"זמן במבחן": על האיש שהפסיק לרצות להיות שם
סרטו של פינליי פרסטל שיוקרן בפסטיבל דוקאביב מלווה את שלהי הקריירה של רוכב האופניים לשעבר דייויד מילר, שהושעה כשהיה בשיאו בשל שימוש בסמים, והוא מרתק בעיקר בגלל היותו דיוקן אנושי, שנוי במחלוקת ונוגע ללב
סיפור הקריירה של רוכב האופניים דייויד מילר הוא לא על ספורטאי שנגע בגג העולם. למעשה, הוא אפילו לא אחד מאלו שייזכרו כספורטאים מובילים בענף שלהם. לכל היותר ניתן לומר עליו שכשהיה בשיאו, הוא זכה לטעום מאותן 15 דקות של תהילה - אך גם אלו החמיצו בפיו עוד לפני שהספיק להתרגל אליהן.
לכאורה, יש משהו תמוה בבחירה לצלם סרט שמלווה רוכב אופניים מסדר הגודל שלו, ועוד בחודשים האחרונים של הקריירה שלו, כשהוא בן 37. כמו שהוא עצמו מעיד ברגע נוגע ללב במהלך הסרט: "בסופו של דבר אני רק עוד רוכב אופניים אחד".
אבל האמת היא שהערך של "זמן במבחן" ( "Time Trial" - התרגום מפספס משהו מהותי - השם המקורי הוא גם שמו של התחום החזק ביותר ברכיבה של מילר - המרוץ נגד השעון) שיוקרן בפסטיבל דוקאביב 2018, הוא בעיקר בכך שבמשך כשעה ועשרים דקות הצופה מקבל הצצה אל המנגנונים החבויים ביותר שדוחפים אדם אל קצה גבול היכולת שלו, ובו בזמן בולמים אותו בדרך אל ההגשמה והסיפוק.
השימוש במילה "הצצה" אינו מקרי: הצפייה גרמה לי להרגיש ברגעים מסוימים כמציצן שבא על סיפוקו בהתבוננות, בלתי נינוחה, מוטרדת, ברגעים אינטימיים שבהם נחשף הגיבור במלוא חולשתו. ולא, העובדה שהוא משתף פעולה עם הסרט, מתראיין בו ונושא על אופניו מצלמה, אינה מפחיתה מתחושת הסוד שמתלווה לצפייה. כנראה שאותה נקודת קצה, פיזית ומנטאלית, שעליה מנסה לייצב עצמו רוכב במהלך מרוץ אופני כביש שנמתח על פני כמה שבועות, מפשיטה אותו מאשליית השליטה וחושפת את עצביו.
בסיפור המסגרת של הסרט מתוארים מאמציו של הרוכב הסקוטי הוותיק להעפיל שוב (בפעם ה-13) לטור דה פראנס. כדי להבין את עוצמת התשוקות והמאוויים - כדאי להכיר קצת את הרקע של מילר: בתחילת דרכו כמקצוען, הוא היה ספרינטר מחונן שחלם - מאז היה נער - להשתתף במרוץ היוקרתי. אחר כך הפך לבריטי היחיד שלבש בו חולצות בכל הצבעים, כולל הצהובה המוענקת למי שמוביל במהלך המרוץ בסיכום הכללי. בהתאם לכך, התעדכן גם החלום: לזכות בטור.
אבל בשנת 2004, כשהוא בן 27 וקרוב לשיא, הכל התהפך: לאחר שהודה שהשתמש בסמים ממריצים, הוא הושעה לשנתיים מכל פעילות ולמשך תקופה ארוכה הפך שגריר נגד סימום בענף. מאז, הוא נאלץ לעבוד שבעתיים כדי להוכיח שהוא ספורטאי ראוי ואיש הגון, בתוך ענף שככל שחלפו השנים מאז השעייתו, הלך והתברר עד כמה היה המקרה שלו סטנדרטי, ועודנו כזה.
רוצה להיות גיבור?
