אחרונה לאהבה": ריאליטי במקום גירושים
תוכנית הדוקו-ריאליטי החדשה של אורנה בן דור מפגישה זוגות במשבר עם פסיכיאטר ויועץ זוגי. ניכר שהמטרה היא באמת לסייע להם - אבל יכול להיות שהחשיפה של בעיות כמו רומן מהצד היא קצת מוגזמת
להתגרש זה יקר, בואו לעשות את זה בזול בטלוויזיה – זה הקולב שעליו מונחת "הזדמנות אחרונה לאהבה", סדרת הדוקו-ריאליטי החדשה שעלתה אתמול (ב', 21:00) ברשת, בין כל הדליות של המחאות בעזה והשרות של השגרירות בירושלים.
"הזדמנות אחרונה לאהבה" לוקחת על עצמה לנסות לשקם נישואים של זוגות שכבר החליטו להפריד כוחות. הפסיכיאטר והיועץ הזוגי צחי בן ציון עורך עם שני בני הזוג פגישות טיפוליות וגם שולח אותם לכל מיני משימות שממחישות את המצב שלהם ומספקות לטלוויזיה את ליטרת הפעלתנות שהיא צריכה כדי לייצר תמונות זזות. הבמאית אורנה בן דור נעה בקריירה שלה בין דוקו מעמיק וכבד משקל שעוסק בשואה ושכול, דרך סדרות קלילות יותר על בלונד וסקס ועד טראש ציני סטייל "מעושרות". ב"הזדמנות אחרונה לאהוב", שממוקמת איפה שהוא באמצע, היא עוברת מתיעוד להתערבות פעילה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"בשבילה גיבורים עפים": עדיין לא עפנו
"שלטון הצללים": הכי רחוק מ"בית הקלפים"
ייאמר לזכות "הזדמנות אחרונה" שהיא לפחות ראש לשועלים בז'אנר סדרות "בוא נשפץ לכם את החיים", שלרוב נראות כאילו מישהו הרכיב מתוך שינה שידה מאיקאה – להבריג יחד כמה תובנות, דמעות וכעס מטהר, ולשים בסלון כדי שכולם יוכלו לראות איך התקדמתם בחיים. לפחות כאן קיימת תחושה אותנטית של זוג שנאבק עם סיטואציה ספציפית, ובכלל לא בטוח שיצליח לגעת בהפי אנד בסוף, אף שמאוד ברור מהו ההפי אנד הזה – הזוגיות אמורה לנצח.
בן ציון אומנם קצת אגרסיבי ונוטה לכפות על הזוג הראשון שינוי מבלי לרדת לעומק הסיבות לפרידה ("המילה "צריך" ללא ספק מככבת), אבל האבחנות שלו מעניינות והוא רהוט ומדויק. גם הסגנון של בן דור ניכר פה, העריכה והצילום לא גולשים לאובר דרמה יחסית לז'אנר ולא נרשמו השתפכויות מיותרות.
אפילו בסטנדרט של העידן הנוכחי, שרגיל להתערטלויות טלוויזיוניות, אין ספק ש"הזדמנות אחרונה לאהבה" מותחת עוד קצת את גבולות החשיפה האישית. אצל הזוג הראשון, שי ומיכל, זה מגיע לשיא כשהם מתיישבים לשיחה אישית לילית על יאכטה, שבה מיכל מספרת לשי שהיא יודעת על רומן שהוא מנהל במקביל לניסיון שלהם לשקם את היחסים, אבל גם שאר השיחות והפגישות חושפניות מאוד. מצד אחד הלב יוצא אליהם, כי גם מבעד כל הקונפטי הטלוויזיוני המתבקש ניכר רצון אמיתי לעזור לאנשים האלה למצוא אחד את השני. ודווקא בגלל האותנטיות של הסיפורים והאנשים שמאחוריהם, אי אפשר להמנע מהתהייה האם הדרך לאינטימיות שלהם עוברת בהכרח דרך הסלון שלי.
יש משהו מאוד ישראלי בהזמנה של כל דיכפין אל תוך הסיטואציה האישית שלך, להתחיל במשפחה המורחבת שתתיישב לבופה ותנתח את בני הזוג והיחסים שלהם, ולהרחיב את המעגל באמצעות המצלמה. הילדים, תודה לאל, נשארו הפעם בחוץ. הפרק הראשון באמת מסתיים על קו התפר – הזוג החליט לא להחליט וניצח את הפורמט, בחירה מעניינת לפרק ראשון. ותחינה אחרונה לעורכים המוזיקליים של הז'אנר: שימו בצד את העברי לידרים, מוש בן ארים והעידן רייכלים למיניהם. נראה לי שהחוק עדיין מתיר גם שימוש במוזיקה עם סאבטקסט.
