לא מתבלבלים מהעובדות
את מה שאופיר דיין סופגת בקמפוס בכל יום, היא קיבלה השבוע בכל ערוץ טלוויזיה וכל שער בעיתון. חובתנו, היא טוענת, להראות לקהילה הבין לאומית מי פה הרשע
כלי התקשורת והציבור המערבי מאמצים את גרסת חמאס למהומות בעזה בלי להטיל בה דופי. ככה, כפי שהיא.
הם מסכנים, הם אומרים לנו.
הם מפגינים תמימים ולא אלימים שרוצים למחות נגד מדינה אכזרית ששולטת בהם.
ואתם, הישראלים, הם אומרים לנו, יורים בהם ללא הבחנה, כדורים חיים, מנצלים את ההזדמנות כדי להמשיך בטיהור האתני שאתם מבצעים באוכלוסייה הפלשתינית כבר שנים.
אין אפור בסיפור הזה, הכל שחור ולבן. ישראל היא השחור ועזה היא הלבן.
הם לא מתבלבלים מהעובדות, האנשים שטוענים את הטענות האלה נגד ישראל.
הם לא מתבלבלים כשמנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, אומר בהפגנה שעל הפלשתינים לפרוץ את הגדר ולתלוש את הלבבות מהגוף של הציונים.
הם לא מתבלבלים מצילומים של מחבלי חמאס מניחים פצצות ומטענים על הגדר.
הם לא מתבלבלים מקאטרים ענקיים שהמפגינים מנסים בעזרתם לחתוך את הגדר ולפרוץ לישראל.
בעולם בו אנחנו חיים כיום, העובדות לא משנות.
יש עובדות ויש אג'נדה ואלה שני קווים מקבילים, לעולם לא נפגשים.
אם ישראל היא החזקה, היא הצד הרע בסיפור.
ההבנה הבסיסית שעשרות אלפי אנשים שרצים לעבר הגדר עם אבנים, קאטרים, גלגלים בוערים ומטענים הם לא "מפגינים שקטים" נעלמה מהעולם.
האמריקאים לא יכולים לדמיין את עצמם נתונים במצב דומה.
מה היו עושים אם עשרות אלפי מקסיסקנים היו מסתערים על הגבול האמריקאי עם כלי נשק מאולתרים? או אם עשרות אלפי קנדים היו עושים כן?
אני לא חושבת שיש צורך להסביר שהתגובה שלהם הייתה להעביר לאוטומט ולירות בכולם.
אבל העיקר להכפיש את המדינה ההיא, במזרח התיכון, שעושה ככל שביכולתה לא לפגוע בבלתי מעורבים, כי להכפיש לא עולה כסף.
אני לא אומרת שישראל מושלמת, ממש לא.
קורות טעויות וישנם אנשים בלתי מעורבים שמשלמים את המחיר אבל זו בשום אופן לא המדיניות הישראלית.
החברה המערבית הופכת את יוצא הדופן, זה שקורה אחת לאלפי מקרים, לכלל.
הכל כשר במלחמה נגד האויב. האויב שהוא המדינה הדמוקרטית היחידה בעולם, האויב שלא מוציא פעילויות טרור בארצות רחוקות, האויב שהוא בת הברית הכי גדולה שלהם.
ובאשר לנו, אנחנו מנסים למנוע את ההרג הבא.
חיל האויר הישראלי מפזר כרוזים מעל ערי עזה וקורא לאנשים והנשים לא להגיע לגדר.
הצבא מעביר משאיות סיוע הומניטארי דרך מעבר כרם שלום, שאותו שרפו הפורעים הפלשתינאים.
את הסיוע דרך אגב, העזתים סרבו לקבל.
מחאה עממית שקטה לוקחת סיוע, מבכה על מתיה.
מחמאה עממית שקטה לא דוחה את הסיוע ומעודדת כמה שיותר אנשים לרוץ לגדר בידיעה שימצאו את מותם.
ומה בכל זאת הפתרון?
האויב, ישראל, השתתפה לפני כחודש וחצי בועידה בבית הלבן בנושא המשבר ההומינטארי בעזה.
מדינות רבות השתתפו בועידה, ארצות הברית, מדינות אירופאיות, מדינות ערביות, אך רק גוף אחד שהוזמן לא הסכים להשתתף – הרשות הפלשתינית.
הצד המסכן, האומלל, מנסה לעזור לעצמו.
כשמתכנסת ועידה עולמית כדי לעזור לו והוא היחיד שמסרב בכל תוקף להגיע, הוא כבר לא המסכן.
הוא זה שמנצל באופן ציני את מצבם של תושבי רצועת עזה ומאריך את סבלם על מנת להשיג הישגים פוליטיים.
וזה עובד, אומות העולם נופלות בפח הזה שוב ושוב, מאמינות שישראל היא מה שעומד בין הפיכת רצועת עזה לסינגפור.
זו כמובן, טעות.
חמאס, שדוחה הצעות למתן תרופות וסיוע לתושבי הרצועה, שמשמתמש בחומרים שמועברים לעזה לבניית מנהרות במקום לשיקום הרצועה, הוא האשם הבלעדי.
הוא האשם שתושבי הרצועה מתים והוא האשם שהבתים ברצועה נמצאים באותו מצב שהם היו בו לאחר סיום מבצע "צוק איתן".
ארגון טרור, לא משנה כמה ינסה לשקר, הוא ארגון טרור, לא ממשלה לגיטימית.
ארגון טרור אינו יודע כיצד לספק שירותים אזרחיים לתושבים, הוא יודע כיצד לרצוח.
ארגון טרור לא אוהב את תושביו, הוא שונא את אויביו.
ואנחנו, אנחנו נמשיך לאהוב את תושבי עזה שלא משוייכם לחמאס.
נמשיך לרצות בטובתם.
נמשיך להעביר להם חומרי בניה ותרופות.
ונקווה, נקווה שיום אחד הם יוכלו לארגן הפגנה אזרחית אמיתית.
לא כזו ששוטרי חמאס מכריחים אותם להשתתף בה.
הפגנה שתהיה מיוזמת התושבים, הפגנה שתחליף את חמאס ותעזור להם להשחרר מהרודן.
תעזור להם להגיע לחיים טובים יותר.
בנתיים, חובתנו להראות לקהילה הבין לאומית מי פה הרשע.
