שאלות שמנחות הורים לא שואלות את ילדיהן
"מי גאון של אימא?", "כמה קיבלו חברים שלך במבחן?" ו"רוצה לעזור לי?" הן רק חלק מהשאלות שעדיף לא לשאול את הילדים. מנחות הורים מסבירות למה עדיף לכם להוציא אותן מהלקסיקון, גם כשאתם ממש מרגישים צורך לשאול
היה כיף בגן?
"אנחנו אוספים את הילד מהגן לאחר הרבה שעות שלא התראנו ומתחילים 'להפגיז' אותו בשאלות - 'היה כיף בגן?', 'מה אכלת?', 'עם מי שיחקת?' ועוד", אומרת לאה שטרן, מוסמכת מכון אדלר, מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים.
"הצורך שלנו במידע מובן לגמרי, אך הדרך להשיגו אינה בשאלות אינפורמטיביות. הרי חשוב לנו להבין מה באמת עבר על הילד שלנו: מה עניין אותן, האם חווה קושי, האם הרגיש בנוח עם החברים וכו'.
"לכן, נימנע משאלות סגורות. נמצא את הזמן הנכון לשאלות פתוחות דוגמת 'מה היה נחמד היום בגן?' או 'אשמח לשמוע איך עבר לך היום'. כך, נאפשר פתח לשיחה אמיתית המאפשרת לילד שלנו לשתף אותנו בחוויותיו. ולא פחות חשוב מכך, נשתף גם אנחנו אותו במה שעבר עלינו, כי שיתוף הוא הדדי ועלינו לייצר אווירה כזו בין כל בני המשפחה".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
למה את עושה לי את זה?
"לפעמים ילדינו עושים בדיוק את הדבר הזה שמוציא אותנו מדעתנו, שכבר התרענו בפניהם עליו אין ספור פעמים שהוא לא לרוחינו ולמרות זאת הם עושים זאת שוב", אומרת שיר דרור, עובדת סוציאלית קלינית (.M.S.W), מטפלת בילדים ובני נוער.
"הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות - אולי הם עדיין לא הפנימו אלטרנטיבה להתנהגות (למשל צועקים כי עדיין לא יודעים איך להביע את צרכיהם), אולי זה משהו שהם נהנים ממנו (למשל לשפוך סבונים נוזליים באמבט - נעים להם חושית), אולי כי זו אסטרטגיה יעילה שעוזרת להם להשיג משהו שחשוב להם (צרחות המשיגות תשומת לב מצדכם או מכות לאחות הקטנה המובילים גם כן לתשומת לב).
"אז מה אפשר לשאול במקום? בתור התחלה להבין שילדים לא פועלים נגדנו אלא בעד עצמם ומתוך הנחת יסוד זו לשאול 'מה את/ה צריכ/ה או רוצה?' באופן זה אתם עוברים ממצב של האשמה למצב של בירור צרכים. הילדים לומדים התבוננות פנימית, וגם אם עדיין לא יידעו לענות על השאלה, הם יגיבו לאמפתיה מצדכם ולזה בפני עצמו יהיה אפקט מרגיע".
כמה קיבלו חברים שלך במבחן?
"נכון, העולם הוא תחרותי אבל הוא מספיק תחרותי גם בלי שנלבה את התחרות ונשווה את הילדים שלנו - לחברים שלהם, לאחים שלהם או לעצמנו בגילם", אומרת רוני לנגרמן זיו, מדריכת הורים ומאמנת אישית להורים ולמתבגרים, מוסמכת מכון אדלר.
"כל ילד נע על ציר ההתקדמות האישי שלו ויוכל לממש את עצמו אם אנחנו נראה לו את היכולות הייחודיות שלו ואת הכישורים והכשרונות שלו, ונעודד אותו לכך. הוא יתקדם בחיים וישתמש במתנות הייחודיות שלו בלי קשר לכמה שקיבלה יעלי במבחן, זה בכלל לא רלוונטי אליו.
"אז מה כן? אני לא אתעניין מיוזמתי כמה הוא קיבל במבחן, מה היה הממוצע של הכיתה וכמה יעלי קיבלה - אלא אם הילד משתף אותי. ואז אשאל: 'איך אתה מרגיש עם הציון הזה?', 'יש משהו שהיית רוצה לעשות אחרת לקראת המבחן הבא?', 'אתה זקוק לעזרתנו?' במקום לעשות השוואות נאיר את החוזקות ('ראיתי שאתה עושה נהדר את...'), נעודד אותו להיות יותר טוב ממה שהוא היה אתמול, ולא יותר טוב מהאחר.
