אכן מדבר מוסרי: היהדות המתאבדת של רחמני עזה
"פציפיזם זו עמדה מוסרית נחמדה עד שאתה עומד עם הגב לקיר, כשמולך נמצא אדם שמנסה לפגוע בך. בני האדם שנהרגו על גבול עזה, ניסו לבצע פעולות חבלה, ואם החיילים העבריים לא היו יורים, אזי באמת היינו צריכים לבכות". הרב אליהו גליל מגיב לזעזוע של פרופ' רוחמה וייס
אם ננסה לזקק את הטור של רוחמה וייס לפרשת במדבר, הוא יסתכם בעיקר האמונה הדוגמטי שחיי אדם הם למעלה מכל ערך, ומשום כך במסקנה שאין שום הצדקה שבעולם לנטילת חיי אדם. לא בגבול עזה-ישראל ולא בשום מקום אחר עלי אדמות. ובלשונה: "אין יקר יותר מחיי אנוש – לא למעלה, לא למטה ולא בצדדים". מתוך תפיסה זו היא מקוננת על מותם של אותם עשרות עזתים שהתקרבו לגדר המערכת שחוצצת בינינו ובינם.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
המדבר המוסרי שלנו בעזה: זו לא הדת שלי/ פרופ' רוחמה וייס
את הטענה של וייס אני מפנה אליה, לניסוי מחשבתי קצרצר: דמייני שאת יושבת מול המחשב באחד האמשים ומקלידה את הטור הבא שלך, כשלפתע פורץ אל חייך אחד הטוקבקיסטים הארסיים ביותר מ"בית המדרש של הטוקבקים", כזה שמאחל לך איחולים נוראיים על בסיס יומיומי. הוא ניצב לידך באיום פיזי, ומכריז שהוא עומד ליטול את חייך. האם גם במצב זה לא תצליחי למצוא הצדקה לנטילת חיי התוקפן?
קראו עוד בערוץ היהדות :
- בין מתן תורה למתן מדע: שימוש עברי ל"אסרו חג"/ פרופ' דוד גליקסברג
- מטבעות בהר הבית: עשו עסקים בבית המקדש
אבותינו לא היו מזהים: שבועות בישראל, 2018
האם נטילת חיי אדם שמאיים בנטילת חיי אדם אחר ואף מנסה לבצע זאת, היא לא מעשה מוצדק? כמובן, אם ישנה אפשרות לעצור אותו מלבצע את זממו במחיר נמוך יותר, זה עדיף, אבל לא תמיד זה אפשרי. מה אז, על המאזניים עומדים חייך או חייו? במה תבחרי?
וכדי שהניסוי יהיה קצת יותר מעניין, אפשר לדמיין שלא על חייך מאיים הטוקבקיסט הנבער מדעת, אלא על חיי אחד מבני ביתך. האם גם אז תדגלי בעמדה שאין הצדקה לנטילת חיי אדם? אני מאמין שלא.
"שופך דם האדם - באדם דמו יישפך"
פציפיזם זו עמדה מוסרית נחמדה עד שאתה עומד עם הגב לקיר, כשמולך נמצא אדם שמנסה לפגוע בך. תוכלי לקרוא לזה הגנה עצמית, אם זה נוח לך יותר, אבל בסופו של דבר זה יהיה את או התוקפן.
אכן, יש גם פציפיזם רדיקלי שדוגל באי-אלימות באופן פונדמנטלי ומסרב להגן על עצמו גם בשעה של סכנת נפשות, אבל התופעה הפסיכופתולוגית הזו היא תופעה שחולפת מעצמה מהר מאוד והפציפיסטים הללו, אם עקרונותיהם עומדים למבחן המציאות, מפנים מהר מאוד את הבמה לבני אדם פרגמטיים ורציונליים הרבה יותר.
בני האדם שנהרגו על גבול עזה, הם בני אדם שניסו לבצע פעולות חבלה: החל מהשלכת בקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון, עבור בהנחת מטעני חבלה וכלה בניסיון לפגוע בגדר כדי לחדור לתחומי ישראל הקטנה עם נשק – קר או חם, זה לא ממש קריטי.
אז אולי "הדת היהודית שלך אוסרת לשפוך את דם האדם", אבל היי, הגרסה שלך לדת היהודית היא גרסה מבולבלת ולא קוהרנטית. בגרסה שכולנו מכירים כתוב אחרת: כתוב שאסור לשפוך דם, ושהאדם נברא בצלם אלוהים, אבל באותה נשימה נאמר גם ששופך דם האדם – באדם דמו יישפך, קרי: בידי אדם.
"הקם להורגך - השכם להורגו"
"לא תרצח", בניגוד לדברייך, הוא דווקא כן חלק מהשאיפה הפוליטית של מדינת ישראל – שחרטה על מגילתה המכוננת את ספר-הספרים, "נכס תרבות כלל-אנושי" שבתוכו מסתתר הדיבר "לא תרצח". אלא ש"לא תרצח" ו"נקום יינקם" בדיבור אחד נאמרו: אמנם אסור לרצוח, אך מותר להרוג את זה שמנסה לרצוח, אחרי שרצח ובעיקר לפני שרצח, לשם מניעת הרצח. ובניסוח האלמותי של חכמינו ז"ל: "הקם להורגך – השכם להורגו".
כדאי שלא להשלות את הקוראים: ניסיון העבר מלמד שהדרך היחידה לשלום עם בני עם אחר שמנסה לשלול את זכויותינו, עוברת בשימוש תדיר ברובים. נכון, היה עדיף לו שכנינו היו מחזיקים בסט ערכים של שלום ואהבה ולא של כפייה והרג (אותו סט ערכים, אגב, שהביא למזרח התיכון "אביב" ערבי שכולו סופות של דם וסערות של כאב), אבל זה מה שעלה בגורלנו. לא בחרנו בזה.
את ידינו המושטת לשלום דחו השכנים פעם אחר פעם באלימות גסה ומזעזעת, כאשר הדבר היחיד שהשתנה במשך השנים הוא הכלי שבו השתמשו בניסיון לכרות את ידינו: בתש"ח היו אלו גרזנים ויחידות של מתנדבים חמושים מעיראק ולבנון, והיום יש עפיפוני תבערה ודגלים ממולכדים. מול אלה יש רק פתרון אחד: הגנה עצמית.
אם החיילים העבריים לא היו יורים, אזי באמת היינו צריכים לבכות – על טובי אזרחינו שהיו מוצאים עצמם במנוסה מפחד האויב החודר מן הדרום במקרה הטוב, או שחוטים במיטותיהם במקרה הרע.
לפנייה לכתב/ת 
