"לא רציתי לגלם נציג שלטון כשבמציאות יש אלימות משטרתית נגד הקהילה שלי"
מייקל בי ג'ורדן כמעט ולא עבר אודישן כי היה תקוע עמוק בדמות הנבל מ"הפנתר השחור", וכשלוהק, רצה לוותר כי גילה שב"פרנהייט 451" יגלם בריון אלים שמוציא לפועל גזרות של המשטר. אז מה גרם לו לחזור בו, איך כל זה קשור למתח הבין-גזעי בארה"ב ולמה הוא כל כך דואג להארי פוטר? ריאיון
כשהבמאי רמין בהרני נפגש לראשונה עם מייקל בי. ג'ורדן במטרה להציע לו להצטרף להפקת סרטו החדש "פרנהייט 451", הוא מצא מולו גבר אפריקני-אמריקני מרשים למראה, אבל בוטה ואגרסיבי – בניגוד לכל השמועות על אופיו הנוח והאדיב של השחקן. המבט הזועם בעיניים והזהב הבוהק ששובץ בשיניים הותירו רושם לא חיובי במיוחד על הבמאי המופתע, שהחל להריץ בראשו שמות אחרים כחלופות לתפקיד. אבל אחרי כמה דקות מביכות, משהו קרה. ג'ורדן הוציא את הזהב מהשיניים, והפנים הכעוסות הוחלפו בחיוך הלבבי האופייני לו. "אני מתנצל, הגעתי מהצילומים של הסרט החדש שלי, ואני עמוק בתוך הדמות", הסביר.
הדמות המדוברת היא זו של קילמונגר, הנבל המיוסר של "הפנתר השחור". בראיון ל-ynet לקראת השידור של "פרנהייט 451" מבית HBO בישראל – החל מ-20.5 בסלקום TV, HOT ו-yes – ג'ורדן נזכר בסיטואציה המוזרה שגרמה לבהרני להיבהל ממנו.
"הגעתי לפגישה היישר מחזרות או מצילומים, ואז פתאום תפסתי שאני בתוך הדמות ואמרתי, 'אוי, אני כל כך מצטער'. לקח לי רגע להתאפס על עצמי, ואז משם הכול היה בסדר", הוא מספר. ואכן, מהרגע ששב למציאות, התגלה בפני בהרני ג'ורדן האמיתי, החייכן והידידותי. השניים פיתחו קשר חברי קרוב, כמעט כמו זה שהבמאי חולק עם מייקל שאנון שכיכב בדרמה שלו "99 בתים" ומופיע גם כן בסרטו החדש, המבוסס על קלאסיקת המדע הבדיוני של ריי ברדבורי מ-1953.
הספר של ברדבורי כבר זכה לעיבוד קולנועי מטעמו של פרנסואה טריפו הצרפתי ב-1966, וכן לגרסאות בימתיות שונות שהסופר עצמו גיבש. ההפקה של HBO הגיעה ביוזמת בהרני, שביקש, כהרגלו, להעיר על תהליך עיבוד האינפורמציה של החברה המודרנית, שנקרעת בין הפצצה בלתי פוסקת של נתונים לבין אמצעי השליטה של הממסד על המידע. זוהי המציאות בארצות הברית העתידנית שהסרט מציג, שמציבה מראה בפנינו כבר היום.
על התחום הזה אמונים לוחמי האש, ששורפים מכל הבא ליד ולראש. הם גם עומדים בראש החזית במאבק מול המורדים המכונים "צלופחים" שנלחמים במחתרת על שימור התרבות והידע האנושי מן העבר, ויש להם גם תוכנית מחוכמת למהפכה. ג'ורדן מגלם שם את מונטאג המשרת ביחידת העילית של לוחמי האש. מפקדו הנחוש בייטי (מייקל שאנון) העומד בפני קידום מייעד אותו כיורשו בתפקיד. אלא שהרהורי כפירה של מונטאג מתעוררים בעקבות מפגש עם צלופחית (סופיה בוטלה) ובעקבותיה הוא חוצה את הקווים.
הפיטבול של הממסד באיתור צלופחים
"לא שמעתי על הספר בעבר, הוא לא היה ברשימת הקריאה בתיכון שלי, ולא נתקלתי בו בתקופת ההתבגרות שלי", מודה ג'ורדן. "הסוכן שלי התקשר אליי ואמר, 'מייק, אתה חייב לעשות את הפרויקט הזה. זה אחד הספרים הגדולים של הספרות האמריקנית במאה האחרונה. תעשה את זה, אתה חייב'. כשאומרים לי דברים כאלה אני תמיד חייב להרגיע, ואמרתי, 'היי, מה קורה פה? אל תספר לי כלום על זה, אני לא רוצה לדעת שום דבר. אני פשוט אפגוש את רמין ונקרא את התסריט".
אחרי שקרא את טיוטת התסריט הראשונה, הוא הסתקרן ואז פנה לטקסט המקורי של ברדבורי: "המסרים והדמויות מאוד קסמו לי. ומונטאג היה לי ברור. לוחם האש שהוא נער הפוסטר של שליטה במידע, והוא הפיטבול של הממסד באיתור והלכידה של הצלופחים. הבריון שלהם".