מילר הוא הרוכב המוביל של הקבוצה שלו. הוא איש גבוה (1.92 מטר), מעורר התפעלות, מדבר בביטחון רב, בשנינות בריטית כמעט קלישאתית. במבט ראשון הרושם שמתקבל הוא של אדם בלתי שביר, שהעוצמות הפנימיות שלו והאמביציה שדוחפת אותו מגנות עליו מכל פגע.
אבל ככל שמתקדם הסרט, נראה שהעובדה ששאר הרוכבים והצוות כולו עובדים בשבילו, מניחה על כתפיו עוד מסה קריטית של אחריות וציפיות. כשמתחילה לחלחל בו גם ההבנה על היחלשות הגוף, בעין סערת המרוץ, ברוח, בגשם ובטיפוס התלול על ההר, נדמה שהוא לא יעמוד בזה. "אף פעם לא ראיתי בהרים סמל של חופש, להיפך. הם תמיד נתנו לי תחושה קלסטרופובית", הוא מספר ברגע של משבר. "ואף פעם לא הסתכלתי על הטיפוס על הר כעל אתגר שממש חשוב לי לעמוד בו, אני משאיר את זה לאחרים".
וזה מה שהופך את מילר לדמות שקל להזדהות איתה: אף על פי שהוא לא ממש עונה להגדרה של "בחור סימפטי" - ואולי בדיוק בגלל העובדה הזו - הוא אנושי מאוד, אפילו אנושי מדי עבור התחום בו הוא עוסק רוב חייו. אחד מחבריו לקבוצה מעיד עליו שהוא חושב המון, ואולי עדיף לרוכב אופניים תחרותי לא לחשוב כל כך הרבה.
המצלמה המקובעת לכידון האופניים ומופנית לעיתים אל מילר ולעיתים קדימה אל שדה הראייה שלו, קולטת כל ניואנס של נשימה כבדה, כל קללה שהוא מסנן וכל אנחה שגם בלי מילים ניתן
לשמוע בה את השאלה – למה אני צריך את זה? וכאשר אנחנו מלווים אותו בקטעי הטיפוס המפרכים אל הפסגות, בשיפוע אכזרי, אוחזת בצופה אותה תחושת קלסטרופוביה עליה מילר מדבר, ומתחשק לך להגיד לו "יאללה, רד מהאופניים", אבל הוא עדיין ממשיך. למה, באמת? "לא הולכת להיות תמונה שלי הולך בעלייה היום, שום סיכוי" הוא אומר לרוכב מתחרה, עוד לפני קו הזינוק, במשפט שאומר משהו גם על מידת הפסימיות שלו בשלב זה של הקריירה, אך גם על מידת העיקשות והנחישות שלא פגו.
יש הרבה מה ללמוד מהסרט הזה. כל מי שעמד, למשל, בשולי הדרכים בביקור האחרון של ג'ירו ד'איטליה בישראל וחווה מקרוב את העוצמה המפלצתית של גוש הרוכבים הצפוף הדוהר במהירות מחרידה, יודע שלכנות את הפלוטון "חיה מוזרה" ("strange beast") זהו אנדרסטייטמנט של מילר על דבוקה שיש בה כוחניות תחרותית אך גם שיתוף פעולה נגד חוקי הטבע (השורה הראשונה, למשל, שמתחלפת מעת לעת, מורכבת מרוכבי קבוצות יריבות ומטרתה לחסום את הרוח עבור האחרים, כמו גם למנוע פריצה מוקדמת מדי של אחד הרוכבים, כדי שהמרוץ לא יהפוך למתיש עוד יותר).
אבל יותר מהכל, זהו סרט שעוסק בהתמודדות של אדם עם הטבע, עם בני האדם שסביבו ובעיקר עם השדים שחיים בתוכו ולא נותנים לו מנוח.
"זמן במבחן", בימוי: פינליי פרסטל. 81 דקות, אנגלית, כתוביות בעברית.
פסטיבל דוקאביב 2018, סינמטק תל אביב, שבת 19.5, 18:45, רביעי, 23.5, 20:30.
לפנייה לכתב/ת 
