בין ירושלים לעזה, ארדואן תוקף את ישראל וחושב על האלקטורט בטורקיה
אנקרה החזירה את שגרירה בעקבות העימותים האלימים בעזה, ובעבר הורידה את דרג היחסים עם ישראל בעקבות אירועים דומים ברצועה ובירושלים. ערב הבחירות בארצו, ליבוי מתיחות מול גורמי חוץ רק יעזור לארדואן בקלפי ובאזור
החזרת השגריר הטורקי להתייעצויות באנקרה בעקבות העימותים הקטלניים בגבול עזה עוד לא מעידה על הורדה צפויה של דרג היחסים בין ישראל לבין טורקיה. ואולם, היא בהחלט משמשת כהצהרת כוונות ומציבה תמרור אזהרה מפני התפתחות שכזאת, במידה שהאירועים האלימים בעזה יימשכו.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין טורקיה מעולם לא נותקו, מאז הכירה טורקיה בישראל ב-1949. זאת, על אף משברים ומתיחויות ולמרות יחסים שהתאפיינו בעליות וירידות. פעמיים בעבר קיבלה טורקיה החלטה להוריד את היחסים עם ישראל מדרג שגריר לדרג נמוך יותר.
בפעם הראשונה, קרה הדבר ב-1980, בעקבות חקיקת חוק ירושלים על ידי הכנסת. התגובה הבינלאומית למהלך הישראלי הייתה קשה, וכללה החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שגינתה את המהלך וקראה למדינות זרות להוציא את השגרירויות שלהן מירושלים. כתוצאה, ירושלים התרוקנה משגרירויות, וטורקיה - שהשגרירות שלה הייתה בתל אביב - החזירה את השגריר הביתה. לקח כ-12 שנים עד ששגריר טורקי יחזור לתל אביב, והדבר התאפשר רק לאחר כינוס ועידת השלום הבינלאומית במדריד.
ירושלים על ראש שמחתם של הטורקים
בפעם השנייה, קרה הדבר ב-2011, בעקבות כישלון המאמצים לפתור את המשבר הישראלי-טורקי שפרץ בעקבות משט המרמרה לעזה. תקרית המשט קרתה אמנם יותר משנה קודם לכן, אך רק לאחר פרסום דו"ח ועדת פלמר של האו"ם והסירוב הישראלי לקבל את נוסח הסכם הפשרה שגיבשו דיפלומטים משתי המדינות, החליטה טורקיה לנקוט שורת צעדים נגד ישראל, ובהן הורדת דרג היחסים. הפעם, לקח כ-5 שנים עד שהשגרירות הטורקית ברחוב הירקון בתל אביב אוישה שוב בשגריר.אם כך, ירושלים ועזה היו הסיבות להחלטות טורקיות קודמות על הורדת דרג היחסים עם ישראל. סוגיות אלו עומדות גם בבסיס המחלוקות בין ישראל לבין טורקיה בשנים האחרונות, וכל אימת שהתרחשו אירועים אלימים במזרח ירושלים או סבבי לחימה ברצועת עזה, ספגה ישראל תגובות טורקיה נזעמות. המקרה הנוכחי משלב את שתי הסוגיות גם יחד - העברת השגרירות האמריקנית לירושלים והמתיחות שהדבר יוצר במזרח ירושלים, לצד ההפגנות הפלסטיניות ברצועת עזה וריבוי ההרוגים הפלסטינים בהן.
הבחירות של ארדואן
המהלכים הטורקיים היו עד כה סמליים בעיקרם. ואולם, הם שחקו את האמון - הרעוע ממילא - בין ישראל לבין טורקיה, ליבו כעס בקרב ההמונים, הובילו להתגוששויות מילוליות בין המדינות בטוויטר, והאטו משמעותית את הניסיונות לצקת תוכן חדש ליחסים, שצברו תאוצה בעקבות ההסכם שחתמו שתי המדינות בקיץ 2016 וששם קץ למשבר המרמרה. נוצרה דינמיקה שלילית בין המדינות, שהושפעה לא רק מהמתיחות הבילטרלית והצהרות ארדואן, אלא גם מהתייחסות לא-מדויקת של רבים בישראל לטורקיה כאל בעלת ברית של איראן, לאור השותפות הרוסית-טורקית-איראנית בתהליך אסטנה.
