מה מסתתר בים שלנו?

מדינת ישראל היא מדינה של ים, ובילוי בים הוא אופציה אטרקטיבית בחום הים תיכוני. אולם למרות שיש לנו רצועה ארוכה לחוף ים התיכון, מפרץ גדול בים האדום ואגם אחד בצפון (וגם ים של מלח במזרח), מדינת ישראל אינה מדינה עם תרבות של ים, לא בספורט המקצועי או בשעות הפנאי, לא בספנות או בדייג ולא באכילת מזון מן הים.

כך או כך, אם אתם אוהבים את הים או לא, הים שאתם רואים מהחוף או זה שאתם טובלים בו כדי להצטנן בקיץ, הוא רק חלק קטן מהטריטוריה הימית של ישראל, ומה שרואים מכאן הוא לא מה שרואים משם. למעשה, הים שלנו משנה את פניו ללא היכר. הוא הופך להיות צפוף יותר, כמעין דמות ראי של היבשה, ולצד תעבורת כלי שייט קטנים וגדולים, אזרחיים וצבאיים, יש בים תשתיות שונות, כגון כבלי תקשורת וצינורות נפט, תעשיות, לדוגמה אסדה להפקת גז טבעי, אזורי חקלאות ימית, מתקנים להתפלת מים ועוד. זאת לפני שאנחנו לוקחים בחשבון תוכניות להקמת איים מלאכותיים, שיאכלסו שדה תעופה או מתחמי מגורים.

החוף בתל-אביב. ארכיון(צילום: מוטי קמחי)

בים שלנו יש גם מגוון ביולוגי עשיר: דגים, יונקים וזוחלים, אצות ואלמוגים. מלבד היופי שלו, לעושר הזה יש תפקיד אקולוגי חשוב מאוד, למשל בתהליכי פוטוסינתזה, שאחראיים הן ליצירת סוכרים והן להפקת החמצן שאנחנו נושמים. למעשה, האצות שבים אחראיות לכ-70% מתהליכי הפוטוסינתזה בעולם, כשהצמחים אחראים לשאר. הים הוא גם אחד ממקורות המזון העיקריים בעולם, והפוטנציאל לייצור מזון בים רק הולך וגדל. לא מדובר רק בדגים או מאכלי ים אחרים, אלא גם באצות שללא ספק יהיו מקור החלבון העיקרי בעתיד. וכמובן מי הים המותפלים הולכים ותופסים נפח גדול יותר במי השתייה שלנו.

כמו תמיד, גם הפעילות האנושית בים טומנת בחובה ברכה לצד סכנה. היא מאיימת על המגוון הביולוגי ועל המערכות האקולוגיות, ויכולה להוביל גם לפגיעה בבריאות הציבור. גם פעולות שמקורן ביבשה, כגון שפך של ביוב או של תמיסת מלח מרוכזת לאחר תהליך ההתפלה, מזהמות את המים. לצד אלה, בשנים האחרונות הופיעו בים התיכון מינים פולשים רבים, והסביבה הימית מושפעת גם משינוי האקלים ומעליית הטמפרטורה של המים.

המשמעות היא שעל מנת למצות את הפוטנציאל החברתי והכלכלי של הסביבה הימית ולשמור על ערכי הטבע ועל האפשרות של הסביבה הימית להתקיים ולהתחדש, אנחנו חייבים להסדיר את הפעילות האנושית בים, מדייג ועד הפקת גז טבעי, ולפקח עליה. לשם כך יש להקים רשות שתרכז ותתכלל את כלל הפעילות והאינטרסים בים, להכין תוכניות מתאר יעודית, לנטר את הפעילות, לאסוף מידע ולגבש ידע בתחום, ועוד.

לאחרונה החלה מדינת ישראל לקדם מדיניות אסטרטגית ארוכת טווח למיצוי מושכל, מקיים ומוסדר של הפוטנציאל הכלכלי והחברתי בים, לצד ניהול שוטף של המרחב הימי. לדוגמה, המדינה החלה להסדיר את הדיג בים, כאשר תקנות חדשות לצד הכשרת פקחים ייעודיים אמורים להפחית את הדיג האינטנסיבי, המוציא איתו מהים שלל רב ולא מבוקר, שחלקו הגדול נזרק. התקנות גם מגבילות את הדיג בתקופות שונות, כדי לאפשר המשך רבייה ושגשוג של האוכלוסיות השונות במים, ואוסרות דיג של מינים מוגנים וכאלו שבסכנת הכחדה. לצדם הוכרזו גם שמורות ימיות, במטרה לשמור על המערכת האקולוגית, וכחלק מהתחייבויות בינלאומיות לשימור הסביבה המימית.

האתגרים בסביבה הימית רבים ומורכבים, והשליטה בפעילויות השונות בים עדיין בחיתוליה. יתרה מכך, ניסיון העבר בסביבה היבשתית מלמד אותנו שפעמים רבות אינטרסים כלכליים צרים גוברים על טובת הציבור הרחב, ושתוהו ובוהו משרת לרוב אינטרסים צרים שכאלה. לכן כל אחת ואחד מאיתנו צריך לקחת אחריות ולהגן על הסביבה המימית, החל משמירה על הניקיון בחופים (כי הפסולת מגיעה בסופו של דבר אל המים) ועד לפיקוח ציבורי על התוכניות של יזמים פרטיים ושל המדינה.