הומוארוטיקה ומסע אל התת מודע: הישראלים שהגיעו לקאן
הנוכחות הישראלית בפסטיבל קאן הייתה דלילה השנה, אבל כמה יוצרים מקומיים בכל זאת הגיעו לריביירה הצרפתית, שם זכו להקרין את סרטיהם הקצרים - "דולפין מגומי" של אורי אהרון ו"גבריאל" של אורן גרנר. סקירה
היעדרותם של סרטים ישראלים ארוכים מהתוכנית הרשמית של פסטיבל קאן, וכן במסגרות הצדדיות שפועלות תחת חסותו, השאירו את הייצוג של הקולנוע הכחול-לבן לזירה הקצרה. שני סרטים קצרים של במאים מקומיים הוקרנו בריביירה הצרפתית: "דולפין מגומי" של אורי אהרון, ו"גבריאל" של אורן גרנר.
"דולפין מגומי" הוקרן במהלך השבוע במסגרת התחרותית הסינפונדסיון, השמורה לסרטי סטודנטים, ולאורך השנים האירה פנים ליוצרים צעירים מישראל. ב-2008 זכה בפרס הראשון אלעד קידן עם "המנון" ולפני שנתיים עשתה זאת אור סיני עם "אנה" (שניהם בוגרי בית הספר על שם סם שפיגל). הפרס מקנה לזוכה מקום עתידי מובטח בתוכנית הרשמית של הפסטיבל לכשישלים את סרטו הארוך הראשון. אורי אהרון מאוניברסיטת תל אביב אומנם לא זכה בתחרות (השופטים העדיפו את "אריה חשמלי" של דייגו קספדס הצ'יליאני), אבל הבמאי הצעיר מדווח כי החוויה הייתה יוצאת דופן ומרגשת.
"זו פעם ראשונה שאני מציג סרט שלי בפני קהל למען האמת, זו הייתה חוויה מעצבת עוד בלי קשר לשטיחים האדומים והטוקסידו", אומר אהרון ל-ynet, "הסרט עורר תגובות כל כך חזקות מצד אנשים לאחר ההקרנה, ניגשו אלינו אנשים מכל העולם, במגוון גילאים רחב, ביום יומיים אחרי והאמת שנדהמתי מהעוצמה של זה. הפסטיבל עצמו הוא חוויה מטורפת, הכבוד והיוקרה שמגולמים בתוך הטקסיות של האירוע הזה מרגשות ומקדשות את אמנות הקולנוע, אני מאוד שמח שנפלה בחלקי ההזדמנות להציג כאן את הסרט שלי".
"דולפין מגומי" מלווה שני גברים במהלך מפגש מיני לאורך לילה אחד. לאורך כמעט 29 דקות אנחנו מתוודעים באופן אינטימי לשני הצעירים – בגילומם של עמרי לרון וחן חפץ – כשהם עושים אהבה וגם מדברים עליה בפתיחות. מי אקטיבי ומי פסיבי? איך זה מרגיש עם ובלי קונדום? ואיך זה מרגיש בתוך הלב עם בוא הבוקר שאחרי? אהרון בוחן את שני גיבוריו חשופים פיזית ונפשית מקרוב מאוד, בקלוז-אפ. "יש משהו מטלטל בלילה הזה במפגש הרגעי והספונטני שנוצר, קירבה מאוד חזקה ובתוכה גם ריחוק", מעיר אהרון, "יש לי תחושה כזו שכשאתה פוגש מישהו בצורה כזו אתה בעצם מתעמת עם עצמך, עם הרצונות וההעדפות שלך, הפנטזיה שלך, הסרט מתאר מסע של התאהבות והתבדות".
זהו סרט חושפני ביותר ולבטח העבודה עם השחקנים לא הייתה פשוטה.
"הרבה מהעבודה בחדר החזרות התבססה על שיחות ודיונים שלנו על התסריט. התהליך דרש נוכחות כנה ואינטימית מצד שלושתנו, בעצם לקחת את המילים והסיטואציה ולהפוך אותה לשלהם, לגרום ללילה הזה להתרחש מול המצלמה מבחינת הנוכחות הרגשית וההתרגשות הרגעית. הרבה מזה היה מבוסס על הכימיה הטבעית שנוצרה בין השניים תוך ניסיון להגן ולשמור על זה כמה שאפשר במסגרת עבודה על סט".
אחרי סיומה של חווית קאן, אהרון חוזר לשגרת היצירה והוא מפתח תסריט לסרט ארוך כהמשך של העולם שהגיש ב"דולפין מגומי", ואשר מבוסס על חוויותיו האישיות. במקביל הוא מנהל את פסטיבל הסטודנטים מבית אוניברסיטת תל אביב שיתקיים בחודש הבא.