המהלכים האחרונים של ארדואן, כמו במקרים קודמים שבהם בחר להעלות את רף המתיחות מול ישראל, מושפעים גם משיקולים אלקטורליים-פנימיים ואזוריים. ב-24 ביוני ייערכו בטורקיה בחירות, שבהן מתמודד ארדואן מחדש על תפקיד הנשיא. ליבוי מתיחות מול גורמי חוץ - ובהם גם ישראל, אבל לא רק (גם מול מדינות אירופה מייצר ארדואן עימותים) - נתפש כגורם שיסייע לארדואן במערכת הבחירות שלו. בטח כשמדובר בסוגיות שחשובות לרבים בציבור הטורקי, כגון ירושלים ועזה.
בנוסף, התנהלותו של ארדואן מסייעת לו גם במיצוב האזורי שלו, לאור ההשוואה בין התגובה הקשה שלו למדיניות האמריקנית והישראלית לבין הפרופיל הנמוך עליו שומרים בנושא מרבית מנהיגי מדינות ערב. ארדואן נתפש בעיני ההמון כמנהיג האזורי היחיד שקורא תיגר ברצינות על ישראל. הוא הרוויח מדימוי זה בעבר, עת תקף ב-2009 את הנשיא שמעון פרס בוועידת דאבוס במהלך מבצע עופרת יצוקה, ולאחר מכן התקבל כגיבור בטורקיה וברחבי העולם הערבי, והוא עושה זאת גם כיום.
העובדה כי במקרה הנוכחי ההחלטה הטורקית להחזרת השגריר להתייעצות התקבלה לא רק לגבי השגריר בישראל אלא גם לגבי השגריר בארה"ב עשויה לשמש כגורם מרכך. הממשל האמריקני הנוכחי לא גילה עד כה עניין ביחסי ישראל-טורקיה, אך כן בחר להשקיע מאמצים לנסות ולעמעם את המחלוקות המשמעותיות בינו לבין טורקיה (כולל בנושא סוריה) ולייצר מסגרת הבנות שתאפשר עבודה משותפת. את המצב שנוצר בעקבות ההחלטה הטורקית כדאי לנסות ולמנף ליצירת ערוץ דיאלוג משולש ישראלי-אמריקני-טורקי, שיעסוק תחילה בפתרון המתיחות העכשווית, אך יוכל בהמשך להתפתח ולהתמקד גם בסוגיות אזוריות אחרות בהן למדינות יש אינטרסים משותפים, ובראשן מיתון ההשפעה האיראנית בסוריה.
התסכול בישראל מההתנהלות הטורקית הוא רב, והכעס על ארדואן מרקיע שחקים. יחד עם זאת, גם בעתות כאלה וגם לאור חוסר האמון שישראל וטורקיה יכולות למצוא כיום שפה משותפת, ראוי לזכור את החשיבות האסטרטגית של היחסים הדיפלומטיים עם טורקיה, ולמנוע מהחזרת השגריר הטורקי להפוך להורדה מתמשכת בדרג היחסים. לצד עשייה מדינית מיידית בנושא, חשוב גם להבין שהמשך ההסלמה מול הפלסטינים והקיפאון בתהליך השלום יקשו על ישראל לנהל יחסים תקינים עם אותן מדינות באזור שעמן כבר יש לה יחסים דיפלומטיים, ויגרמו לה להחמיץ הזדמנות יוצאות דופן להעמיק קשרים עם מדינות נוספות במזרח התיכון.
ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית - ומרצה על מדיניות-החוץ התורכית באוניברסיטה העברית בירושלים
לפנייה לכתב/ת 
