בין עזה לחברון: בבירת הטרור לשעבר מעדיפים קניות על מהומות
תושבי חברון, שהפכה ממוקד טרור לעיר הרגועה בגדה, מעדיפים סלפי חגיגי ביציאה ממערת המכפלה. סיור בעיר בסופ"ש מגלה שההקלות הכלכליות וחופש התנועה עשויים לצנן ולו במעט את תחושת המשבר המחריף ברצועה. מח"ט הגזרה: "הפלסטינים מבקשים שנעצור את הסכינאים"
בין עזה לחברון מפרידים רק 60 ק"מ - אבל לפי המציאות של הימים האחרונים המרחק גדול פי כמה: שני עמים, שלוש מדינות. רק כך אפשר להגדיר את ההבדלים בין העימותים האלימים ברצועת עזה, ובין השקט שבו עבר יום שישי הראשון של הרמדאן בחברון. ולמי ששכח, מדובר בעיר הפלסטינית הגדולה בגדה, שחלק גדול מתושביה מזוהים עם ארגון חמאס, ונחשבה עד לפני שנתיים לבירת הטרור ביהודה שומרון.
בשדרות כלב בן יפונה בקריית ארבע, אישה יהודייה ממהרת לביתה עם שקיות מזון, לקראת חג השבועות. 200 מטרים ממנה, בציר ציון, כבר בתוך היישוב היהודי בחברון, אם פלסטינית ושתי בנותיה חוזרות משופינג של בוקר חג הרמדאן. תוך פחות משעה מתכנסים במערת המכפלה הסמוכה לא פחות מ-5,700 פלסטינים, נדחסים גם באולמות של החלק היהודי במערה, המוקצית כולה למוסלמים בימי שישי של החג המוסלמי המרכזי. בשיאה של התפילה, כוחות מג"ב סוגרים את הכניסה, ולא מסיבה ביטחונית - התפוסה פשוט מלאה. התפילה עוברת בשקט מופתי והמונים נוספים משתטחים, למרות החום הכבד, בחצרות המתחם ובדרך האבן העולה למערה.
כמה מטרים מעל ראשם מזמזם רחפן קטן שמפעיל קצין מג"ב, לוודא שאין תנועה חשודה בסמטאות הסמוכות. הפלסטינים מגיעים לתפילה במיטב בגדיהם, חלקם עוטים גלביות לבנות מהודרות, אחרים, בעיקר הילדים והנערים, חבושים בכובע קסקט לבן שעליו כתוב 'מתפלל במערת המכפלה ברמדאן'. שלט גדול בגוונים כחולים שהכינו בחטיבה המרחבית יהודה מקבל את פני הנכנסים בפתח המערה בברכת רמדאן כרים.
עופר אוחנה, מהדמויות המוכרות יותר ביישוב היהודי, שזכור כנהג האמבולנס שצילם מזווית קרובה את הרגעים שאחרי הירי שביצע אלאור אזריה לפני כשנתיים, מגיע להחליף כמה מילים מחויכות עם שכניו המוסלמים. כמו ההתכנסות השקטה, כך גם ההתפזרות. לוחמי הנח"ל שהוקפצו מאימון לתגבר את חבריהם מהצנחנים שאחראים על גזרת העיר, נותרו בעמדותיהם, כמעט משועממים. הדבר החריג פה הוא השם שניתן לימים הללו, בהם רק בני דת אחת מורשים להתפלל בכל אולמות מערת המכפלה: 'חריג מוסלמי'.
פחות מ-3,000 פלסטינים יצאו להפגין באמצע השבוע ביהודה ושומרון לציון יום הנכבה ותמיכה באחיהם הפלסטינים ברצועת עזה. המספר קטן יותר ממספר הנפגעים הפלסטינים (הרוגים ופצועים) ביום שני בעימות על גדר הרצועה. מאות לוחמים נפרסו כשמיכה אנושית במוקדי החיכוך ובכבישים מרכזיים בגדה, כבר בתחילת השבוע. טקס העברת השגרירות האמריקנית לירושלים היווה טריגר, פוטנציאלי לפחות, להבערת השטח. 62 ההרוגים בעזה היו אמורים להיות השמן על מדורת הפיגועים והפרות הסדר ההמוניות באיו"ש. בפועל, הפלסטינים בגדה נותרו אדישים. השקט המפתיע נשמר גם במזרח ירושלים, אולי בגלל החום הכבד, כ-37 מעלות חום, בסוף השבוע.
"לא לעולם חוסן", מזהיר מח"ט חברון, אלוף-משנה איציק כהן, איש גבעתי, ומי שחי, נושם ומכיר את עזה טוב יותר מכל גזרה אחרת. "תקופת הרמדאן תמיד נפיצה ואנחנו רק ביום הראשון. שיא התפילות יגיע בשבת שלפני השבת האחרונה של החג. לפני שנתיים חווינו ברמדאן את רציחתה של הלל יפה אריאל ז"ל כאן בצומת החרסינה בקריית ארבע, את רציחת הרב מיכי מרק ז"ל ואת הפיגוע בשרונה בתל אביב (המחבלים יצאו מגזרת חברון). הפלסטינים יודעים שיש להם הרבה מה להפסיד והם לא רוצים לחזור לימים שהיו כאן בהסלמה, גם בתחום הכלכלי".
