שעות הצהריים המוקדמות, אני מזיז רהיטים ומתארגן לקראת הגעתם של חברים, בעודי מרוכז באיפה להניח את הכורסאות, מתקבלת הודעה בטלפון. "אתה מגיע לשיעור בג'ים? רשמתי אותנו לשעה 2:00", אלון.

מיד החזרתי לו הודעה עם השאלה, אתה יודע מה יש היום?

"הולכים להתאמן, שכחת?"הוא ענה עם אמוג’י של מתאמן.

התקשרתי, הוא מיד ענה,"מה קורה? אני בדרך למכון, אתה לא מגיע?"

שכחת, היום זה הגמר של תחרות האירוויזיון וזה מתחיל בשעה 3:00 שעון ניו יורק.

"קצת הדאגת אותי, חשבתי שכבר קרה משהו,אתה לא חושב שאתה קצת מגזים עם החשיבות שאתה נותן לזה”.

לי זה חשוב, זאת לא רק תחרות של שירים, יש כאן אמירה הרבה יותר עמוקה, במיוחד עם הנציגה של ישראל השנה. נטע ברזילי, שמעת עליה?

"האמת שלא מכיר, אני יודע שיש לה כשרון מיוחד והיא עושה משהו קצת שונה, דיברו על זה כמה פעמים, חוצמזה אתה יודע כאן זה אמריקה לא אירופה, טוב הקיצר, מה אתה מתכנן?"

הזמנתי כמה חברים, יהיה יין ובירות ונישנושים, נראה את כל השירים שהגיעו לגמר, נעשה הימורים, אתה כמובן יותר ממוזמן להגיע.

"נשמע מעולה, אני אשמח להגיע”.

תוך זמן קצר התכנסנו לראות את התחרות על מסך גדול, כל אחד זרק לאוויר את המועמדים שלנו, כמובן שכולם רצו והאמינו שהשיר הישראלי יזכה. בשלב מסוים מישהו זרק לאוויר ‘טוב, גם מקום שני זה לא רע’. כאשר הגיעה ההכרזה על הזוכה אף אחד לא נשאר אדיש ומסיבת ריקודים עם קריאות של "עם ישראל חי"החלה בחדר.

כשנרגעו הרוחות וכולם התפזרו, נשאר בחור שאני לא ממש מכיר. הוא הגיע עם חבר אחר שמיהר ללכת והציע להישאר לעזור להחזיר את החדר לקדמותו. חשבתי שההצעה שלו מאוד אדיבה ומתחשבת, הוא הציג את עצמו, ."קוראים לי בן והגעתי לניו יורק לפני כמה חודשים”.

מה אתה עושה בניו יורק?

"אני עדיין מחפש דרך בעיר הגדולה הזאת, עוד לא יודע איך להתנהל כאן, מי באמת נחשב חבר, מי סתם מנומס, יש כאן הרבה מה ללמוד”.

ונניח בעולם אפשרי מה היית רוצה לעשות?

"תמיד חלמתי לשיר ולשחק ולהופיע כאן על במות בברודווי”.

נו ומה חסר?

"תסתכל עלי, נראה לך שיש לי את הלוק לברודווי. אני לא מספיק גבוה ובא מישראל,ישר מעקמים לי את הפרצוף, יש לי מבטא ישראלי כבד”.

אני שומע, בוא תגיד, מה כן יש לך?

"האמת שיש לי קול ממש טוב, הופעתי בישראל בכמה מחזות זמר, יש לי מראה שונה, יותר ים תיכוני, שהוא לא רגיל באזור הזה”.

מצויין, מה עוד?

הוא חייך וחשף טור של שיניים צחורות.

"אתה יודע, לא נעים לי לפאר את עצמי, אבל אני שומע הרבה פעמים שאומרים לי שאני חתיך או שווה".

ראית את תחרות האירוויזיון עכשיו. ראית את הנציגה של ישראל?

"נטע?, היא מקסימה, מיוחדת מאוד, כשרונית”.

אתה חושב שאם היא הייתה אומרת לעצמה את מה שאתה אומר, היא הייתה איפה שהיא עכשיו? באחד הראיונות ששמעתי איתה שכל הזמן אנשים העירו לה על המראה שלה ושהיא צריכה ללבוש שחור ולא בגדים צבעוניים. אתה חושב שאם היא הייתה מגיעה לאודישן בלי האמונה שהיא מספיק טובה כמו שהיא לאן אתה חושב שהיא הייתה מגיעה?

"כנראה שלא מספיק רחוק?"

נכון, אתה יודע שכל ההתנגדות מתחילה אצל המשווק. כלומר שאם לא תפתח את האמונה שלך בעצמך ובמה שאתה מסוגל להביא לעולם הזה, לא תוכל להעביר את המסר לאחרים, לא משנה מה תעשה, תמיד אפשר יהיה לראות את זה.

"אז מה אתה מציע, איך מפתחים אמונה בעצמנו?"

הכל מתחיל בחזון! להאמין שאתה מסוגל לזה ולא משנה מה! אתה צריך למכור לעצמך את האמונה שאתה יכול ואין לך ספק בזה.

לפתח את היכולת הזאת, עושים מבט לאחור ובודקים את המקומות בחיים שבהם רצית משהו וידעת שאני מסוגל להשיג את זה, לא היה לך ספק שזה מה שאתה רוצה והצלחת להביא את עצמך למקום שזה קרה. כשאני יודע שיש לי את המסוגלות לגרום לדברים לקרות בחיים שלי, אני בודק ושואל מה עזר לי שם, איזה ערכים הבאתי לידי ביטוי, באיזה מילים בחרתי להשתמש כדי שזה יקרה.

אני מציע תפיסה של חזון, הוא המקום שממנו אני יוצא לעשייה שלי, בניגוד לתפיסה שחזון הוא מקום שאליו אני הולך.

בתפיסה הזאת אתה יוצא לתוך העשייה שלך מהמקום שכבר השגת את היעד, כלומר אתה צריך ללכת לאודישן בהרגשה ובמחשבה שאתה כבר על הבמה וכל הקהל מריע! אתה מתאר לעצמך איך אתה עושה את האודישן מהמקום הזה?

"כנראה כמו תותח, עם המון בטחון”.

יפה, הבנת מהר מאוד, עכשיו נשאר רק ליישם.

ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית. nissimsade@gmail.com

www.nissimsade.con

917-225 8549