אבל ג'ורדן בן ה-31 מודה שהייתה לו גם התלבטות לא פשוטה לפני שהסכים להצעה. הוא פרץ לתודעה אחרי שכיכב במותחן הריאליסטי המצמרר "תחנת פרויטוויל" שהקדים את זמנו בכל הנוגע לאלימות שוטרים, והמשיך עם סרט האגרוף "קריד" ו"הפנתר השחור" – שני סרטים שעוסקים בדרכם במתח בין שחורים ללבנים בארצות הברית והחשדנות הגזענית שנטועה במדיניות רשויות החוק.
התיאור של מונטאג כנציג הממסד הלוחם במתנגדיו הציקה לו מבחינה רעיונית, חברתית ופוליטית. "בעיני רוחי ראיתי את הצלופחים כאנשים בעלי פנים שחורות וחומות. ולא רציתי להיות הדמות הזאת של נציג השלטון כשברקע האלימות המשטרתית בקהילה שלי שגלשה בשיאה באותה התקופה, והיא עדיין איתנו. לא חשבתי שאני רוצה להיות בצד הזה", הוא מסביר.
"זה משהו שדיברתי עליו עם רמין, ואז הוא אמר לי: 'מייק, הצלופחים הם כולם, הם אנשים. זה לא מגזר כלשהו. ענייני גזע בכלל לא צצים בספר'. ואז אמרתי לעצמי: 'שיט, וואו. אני פשוט מתוכנת לחשוב כך'. זה נטמע בי בגלל התקשורת, החדשות, התעמולה, ודרך הדיווח על העובדות לגבי מה שמתרחש במציאות. לא הצלחתי לחשוב מחוץ למה שתוכנתתי לפיו – מבט שסונתז. המחשבה הזו דחפה אותי לקחת את התפקיד. זה סיפור ודמות שאני רוצה לגלם. פתאום ראיתי את זה מולי, והדברים עמדו במקום הנכון".
ההארה שג'ורדן הגיע אליה בעקבות קריאת הספר ועשיית הסרט פתחה את עיניו, וקשה להגיד שהוא שופע אופטימיות בעידן הנוכחי של רשתות חברתיות ודיסאינפורמציה שמוצפת דרכן. "יש פחד אמיתי", הוא אומר, ומביע דאגה לכך שהדורות הבאים לא יתנתקו מהעושר התרבותי מן העבר, יפסיקו לקרוא ולא יכירו יצירות מופת ספרותיות.
"האבולוציה מורה על כך שזה כמעט בלתי נמנע. זה נורא, וזה עצוב להגיד, אבל יש מחסור בספרים ומחסור בספריות שהולכות ונסגרות. אפילו בתי הספר משקיעים פחות בכתיבה יצירתית. זה מטורף. אלו חלק מהמיומנויות ומהדברים שאנחנו עדיין עושים בימינו אבל אולי יהיו זרים לדורות הבאים. זה עצוב מבחינה אישית וקולקטיבית. מה שנשאר לנו זה לנסות להילחם על מה שהופך אותנו לאינדיבידואלים וגם קושר אותנו כחברה אנושית. זה משאיר אותנו ביחד. ואלו דברים שאפשר לראות, לגעת ולהריח ולהרגיש. זה חשוב".
סגירת מעגל: מעולם האקשן לסרט של HBO
יהיו מי שיגידו שלמהפכת הסטרימינג יש תרומה מכרעת לשינויים התרבותיים, החברתיים והתודעתיים של הציבור. זה כמובן לא מונע מג'ורדן לשוב לעבוד עם HBO שבחסותה פרץ לראשונה כוואלאס בסדרת המופת "הסמויה". למרות ש"פרנהייט 451" הוקרן בפסטיבל קאן על מסך גדול, בכל העולם וגם בישראל הוא ישודר דרך הטלוויזיה או המחשב.
בכל הנוגע לקריירה של השחקן, מדובר בסגירת מעגל. "ההזדמנות לעבוד שוב עם HBO אחרי 'הסמויה' הייתה כוח מניע לעבודה שלי על הסרט", הוא מספר, "אני עובד בסרטים מאז גיל 11. התחלתי כניצב, ואז לאט-לאט צברתי הצלחות קטנות. צעד אחר צעד, עשיתי אופרות סבון ועשיתי גם את 'הסמויה'. פתאום זה נהיה יותר מדי, מהר מדי. ככל שהתבגרתי נהייתי יותר בטוח בעצמי ובעבודתי. למדתי להתמודד עם זה היטב".
ובכל זאת, איך נוחתים מההצלחה העצומה של "הפנתר השחור" להפקה כמו "פרנהייט 451"?
"זה היה מעבר משמעותי. זה היה שונה וזה משהו שאתה שואף אליו כשחקן – להחליף דמויות ולהימנע מלמחזר. אני רוצה לגלם דמויות שגורמות לך להרגיש ולחשוב, ולקחת חלק בסיפורים שמאתגרים את הנרטיב המקובל ושמות מראה מול הפנים של הצופים, שיתבוננו בעצמם. זה חשוב מאוד. אחרי שהשתתפתי בסרט שובר קופות עם תקציב ענק, רציתי לעשות משהו אחר. אחרי כל האקשן, רציתי משהו שמושקע יותר בדמות, משהו שנוגע לשני אנשים בחדר אחד בעודם מדברים על נושא כלשהו".