"תחשבו מה היה קורה אילו ההורים של נטע ברזילי היו מסתכלים עליה בהשוואה לבנות גילה ואומרים לה: 'תראי איך את נראית, נערה בגילך לא אמורה לשקול כל כך הרבה', במקום לעודד את הייחודיות שלה: 'איזה קול נפלא יש לך, בואי נרשום אותך לשיעורי פיתוח קול'".
קראו עוד:
אלינור מילצ'ן: "כל מפגש עם אבא בילדותי היה מיוחד"
למה אתה זה שתמיד מתחיל את הריבים עם אחיך?
"מריבות בין אחים הוא נושא שפוגש הורים רבים ומעמת אותם עם השאלה אם להתערב או לא", אומרת ים אסף אמברצ'י, מדריכת הורים אדלריאנית מוסמכת, מטפלת בפסיכודרמה בשילוב CBT. "כאשר נתערב במריבה או נתייג ילד אחד במשפחה כי הוא זה שבהכרח תמיד זה שמתחיל או תמיד זה שבגלל ההתנהגות שלו מתחילות המריבות, אנחנו לא נאפשר לאחים ללמוד להסתדר.
"במקום להאשים ולתייג ניתן להפסיק לפנות באצבע מאשימה, כי הוא זה אשר תמיד מתחיל ויוצר את המריבה, ופשוט להחליט להזמין את הילדים ליצור עמכם שיח לאחר הריב על מה היה, להציע להם להיות המגשרים ולהציע להם פתרון. כך אנחנו מונעים מלשים 'תפקיד' על אחד מהילדים כי הוא האשם, כך אנחנו מגדילים ומחזקים את תחושת הערך וחווית השייכות החיובית של כל ילד וילד לתא המשפחתי ומחזקים את תחושת שיוון הערך".
מי גאון של אימא?
"מכירים את השאלה הזו כשאנחנו שמחים שהילד הצליח לעשות משהו בעצמו?", שואלת חוה פרח, מדריכת הורים ומנחת קבוצות מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. "הכוונה שלנו הרי טובה - לעודד את הילד ולשמוח בשמחתו, אך בואו נבחן לרגע מה המסר שאנחנו מעבירים לילד בשאלה הזו? מה לימדנו את הילד על עצמו? שהוא עילוי, שיש לו את זה מבלי שיצטרך להתאמץ - הוא פשוט כזה - נזר הבריאה, וגם שאימא (או אבא) מרוצה מאוד מהתוצאה שהשיג.
"האם זה המסר אותו באמת היינו רוצים להעביר? לתגובות שלנו כהורים יש השפעה רבה על התפתחות הדימוי העצמי של הילד ואם ברצוננו לסייע לו לפתח דימוי חיובי ותחושת ערך טובה חשוב שנעזור לו להכיר ולראות את הכוחות והיכולות שבו שאפשרו לו להשיג את התוצאה.
"אם קיבל 100 במבחן כי הוא גאון, מה יקרה אם יקבל פתאום 75? פתאום הוא לא יהיה כל-כך גאון? יש מעט מאוד גאונים ומה שבעצם הילד שלנו הכי זקוק מאיתנו זה שנלמד אותו את הכלים לחיים שכולנו צריכים כדי להצליח: להשקיע זמן, מאמץ, אימון, התמדה וגם לעמוד בלא מעט כישלונות עד שנשתפר.
"לכן, גם כשאתם שמחים בשמחתו שהצליח ובייחוד כשהוא לא מצליח, אמרו לילד מילה טובה שתשקף לו את הכוחות והיכולות שבו אשר ישמשו לו כמשאב בו יוכל להשתמש בכל פעם מחדש כדי לנסות שוב. וכך, במקום 'מי גאון של אימא?' נוכל לציין את ההשקעה והחריצות שלו: 'נראה שבאמת התאמצת והשקעת בלימודים לקראת המבחן' או 'שמתי לב כמה היה חשוב לך להצליח ואני שמח בשבילך שהצלחת לעשות את זה' ובמקום לגעור ולכעוס על חוסר הצלחה נוכל להעריך את המאמץ שהשקיע.
