סיפורה המדהים של פארמה
עם דחיפה של אוהדים אמיתיים שהיו איתה בכל שנות השפל, תמיכה כלכלית מחברה סינית, שקט תעשייתי ובעיקר שחקן אחד מרגש הצליחה הקבוצה, שפעם הייתה אימפריה קטנה, לעשות היסטוריה בכדורגל האיטלקי: שלוש עליות ליגה בשלוש עונות. סיפור סינדרלה אמיתי
בדרך כלל כשמדברים על קבוצה שעלתה שלוש ליגות בשלוש שנים, מדובר על פרויקט בפוטבול מנג'ר, משחק המחשב. אבל לפעמים בספורט, אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים נפעמים ומגורדי ראש מול סיטואציה שנראית כאילו זחלה החוצה ממסך המחשב ועשתה את דרכה אל העולם האמיתי. קבוצה אחת מרגשת, עם סיפור אחד מדהים ואלסנדרו לוקארלי מעורר השראה אחד.
בשביל להבין את גודל האירוע שקרה עם שריקת הסיום במשחק של ספציה ופארמה, צריך לחזור אחורה. בסוף שנות ה־80, לאחר עשורים של דשדוש בליגות הנמוכות באיטליה, פארמה עשתה צעד חשוב לקראת עלייתה לסרייה א', לראשונה בתולדותיה, וחתמה על הסכם חסות עם חברת פארמלאט, אחת מענקיות איטליה בייצור מוצרי חלב. בתוספת של מאמן כישרוני בדמות נביו סקלה, פארמה הגיע לראשונה מאז היווסדה ב־1913 לסרייה א, הליגה שחמקה מאצבעותיה פעמים רבות לפני.
כמה חודשים לפני שהקבוצה עלתה, הלך לעולמו הבעלים שלה מאז 1976, ארנסטו סזאריני שבסטייל תנ"כי אמיתי לא זכה לראות את קבוצתו מגיעה אל הארץ המובטחת. המוות שלו הכין את הקרקע לרכישה של 98 אחוז ממניות הקבוצה על ידי פארמלאט, הספונסרים של הקבוצה ואלה שבסופו של דבר יניעו את הגלגלים לקראת השפל הגדול ביותר שלה.
הבעלים החדשים שרצו לראות את ההשקעה שלהם מניבה פירות חיזקו את הקבוצה מכל הבא ליד והעשירו את הסגל שגם ככה היה כישרוני. בופון, תוראם, קרספו וקנאברו הם רק חלק מהשמות שעברו בפארמה במהלך השנים ולקחו אותה לגבהים שאף אוהד לא ציפה שתגיע אליהם. בין 1992 ל־2002 פארמה זכתה בלא פחות משני גביעי אופ"א, גביע מחזיקות, סופרקאפ אירופי ושלושה גביעי איטליה, כאשר היא מחזקת את מעמדה כאחת משבע האחיות בעידן הזהב של הליגה האיטלקית. פארמה, מקבוצת תחתית, הפכה להיות אחת מאריות הכדורגל האירופי, כשבין היתר מאמנים אותה גם קרלו אנצ'לוטי, אלברטו מאלסני וקלאודיו רניירי.
התקופה השחורה
שנת 2002 סימנה את תחילת הסוף עבור הקבוצה. מכירת שחקנים על מנת לפצות על פערים כלכליים הובילו את פארמה לעונה נוראית. הקבוצה עפה מוקדם מליגת האלופות, החליפה מאמנים בקצב מסחרר ורק רצף משחקים מוצלח בסוף העונה הציל אותה מירידת ליגה. צרות באות בצרורות ופארמלאט, הבעלים של הקבוצה, שעשר שנים לפני כן רכשה רוב מוחלט של המניות, נאלצה להודיע על פשיטת רגל לאחר שערוריית הונאה פיננסית שלקחה בה חלק. מעילה בכספי החברה גרמה למניות לצנוח, הכסף של פארמלאט נעלם ובור של 8 מיליארד יורו נפער בחברה. פארמה מצאה את עצמה ללא בעלים מתפקד, ללא כסף, ובשנת 2004 הודיעה גם היא על פשיטת רגל (ראשונה), אותה עברה הקבוצה באופן חלק יחסית למה שמצפה לה 10 שנים לאחר מכן. האסון הראשון הזה הסתכם בירידה לליגה השנייה.
שלוש שנים אחרי שהודיעה על פשיטת רגל היה נדמה שהקבוצה יוצאת מהבור שנכנסה אליו. בינואר 2007 תומאסו גירארדי, איש עסקים איטלקי, רכש את הקבוצה והפך לבעלים והנשיא. על פני השטח נראה היה שהקבוצה יצאה מהסערות הכלכליות שלה, אך אלה הותירו בעיות בצד הספורטיבי ובין 2007 ל־2015 בילתה פארמה בעיקר בקרבות תחתית בסרייה א' ובקרבות עלייה מהסרייה ב'.