עוד דיווחים מפסטיבל קאן ה-71:
צופים מזועזעים, קולנוע ערבי בולט והרבה אמריקה: סיכום קאן
לא כאן: הנעדרים מפסטיבל קאן השנה יותר מעניינים מהנוכחים
צופים נטשו את הקרנת סרטו החדש של לארס פון טרייר
ארי פולמן מציג את הסרט הבינלאומי הבא שלו: "הייתי חייב לקפוץ על זה"
אורן גרנר עושה זאת בצרפתית
יוצר ישראלי צעיר נוסף שנהנה מחוויית קאן הוא אורן גרנר, שהוביל כבמאי את הסרט "גבריאל". זכייתו בפרס הראשון בפסטיבל סן סבסטיאן 2014 על סרטו "גרינלנד" (פרויקט הגמר שלו כסטודנט במנשר) כלל מענק שהתנאי למימושו היה הפקה בספרד או בצרפת. מפגש עם המפיקה הצרפתייה מליסה מלינבאום סימן את הדרך לשיתוף פעולה בדרך להשלמת הפרויקט - כל הדרך לתחרות הקצרים העצמאים בפסטיבל. הדרמה דוברת הצרפתית מתארת לאורך 12 דקות מבצע חיפוש נרחב אחר תלמיד תיכון בשם גבריאל שנעלם בתוך יער עבות, כשמקביל אנחנו נסחפים בעקבות נער שפורש מקבוצת המחפשים וממשיך לבדו אל לב היער – מסע שמהדהד חיפוש עצמי מהורהר אל תוך התת מודע שלו. קריאות חוזרות ונשנות בשמו של גבריאל מסייעות לקדם את התהליך המדיטטיבי של הצופים כשאנחנו מעמיקים אל היער ולתוך הנפש המיוסרת של הגיבור - אותו מגלם תומא דורה, המוכר מ"הנער עם האופניים" של האחים דארדן.
"אנשים משוטטים ביער שאין לו סוף ואין לו התחלה, מחפשים", מתאר גרנר את האווירה שמנסה "גבריאל" להקנות לצופיו, "אני מאוד מתחבר אל נקודת המוצא הזו באופן אישי, ובכלל במחשבה על המצב האנושי; נולדנו, זרקו אותנו לתוך יער, ומאז אנחנו מחפשים, מישהו, משהו, תמיד משהו חסר. התנועה המרכזית והמהותית של הסרט היא הרצון למצוא. והתנועה של הגיבור היא המעבר מן הרצון למצוא, אל הרצון להימצא - להתמזג עם מושא החיפושים. השאיפה העיקרית שלי הייתה לייצר מהלך תודעתי. שהשיטוט של הגיבור יתחיל ממקום ארצי ויקבל ממד תודעתי ככל שהסרט מתקדם. התנועה הזו ביער אמורה להמחיש תנועה מנטלית, כזו שתאפשר לצופה ללכת לאיבוד יחד עם הגיבור".
העובדה שהצילומים התקיימו בצרפת בוודאי לא הקלו על תהליך ההפקה?
"ההכנות לסרט, הצילומים והפוסט כללו מספר נסיעות לצרפת, יחד עם הצלם של הסרט, עדי מוזס, וזה היה תהליך מורכב וארוך מאוד, אבל הערך המוסף היה מאוד משמעותי - ללמוד ולהבין מנטליות ותרבות מקצועית של מקום חדש, ולטייל ביערות מהממים סביב פריז. צריך להזכיר שהסרט כולו בצרפתית ואני לא דובר מילה בצרפתית. מאוד אהבתי את הרעיון של לביים בשפה שאני לא מכיר, מה שאפשר לי להתמקד באנרגיה ובמבע הפיזי של השחקן ופחות בצד הטקסטואלי".
בימים אלו גרנר נמצא בשלבי עריכה של סרט ארוך ראשון בשם "אפריקה", והנוכחות בקאן נועדה לקדם את הפרויקט אותו מפיק איתי עקירב. "ההשתתפות בפסטיבל הגיעה בתזמון מעולה מהבחינה הזו", אומר גרנר ומסכם את החוויה: "לפני כמה שנים הייתי בקאן לראשונה ללא סרט בתחרות, וזו הייתה חוויה לא פשוטה. הכול נראה לי גדול ודי הלכתי לאיבוד. כך שהפעם נחסך לי ההלם הראשוני, והחוויה הייתה נעימה יותר, וכמובן שהעובדה שאני נמצא עם סרט בתחרות הרשמית הופך הכול למרגש יותר ומאפשר להעמיק את ההיכרות עם התעשייה הענקית שמתקיימת פה".
יפו על המים – של הריביירה
מי שעוד נהנים, ולו מעט מהאווירה של פסטיבל קאן ואבק הכוכבים שמפוזר סביבו, הן יוצרות פרויקט הקולנוע "בקיצור – אנחנו נוסעים לקאן", חן שומוביץ ואלה זהרנו גרינהויז, והמשתתפות והמשתתפים בסרטון החביב, תלמידים יהודים וערבים הלומדים בבית הספר הצרפתי הרב-תרבותי ביפו. ביחד הם מספרים על עצמם ושאיפותיהם ומציגים את דו-הקיום האופטימי שלהם שהביא אותם כל הדרך לפרמיירה בריביירה.
הסרט הישראלי נוצר בהשראת הפרויקט הצרפתי Bref ("בקיצור"), ובמקביל אליו הופק סרט קצר נוסף על ידי תלמידים מבית הספר לקולנוע בקאן. שניהם הוקרנו ברצף תחת האכסניה של "קאן ג'וניור" (מסגרת חיצונית לפסטיבל, שבה הוקרן גם סרטה של קרן בן רפאל "אין בתולות בקריות"). כחלק מהתוכנית התלמידים מישראל מתארחים אצל הסטודנטים המקומיים במהלך ימי הפסטיבל.
