בין ירושלים לעזה, ארדואן תוקף את ישראל וחושב על האלקטורט בטורקיה

החזרת השגריר הטורקי להתייעצויות באנקרה בעקבות העימותים הקטלניים בגבול עזה עוד לא מעידה על הורדה צפויה של דרג היחסים בין ישראל לבין טורקיה. ואולם, היא בהחלט משמשת כהצהרת כוונות ומציבה תמרור אזהרה מפני התפתחות שכזאת, במידה שהאירועים האלימים בעזה יימשכו.

עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ

דפוס חוזר של התנהלות. ארדואן(צילום: AP)

בפעם הראשונה, קרה הדבר ב-1980, בעקבות חקיקת חוק ירושלים על ידי הכנסת. התגובה הבינלאומית למהלך הישראלי הייתה קשה, וכללה החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שגינתה את המהלך וקראה למדינות זרות להוציא את השגרירויות שלהן מירושלים. כתוצאה, ירושלים התרוקנה משגרירויות, וטורקיה - שהשגרירות שלה הייתה בתל אביב - החזירה את השגריר הביתה. לקח כ-12 שנים עד ששגריר טורקי יחזור לתל אביב, והדבר התאפשר רק לאחר כינוס ועידת השלום הבינלאומית במדריד. 

ירושלים על ראש שמחתם של הטורקים

5 שנים עברו עד שהשגרירות הטורקית בתל אביב אוישה שוב בשגריר. תקרית המרמרה ב-2011(צילום: AP)

הבחירות של ארדואן

המהלכים הטורקיים היו עד כה סמליים בעיקרם. ואולם, הם שחקו את האמון - הרעוע ממילא - בין ישראל לבין טורקיה, ליבו כעס בקרב ההמונים, הובילו להתגוששויות מילוליות בין המדינות בטוויטר, והאטו משמעותית את הניסיונות לצקת תוכן חדש ליחסים, שצברו תאוצה בעקבות ההסכם שחתמו שתי המדינות בקיץ 2016 וששם קץ למשבר המרמרה. נוצרה דינמיקה שלילית בין המדינות, שהושפעה לא רק מהמתיחות הבילטרלית והצהרות ארדואן, אלא גם מהתייחסות לא-מדויקת של רבים בישראל לטורקיה כאל בעלת ברית של איראן, לאור השותפות הרוסית-טורקית-איראנית בתהליך אסטנה.

המהלכים האחרונים של ארדואן, כמו במקרים קודמים שבהם בחר להעלות את רף המתיחות מול ישראל, מושפעים גם משיקולים אלקטורליים-פנימיים ואזוריים. ב-24 ביוני ייערכו בטורקיה בחירות, שבהן מתמודד ארדואן מחדש על תפקיד הנשיא. ליבוי מתיחות מול גורמי חוץ - ובהם גם ישראל, אבל לא רק (גם מול מדינות אירופה מייצר ארדואן עימותים) - נתפש כגורם שיסייע לארדואן במערכת הבחירות שלו. בטח כשמדובר בסוגיות שחשובות לרבים בציבור הטורקי, כגון ירושלים ועזה.

הפגנה באיסטנבול נגד ישראל (ארכיון)(צילום: AFP)

עשרות הרוגים פלסטינים. המחאה בגבול עם עזה(צילום: EPA)

בנוסף, התנהלותו של ארדואן מסייעת לו גם במיצוב האזורי שלו, לאור ההשוואה בין התגובה הקשה שלו למדיניות האמריקנית והישראלית לבין הפרופיל הנמוך עליו שומרים בנושא מרבית מנהיגי מדינות ערב. ארדואן נתפש בעיני ההמון כמנהיג האזורי היחיד שקורא תיגר ברצינות על ישראל. הוא הרוויח מדימוי זה בעבר, עת תקף ב-2009 את הנשיא שמעון פרס בוועידת דאבוס במהלך מבצע עופרת יצוקה, ולאחר מכן התקבל כגיבור בטורקיה וברחבי העולם הערבי, והוא עושה זאת גם כיום.

העובדה כי במקרה הנוכחי ההחלטה הטורקית להחזרת השגריר להתייעצות התקבלה לא רק לגבי השגריר בישראל אלא גם לגבי השגריר בארה"ב עשויה לשמש כגורם מרכך. הממשל האמריקני הנוכחי לא גילה עד כה עניין ביחסי ישראל-טורקיה, אך כן בחר להשקיע מאמצים לנסות ולעמעם את המחלוקות המשמעותיות בינו לבין טורקיה (כולל בנושא סוריה) ולייצר מסגרת הבנות שתאפשר עבודה משותפת. את המצב שנוצר בעקבות ההחלטה הטורקית כדאי לנסות ולמנף ליצירת ערוץ דיאלוג משולש ישראלי-אמריקני-טורקי, שיעסוק תחילה בפתרון המתיחות העכשווית, אך יוכל בהמשך להתפתח ולהתמקד גם בסוגיות אזוריות אחרות בהן למדינות יש אינטרסים משותפים, ובראשן מיתון ההשפעה האיראנית בסוריה.