צרות פיננסיות נוספות אליהם נקלעה, כמו אי תשלום מיסים והלנות שכר, הובילו את פארמה להחליף בעלויות מספר פעמים עד שבמארס 2015 הודיעה רשמית על פשיטת רגל שנייה תוך מספר שנים. הפעם גזר הדין היה חמור יותר מקודמו והקבוצה הורדה לליגה הרביעית. כל הצרות הכלכליות שהתחילו אי שם ב־2004 הביאו אותה לשפל חדש והמועדון הענק הזה מצא עצמו בליגה הרביעית בפעם הראשונה מאז סוף שנות ה־60.
לידה מחדש
בפעם השנייה בטווח קצר של השנים הקבוצה מצאה עצמה משנה את שמה, הפעם לפארמה קאלצ'יו 1913, שנת הקמתו של המועדון. לתפקיד הנשיא נבחר מאמנה לשעבר, נביו סקלה, ובעמדת המאמן מונה לואיג'י אפולוני, שחקנה לשעבר, ששיחק תחת סקלה בתקופת הזוהר. לאחר שעלו ליגה הוחלף סקלה ברוברטו ד'אברסה בדצמבר 2016 ובנוסף הרנן קרספו, שכאמור שיחק בעבר בקבוצה, מונה להיות סגן נשיא המועדון. מה שעוד תרם ליציבות הקבוצה היה רכישתה על ידי דספורטס גרופ, קבוצה סינית שבראשה עומד איש העסקים ג'יאנג ליזאנג. ליזאנג הוא גם נשיא גראנדה הספרדית, צ'ונגינג ליפאנג הסינית ובעל חמישה אחוז מניות במינסוטה מה־NBA, כך שהוא לא היה זר לניהול קבוצות ספורט, בדיוק מה שפארמה הייתה צריכה אחרי חוסר היציבות בשנים שקדמו.
וכך, בדחיפה רבה של אוהדים שהיו איתה כל שנותיה בתחתית, בתמיכה כלכלית מהחברה הסינית ובעזרת שקט תעשייתי בגזרת הנשיא והמאמן הקבוצה הצליחה לעשות מה שאף קבוצה בכדורגל האיטלקי לא עשתה אף פעם. שלוש עליות ליגה בשלוש עונות. סיפור סינדרלה אמיתי.
אלסנדרו לוקארלי אחד
אי אפשר לספר את הסיפור של פארמה בלי לדבר על הקפטן שלה. מבין כל השמות הגדולים שעברו במועדון הזה, רק שם אחד בוקע מהיציעים בסטאדיו אניו טארדיני בימים אלה - אלסנדרו לוקארלי. מי שרוב הקריירה שלו לא הצליח למצוא בית והחליף קבוצות כמו גרביים לבסוף מצא את המקום הכי ביתי בשבילו דווקא בפארמה. ב־2008 כשהגיע, הקבוצה עוד זגזגה בין שתי הליגות הראשונות ושבע שנים לאחר מכן, כשהמועדון פשט רגל וירד לליגה הרביעית, לוקארלי היה השחקן היחיד שנשאר בקבוצה, מה שכמובן הפך אותו לקפטן הנאמן ומעורר ההשראה של מועדון שהיה חייב לתלות את תקוותיו המעטות על משהו במועדון.
בראיון לאחר המשחק מול ספציה אמר לוקארלי בדמעות למצלמה: "נתתי הבטחה ועמדתי בה. זה לא יכול להיות, זה לא אפשרי, זה לא אמיתי. גם בפנטזיה הכי פרועה שלי לא דימיינתי שזה יקרה". בעידן בו דור השחקנים ששיחקו בשביל הסמל מתחיל לפרוש, לוקארלי יכול להיות מוזכר בנשימה אחת עם שחקנים כמו דל פיירו, בופון, טוטי, ג'רארד ועוד. מה יקרה בעונה הקרובה בפארמה? אין לדעת. יש שאומרים שלוקארלי, שבקיץ יהיה בן 41, יתלה את הנעליים ויצטרף להנהלה. רבים אחרים טוענים, לאחר הפצצה שהטיל במסיבת העיתונאים, שבופון הולך להצטרף לעונת פרישה לקבוצה, על מנת לסגור מעגל. האם זאת תהיה עונה מוצלחת או לא? רק הזמן יגיד. מה שבטוח, עולם הספורט קיבל עוד דוגמה, אולי הכי חזקה עד עכשיו, למה זה אומר לתמוך בקבוצה שלך באש ובמים. וכמו שרבים וטובים אמרו לפני - יא אללה שלך, כדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
