אמהּ של הקצינה שנהרגה בהר הרצל לשופט: "הילה היא סמל, לא נשאר ממני כלום"
אמה של סגן הילה בצלאלי, שנהרגה בקריסת גשר התאורה בהר הרצל ב-2012, דורשת עונשים כבדים לשני המורשעים באסון. "עד שלא יהיה עונש מרבי, אנשים לא ילמדו לקח". השופט: "המהנדס לא הבטיח את יציבות המבנה. הוא נטל על עצמו את תפקידו יועץ הבטיחות ופיקח על עצמו"
שש שנים לאחר קריסת גשר התאורה בהר הרצל ב-2012, התקיים הבוקר (יום ה') בבית משפט השלום בירושלים דיון בטיעונים לעונש של יועץ הבטיחות יצחק צוקר והמהנדס אורן ורשבסקי, שהורשעו בגרימת מותה ברשלנות של סגן הילה בצלאלי ז"ל. הפרקליטות מבקשת להטיל על המהנדס ורשבסקי 18 חודשי מאסר ועל יועץ הבטיחות צוקר שבעה חודשי מאסר. במהלך הדיון הוריה של בצלאלי התעמתו עם יו"ר חברת אריאל, ציון תורג'מן, שהגיע להעיד לטובתו של צוקר.
אמהּ של הילה ז"ל, סיגלית בצלאלי, פנתה בדיון לשופט אוהד גורדון וביקשה ממנו לגזור על השניים את העונש המרבי בחוק. "לא נשאר ממני כלום", היא מיררה בבכי. "עד שלא יהיה עונש מרבי, אנשים לא ילמדו לקח. אין מה לרחם עלינו, על הילה, על עשרה נערות ונער שהלכו בשיטפון בנחל צפית. חייבים למגר את התופעה. אם אנשים שאחראים לרשלנות פושעת ישבו בכלא - זה ייגמר. אני לא רוצה לבוא לאמא של מעיין ברהום ולומר לה שיהיה טוב, כי לא יהיה טוב. החיים שלנו לא טובים, נכים, שרוטים, איך שלא תקראו לזה.
"אני לא מבקשת בשבילנו ובשביל הילה, אלא בשביל הבאים בתור", הוסיפה סיגלית בצלאלי. "הילה היא סמל, האסון זה סמל, היום שזה קרה והמקום שזה קרה הם סמל. אני אומרת את זה בעצב אבל בגאווה, כי זה מה שהיא השאירה לי. אני רק מבקשת, די. שילדים עם עתיד מזהיר לא יהיו קבורים בהר הרצל. שש שנים אני ישבתי והשתדלתי לשתוק. שאף אחד לא יהיה בצד הזה. החזקתי את עצמי, אבל די, בבקשה, תנו לנו לנוח".
בצלאלי הוסיפה: "לצערי, יש עכשיו הרבה בתור לבית משפט בגלל רשלנות. אם השופט לא ייתן עונשים ראויים לאנשים הרעים האלה, לא נלמד לקח. עובדה שלא למדנו לקח באסון האחרון של השיטפונות, כולם לא לוקחים אחריות, כולם גיבורים, עד שקורה האסון, ופתאום אף אחד לא אשם. חייבים למגר את התופעה, חייבים להפסיק, די לרשלנות במדינת ישראל, די".
השופט אוהד גורדון כתב בהכרעת הדין: "הטרגדיה היא תוצר של שילוב בין כמה אלמנטים. ברמה הטכנית-הנדסית, המבנה קרס בשל חולשותיו. לא היה ליווי הנדסי שיוודא שהוא הוקם בהתאם לתכנון ויבטיח את יציבותו. לכן, כאשר הופעלו עליו כוחות בעוצמה - המבנה קרס".
גורדון קבע כי למרות טענתו של המהנדס, ורשבסקי היה זה שהופקד על תכנון המבנה והליווי ההנדסי של הקמתו, ופיקח על העבודה של עצמו, במקום צוקר. "למרות שנדרש ללוות את ההקמה ולהבטיח את יציבות המבנה - לא ביצע זאת כנדרש. ורשבסקי נטל על עצמו את תפקידו של יועץ הבטיחות צוקר ובכך נדרש לפקח על עצמו, דבר אשר מנע בקרה אופרטיבית של העבודה על המבנה.