לפני כשנתיים, כאשר נכנס אל"מ כהן לתפקידו, חברון הייתה בירת הטרור של הגדה. העיר המורכבת, היחידה שבה פלסטינים ויהודים גרים באותו רחוב, והמזוהה יותר מכל עם חמאס, הנפיקה פיגועים קשים גם מעבר לקו הירוק. 97 סכינאים פלסטינים, מציין אל"מ כהן, נעצרו מאז ינואר 2017 ועד היום בחברון, מבלי שדקרו ומבלי שנורו.
אחת הסיבות לכך נעוצה בתפיסה מבצעית חדשה שגיבש המח"ט: ביטול החסמים המיושנים והמסוכנים, המורכבים לרוב משולחן, מגנומטר ידני ומכולה נטולת מזגן - והקמת מעברים מרוחקים יותר מהיישוב היהודי, יותר בעומק השכונות הפלסטיניות. שלושה חסמים מיושנים בוטלו או הוחלפו בשבעה מעברים חדישים, מהירים, מבוטנים ובטוחים. צווארי הבקבוק צומצמו והחיכוך הופחת למינימום. ביישוב היהודי בחברון כמעט ולא רואים כיום לוחמים מפטרלים ברחובות. הם נפרסים בפעילות גלויה או סמויה יותר בשטח הפלסטיני, בעמדות שולטות, על גגות או במוצבים חדשים שהוקמו.
"אנחנו עובדים פה על דיוק והבדלה", מציין אל"מ כהן, ומצביע על השריד היחיד שנותר - מחסם ג'ילבר המפורסם, שידע עשרות פיגועים, בהם את תקרית אזריה: פס אדום ודהוי על הכביש. "בכל רגע נתון יש מעל הראש שלנו שלושה-ארבעה רחפנים ומזל"ט רוכב שמיים, כך שאם כוח מזהה עכשיו באבו סנינה תנועה חשודה, מיד רחפן מוסט לטובתו. גרמנו לכך ש-25 אחוז מהסכינאים הפלסטינים נתפסו בשכונותיהם, לפני שנכנסו ליישוב היהודי. הפלסטינים מרגישים טוב יותר ובטוח כשאנחנו פועלים בשטחם. צריך להמשיך להשקיע כאן בתשתיות, שנעבור ממרקם חיים לאיכות חיים".
"המערה - המיקרוקוסמוס של המזה"ת"
בנסיעה עם המח"ט כהן בחברון עוצר אותנו פלסטיני מבוגר, דובר עברית רהוטה. הוא מבקש שלא נצלם את השיחה עם המח"ט, במהלכה ביקש ממנו ש"החיילים יהיו ערניים לדרכים היורדות ליישוב היהודי בעיר, ויתפסו את הרעים שבאים עם סכינים". המח"ט מאחל לו חג שמח, כך גם לפלסטיני מבוגר אחר, שיצא מתפילה במערת המכפלה. הפלסטיני מבקש מהמח"ט לאפשר הגעה למתפללים המבוגרים באמצעות רכב, ולא ברגל. המח"ט מבטיח לבחון את הבקשה אך זוכר עצה שנתן לו מפקד פיקוד מרכז הקודם, אלוף רוני נומה, עם כניסתו לתפקיד: בעיר כמו חברון כל צעד ושינוי חייב להיות עקב בצד אגודל, במשורה, מבלי להרים את כל כף הרגל לפני השלמת הדריכה, אחרת תגיע נפילה. זו כנראה הסיבה לכך שצו האלוף עדיין אוסר על פתיחת חנויות פלסטיניות בטבורו של היישוב היהודי.
גם מחוץ לחברון ניתן להבחין בשינוי: ציר 60 וכביש 35 שידעו פיגועי ירי רבים, הפכו לשקטים יותר. בחטיבה הגדירו מקטעים מהכבישים בשלושה צבעים: אדום, כתום וירוק, בהתאם לרמת האיום וההיסטוריה הגזרתית. כך גם הוגדרו יישובים במרחב, ובהתאם הוקצו משאבי ביטחון, אמצעי מעקב וכוחות צבא.
"אין אצלנו דבר כזה תגב"ץ (תגבור ציר)", מבהיר המח"ט, "מ"כ עם הלוחמים שלו שמאבטח קטע מאוים בכביש 60 עומד עם דגל ישראל לידו, ויודע באופן ממוקד ומדויק מהי המשמעות של משימתו. המפקדים פה נושאים מצפן של אחריות. זריקת אבן היא פיגוע, ולזירה קופץ מ"פ ולא רק גשש. במצב שכזה אנחנו מפעילים שב"כ ומשטרה ואני אישית מגיע לביתה של התושבת שעל מכוניתה נזרקה אבן, ומבטיח לה שנתפוס את המיידה".
למרות ההפרדה הפיזית הבולטת מהיהודים שמגיעים בימים אלה להתפלל בחצר "היהודית" של המערה, עולה גם אפשרות לתרחיש שבו פעיל ימין קיצוני ישליך ראש חזיר לעבר המתפללים המוסלמים. לדברי אל"מ כהן, "ברור שאירוע אחד פה במערה למשל, ייצר גלים בכל איו"ש. כאן זה המיקרוקוסמוס של המזרח התיכון. כמו שלא אתן ליהודי להיכנס למערה עם חולצת 'כהנא צדק', כך לא אתן למוסלמי להיכנס עם חולצת Free Palestine".
לפנייה לכתב/ת 
