הפלטה של אבא
כשקיבל לידיו אפרים בן ה-9 את פלטת הצבעים של אביו, הוא עדיין לא ידע שיהפוך לאמן שעבודותיו מוצגות בגאון במרכזים חשובים, ועתה גם מול המים שצופים לעיר ניו יורק. המוטיב שחוזר בעבודותיו הוא המספר שש.
הדודה ברטה היתה היחידה שנותרה בסביבת הילדים אפרים וצבי. היא דאגה ליידע את משפחת אלכסנדרוביץ' שעזבה את פולין עם פרוץ המלחמה וטסה לארץ ישראל כי נותרו שני היתומים, והיא מבקשת את עזרתם. המשפחה שחסה עליהם שלחה שני קרובי משפחה ששרתו בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי שנסעו לפולין לחפש אחר משפחה נוספת, אם נותרה אחרי המלחמה, ולהביא את היתומים לארץ. שני החיילים, אלכס ומרדכי שלא מצאו זכר נוסף למשפחתם לקחו את הילדים מהפולנים, והעבירו אותם לארץ לא לפני ששהו במחנה פליטים גרמני ושם סידרו את הניירות הרישמיים להעלתם לישראל. הדודה ברטה מצידה עזבה לארה"ב עם ילדיה.
אפרים הצעיר הגיע לארץ ובאמתחתו לוח הצבעים של אביו ובליבו החלטה כי לא ישתמש בו עד שילמד לימודי אמנות מסודרים. לימים שרת פלג בגולני ולאחר שירותו הצבאי חזר לקיבוץ בית השיטה. הטיול שלו "אחרי הצבא" היה לאילת שם מצא את אשתו הראשונה איתה הוליד ארבעה ילדים בקיבוץ נען, שם היא בגרה. הוא מצידו למד אמנות במכון אבני ביפו ועבד לצידם של אמנים מפורסמים בני התקופה בינהם יוסף זריצקי, חיים קווה בן קיבוץ נען ומרסל ינקו. הוא יקבל מלגה ללימודי אמנות סוריאליסטית בבצלאל שם שימש כעוזר פרופסור במחלקה לפיסול.
התפנית תגיע כשפלג יקבל מלגה לנסיעה לאירופה שמיועדת לאמנים כדי שיוכלו לתור את המוזיאונים והגלריות ברחבי היבשת. תחנתו האחרונה היתה בלונדון, שם השפיע עליו מזג האויר האפרורי ולא הניח לו לצייר כמו שאהב. הוא בוחר להתחיל לעסוק בתלת מימד ופסליו נמכרים שם, אך הוא חוזר שבועיים לפני לידת בנו הצעיר אייל לארץ. עם חזרתו ימשיך פלג לפסל, ופסליו הגדולים יוצבו במקומות מרכזיים בהם בנק גדול, אבל לימים הוא ימצא שהם מוזנחים מאוד ואף נעלמים מבלי שיהיה לכך תעוד. אכזבה נוספת הוא חווה בסוף שנות ה-70 כאשר הוא מציע לפסל עבור מוסדות לימוד בירושלים ונדחה. פלג: "הם אומרים שהפסלים שלי לא בטיחותיים". באותם ימים הוא מוצא את עצמו מתגרש מאשתו הראשונה ובמקביל פסלים קטנים שלו שהציג בירושלים מתגלים על ידי משקיע מפנסילבניה שמבין את הכשרון שלו, ומזמין אותו לעבוד בארה"ב. הוא מחליט לנסות את מזלו.
בארה"ב הפסלים שלו מוצגים במקומות מרכזיים, באוניברסיטאות גדולות ואזורים ציבוריים. חלקם אינטרקטיביים, וניתנים להזזה ולשינוי על ידי הקהל. "חשוב לי ליצור חיבור לקהל הרחב, ולכן אני מדבר על המוטיב החוזר בעבודות שלי בעיקר לקהל יהודי וישראלי שמבין את הקשר לשואה. המספר 'שש' שמתכתב עם ששת המליונים שניספו במלחמה חוזר בצורות שונות" הוא מסביר "אני לא רוצה שהקשר הזה ירתיע אנשים שאין להם קשר ישיר למלחמה ותוצאותיה מלרצות את הפסלים ולכן אני לא מרבה לדבר על זה. מי שמבין, מבין".
את סדרת "השישיות", הפסלים שהמוטיב המוביל אותם הוא ששת המליונים, הוא החל ליצור אחרי הטרגדיה שפקדה אותו בשנת 1982. שבועיים לפני שלח לו בנו בכורו מכתב וביקש "אבא, אל תשכח אותי" והלך למלחמת שלום הגליל למרות שלא היה אמור לצאת עקב מצב בריאותי. אבי (אביהו) פלג ז"ל היה בנו הבכור, בן 20 בנופלו. הוא שרת כפלס בחיל ההנדסה. מאז יוצר אפריים פלג פסלים לזכר ששת המליונים "עוד לא הצלחתי לעשות משהו לזכרו. כנראה שעוד לא הגיעה השעה ואין לי הסבר" הוא מנסה לחלוק את העצב.
ביום רביעי האחרון נחשף פסלו SAILS (מפרשים) בפארק בעיירה השוכנת על גדות נהר ההדסון וצופה למנהטן, אדג'ווטר. הפסל נרכש על ידי הקבלן אנטוני (טוני) רינלדי שבנה באזור. הקבלן שפשט את הרגל החליט לתרום את הפסל שגובהו כשני מטר וחצי לעיירה. הפסל עשוי נירוסטה ומורכב משישה משולשים שנראים כמפרשים "אני שמח שזה השם שהם בחרו לתת לו. הם רצו שם שקשור למים. אני לא רוצה לקשור אותו למלחמה. אני לא רוצה שיפחדו לבוא להביט בו בגלל הקשר הזה. הפסל מחודד בקצוות כדי שנזכור שאנחנו תמיד צריכים להשאר חזקים וחדים. הוא מכוון לשמיים כדי שתמיד נשאף גבוה" הוא מסכם את הצהרתו על העבודה שהוא שמח להציב באדג'ווטר.