למה אתה לא מתנהג יפה כמו אחיך?
"לפעמים מתוך תסכול שילד אחד לא מתנהג כמו האח או האחות שלו אנחנו שואלים שאלה 'למה אתה לא כמו...' ובעצם עורכים השוואה בין הילדים, מסבירה תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים וצוותי חינוך. "הכוונה טובה אך התוצאה לא. הכוונה שבמשפט הזה אולי נגייס את הילד להתנהג יפה, להכין שעורים, לסדר את החדר כמו שהאח עושה אך למעשה במבחן התוצאה אנחנו יוצרים אצל הילד תסכול, מתח ותחושת עוינות כלפי האח או האחות.
"אף אחד מאיתנו לא אוהב השוואות ולא היה רוצה שישוו אותו בזוגיות או בעבודה למישהו קרוב, ולכן כהורים עלינו להימנע מעריכת השוואות בין ילדינו.
"אם הילד לא מתנהג כמו שאנחנו מצפים, כדאי לשוחח איתו בזמן רגוע ולהביע בפניו את הציפייה שלנו ממנו. תשאלו אותו מה יעזור לו להצליח ולהתנהג אחרת וכיצד אתם יכולים לסייע לו. חשוב שכל ילד בבית ידע ויכיר בתחומי החוזק שלו ויבין שאחד טוב במשהו אחד והשני טוב במשהו אחר אך בבקשה הימנעו מהשוואות".
רוצה לעזור לי?
"בשאלו כמו 'אתה רוצה לעזור לי?' או 'אתה רוצה ללכת לבית ספר או לא?' יש מאחוריהן ציפייה", מסבירה אור שוורץ כהן, יועצת חינוכית בעלת M.A, מנחת הורים ומאמנת רגשית לילדים.
"הציפייה שלי היא שהילד ירצה לעזור, ירצה בשמחה ללכת לבית הספר אבל מה אם לא מתחשק לו לפנות עכשיו את המדיח או שלא כל כך בא לו ללכת היום לבית ספר? בשאלות האלה נתנו לו בחירה להחליט, אך אני לא באמת מתכוונת שיבחר. במקום זאת כדאי לומר: 'אני צריכה עזרה בפינוח המדיח או בעריכת השולחן - מה אתה מעדיף?' לגבי בית ספר, אני אומרת: 'עכשיו הולכים לבית הספר, מה אתה רוצה שנעשה אחר הצהריים?'"
למה?
"שנים הייתי שואלת את הילדים שלי - 'למה?'", אומרת קרן קוטין, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים. "עד שהבנתי שזו אחת השאלות שלא מקדמות לשום מקום והפסקתי - 'למה שפכת את המיץ?', 'למה הרבצת לאח שלך?', 'למה לא סידרת את החדר?'. התשובה לרוב הייתה דממה או איזה גמגום נבוך.
"הרי זה לא 'למה' שיש לו תשובה פשוטה. ואם היא פשוטה, היא ברורה, אין צורך לשאול. למה הוא שפך את המיץ? כי הכוס החליקה לו מהידיים (כאילו לי זה אף פעם לא קרה). למה הוא הרביץ לאח שלו? כי אח שלו מעצבן אותו. הוא צעיר ממנו בשנתיים והתחיל לחייך לפני חודש ומאז כולם מתייחסים רק אליו. ולמה היא לא סידרה את החדר? כי חברה התקשרה אליה ואחר כך היא רצתה למדוד בגדים
"במקום לשאול למה, למדתי לשאול שאלות אחרות. להתעניין באמת בחיי הילדים שלי. להכיר יותר טוב את העולם שלהם ולקבל אותם כפי שהם. ואם יש לי משהו להגיד או לבקש, פשוט להגיד או לבקש ישירות - 'אופס, המיץ נשפך. הנה סמרטוט. אתה צריך עזרה?', 'אנחנו לא מרביצים. אתה רוצה להגיד לי משהו?' כשסיפרתי לבת שלי על נושא הכתבה, היא אמרה: 'אימא, את לא שואלת למה לא סידרתי את החדר. את פשוט מבקשת שאסדר'".
לפנייה לכתב/ת 