"כל מהנדס מהיישוב שיודע שיציבות המבנה לא הובטחה, היה מכיר בסיכון לקריסתו ובגרימת מוות או חבלות קשות", כתב השופט, שהדגיש במיוחד את חומרת מעשיו של ורשבסקי, שנמנע לדבריו מלהתריע על כך שלא קיבל את הנתונים ולא ביצע את התכנון הנדרש. "לצד הימנעותו, התנהל ורשבסקי כאילו הכל כשורה ושידר עסקים כרגיל",
השופט גורדון קבע כי צוקר הבין היטב את משמעות הקמתו של המבנה ללא תוכנית הנדסית. הוא ציין כי יש לקחת בחשבון שוורשבסקי שידר לצוקר שהכל כשורה, אך עם זאת הדבר אינו מסיר ממנו את האחריות. על פי ההרשעה, צוקר נחשף למחדלי התכנון החסר עוד בטרם האסון ולא פעל כנדרש ממנו כיועץ בטיחות.
"חייו נהרסו, זו הענישה הקשה ביותר"
בכתב האישום נכתב כי יום לפני קריסת המבנה קיבל מנכ"ל עיצוב במה, דורון לביא הודעה מאלכס סלע, מפיק האירוע, שנגדו לא הוגש כתב אישום מחוסר ראיות. בהודעה הזהיר סלע כי המבנה מתנדנד בצורה חריגה. בעקבות ההודעה של סלע, לביא שלח עובד ללא ניסיון, ידע או הכשרה מקצועית מתאימה כדי לבדוק את יציבות המבנה. כזכור, בדצמבר 2016 זוכה דורון לביא, מנכ"ל עיצוב במה, בעוד שהסמנכ"ל אלעד לביא, ומנהל התפעול טאימורז ליאונידזה הורשעו במסגרת הסדר טיעון ונשלחו לשבעה חודשי מאסר ושישה חודשים בהתאמה.
עורכי-דינו של המהנדס אורן ורשבסקי, אורון שוורץ, יוגב נרקיס ורותם ניר ממשרד שוורץ-נרקיס, טענו כי "האירוע הוא טרגדיה שאין בה אנשים רעים, אין בו מנצחים ומנוצחים אלא רק מובסים. הטרגדיה קשרה קשר גורלי בין ורשבסקי להילה בצלאלי ומשפחתה. בעקבות האירוע ותחושת האשמה הקשה שמקננת בו, נגדעו חייו האזרחיים של ורשבסקי וממהנדס מצליח הפך למקבץ נדבות ולאדם חולה". לדבריהם, שירות המבחן המליץ להמנע מהשתת עונש מאסר על ורשבסקי ובאי כוחו ביקשו שבית המשפט יסתפק בהרשעתו. "חייו שנהרסו מכוחה של הטרגדיה, הם הענישה הקשה ביותר לצד יסוריו על מותה של הילה".
ברוך רובין, עורך דינו של יצחק צוקר, הדגיש את אחריותו המופחתת של צוקר ואת מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, וביקש מבית המשפט להסתפק בעונש של עבודות שירות בלבד. צוקר ביקש להביע את צערו בפני משפחת בצלאלי, אך בני המשפחה סירבו לשמוע את דבריו ויצאו מהאולם. הוא פנה לשופט ואמר כי הוא "חש כאב עמוק מהאסון, כאב שניכר בכל מעשיו". צוקר סיפר כי לאחר האירוע הוא קיבל על עצמו שלא לעסוק יותר בבטיחות אירועים, אך טען כי הוא עדיין מאמין בחפותו ובכך שהוא לא נהג באופן שונה באירוע בהר הרצל, מעשרות אירועים קודמים שהוא ניהל.
לפנייה לכתב/ת 
