שתף קטע נבחר

 

כדורסל ישראלי זה שחקן ישראלי / טור

הטענות של המינהלת כאילו ארגון השחקנים "ביזה את השרה" הן בגדר דמגוגיה זולה. המאבק הנוכחי הוא בתזמון היחיד האפשרי - מתי שכואב - והוא נערך רק כי אין מי שישמור על הכדורסל הישראלי

1. המחאות והמכתבים של המנהלת נגד השביתה הם רק הסטה של הדיון מהמהות שלו, שהיא איך יראה הכדורסל הישראלי בדור הקרוב, לכיוון של התנצחות על התזמון. מתי ישבתו? בקיץ? כשכל קבוצה קודם כל מחתימה חמישה זרים ושני מתאזרחים ואז במה שנשאר היא מציעה לישראלים מקום על הספסל? שובתים כשכואב. וזה הזמן הנכון. לכולם כואב שלא יהיה פלייאוף, ושהקבוצה שלהם לא תוכל לזכות באליפות. אבל להגיד שהשחקנים "ביזו את השרה"? ברצינות, איזה טיעון דמגוגי ושרלטני.

 

2. מדהים אותי שאף אחד לא מתייחס לעניין העיקרי – הליגה שלנו מוצפת בזרים ורמת הכדורסל הישראלי מידרדרת בגלל זה. זו התרנגולת. הביצה היא הרמה הנמוכה של הישראלים. דקות המשחק בגילאים 18-22 הן אלה שקובעות את הרמה המקצועית והמנטאלית של שחקן. כמובן שיש לשפר גם את העבודה בגילאים הצעירים יותר. אבל אם מתוך שחקני נבחרת העתודה שרק בקיץ שעבר זכו במקום השני באירופה, תמיד בלאט הוא היחידי שמקבל דקות משמעותיות בליגה – אנחנו יורים לעצמנו ברגל ובוכים שזה כואב.

 

איתי שגב מכבי תל אביב (צילום: עוז מועלם)
איתי שגב מתוסכל על הספסל. לא קיבל צ'אנס(צילום: עוז מועלם)

3. מי ישמור על הכדורסל הישראלי? כולם אינטרסנטים. המועדונים הגדולים רוצים זרים זולים ולהצליח באירופה. המאמנים סובלים מהחוק הרוסי שמחשק את ההרכבים שלהם. האוהדים רוצים ניצחונות וכיף ביציעים. איגוד הכדורסל שאחראי על הליגות הצעירות והנבחרות מחריש, כך גם נציגי הציבור שיושבים במינהלת כבר שנה.

 

אז מי ישמור על הכדורסל הישראלי מלהפוך להצגה אמריקנית, יזראעל סברס מודל 2018? רק השחקנים – וחלק מהתקשורת שאכפת לה. זה ששחקנים ותיקים כמו שמעון אמסלם, מתן נאור ורותם ארליך מעורבים זו בעיה? להיפך, יש להם ניסיון, ויש בהם אהבה. ואף אחד אחר לא עוזר.


עירוני נהריה הפועל חולון גיא פניני ויונתן שולדבראנד (צילום: גיל נחושתן)
גיא פניני ויונתן שולדבראנד. רק הם יכולים להילחם בשביל עצמם(צילום: גיל נחושתן)

 

4. הרעה החולה העיקרית היא הקלת המס לזרים. אמנת המס עם ארה"ב לא קשורה לכדורסל, אלא למומחים בתחומם. כדורסלנים אינם מומחים. בוודאי לא אלה שמגיעים לכאן - למעט מעטים - מתגלחים על הליגה שלנו כדי לעבור למקום טוב יותר. האמנה נועדה למומחים בתחומי הנדסה, הייטק, מדעים, רפואה, לא לספורטאים.

 

אבל מדי כמה שנים מתדפקים פרנסי הכדורסל על דלתות הכנסת כדי להמשיך להכליל את הכדורסלנים האמריקנים בחוק ההסדרים ולהנות מביצת הזהב הזו. למה שירצו ישראלים? למה שלא יכשירו מתאזרחים נוצרים על פי חוק השבות (סילבן לנדסברג) או ימצאו שורשים יהודיים לרכז אמריקני שכבר קיבל אזרחות במונטנגרו (טיילור רוצ'סטי) – העיקר שישחקו כישראלים אבל ישלמו מס כזרים? עד מתי ישתינו על הכדורסל הישראלי מהמקפצה?


שמעון מזרחי בפגישת השחקנים (צילום: אורן אהרוני)
שמעון מזרחי בפגישת השחקנים. העימות מול שגב הוא סמל(צילום: אורן אהרוני)

 

5. להיות נגד קומבינת המתאזרחים זו אינה גזענות. תקן מתאזרח יכול להיות על שחקן שמשחק כבר 3-5 שנים בארץ ומשלם מס כישראלי. היו לנו חוקים כאלה עוד בעשור הקודם. והאם ראשי פיב"א גזענים בכך שהם מרשים רק מתאזרח אחד בכל נבחרת? האם הם אנטישמים? או שגם הם מבינים שלמשחק יש חוקים בסיסיים של הגינות שיש לשמור עליהם.

 

המועודונים הגדולים טוענים שריבוי זרים יעזור להם באירופה? למעט הפוקס של בלאט ב-2014, הקבוצות מרובות הזרים נחלו כישלון חרוץ לאורך השנים האחרונות באירופה. זה מה שהופך אתכם לטובים? להתחרות עם עשרה אמריקנים באירופה? מה ישראלי פה? מה אירופאי פה? אנחנו כאן כדי לשמור על הליגה הישראלית. באירופה תשתפו 12 זרים. בהצלחה.

 


דגן יבזורי וטיילר רוצ'סטי. שני ישראלים (צילום: ראובן שוורץ) (צילום: ראובן שוורץ)
דגן יבזורי וטיילר רוצ'סטי. שני ישראלים(צילום: ראובן שוורץ)

 

6. צריך להבין: הכדורסל הצעיר מתנהל באגודות. לכל אותם מועדונים שמחזיקים קבוצה בליגת העל, יש מחלקת נוער. ברובן הכסף שנכנס מהצעירים שייך למועדון ולא בהכרח נשאר כולו במחלקת הנוער. והעניין העיקרי: בכולן השחקן שייך לאגודה. הוא חותם על כרטיס שחקן בגיל שמונה, ומאותו רגע הוא עבד של כדורסל. משלם, מנסה להתקדם, אבל שייך למועדון. בנוסף, שחקני בוגרים באים לבקר במחנות, ונותנים תחושה שזוהי המדרגה הבאה.

 

אבל המדרגה הזו מתרחקת כל הזמן, בגלל ריבוי הזרים. שחקני הנוער המצטיינים נאלצים להישאר על הספסל בבוגרים כדי להשלים קאדר. ואז משאילים אותם לשנה. הם חוזרים, מושכים אותם עד הדקה ה-90 ואז משאילים אותם למקום אחר. דברו עם עידן זלמנסון ותראו כמה תלאות הוא עבר בדרך להיות שחקן ליגה לגיטימי.

 


עידו קוז'יקרו וניר אלון בפגישת השחקנים (צילום: אורן אהרוני)
עידו קוז'יקרו וניר אלון. שחקני העבר צריכים להיות מעורבים(צילום: אורן אהרוני)

 

7. הרי מה מאיימות הקבוצות עכשיו? נעלה עם הנוער! זו ההוכחה שהנוער שייך לאגודות והן משתמשות בו. כל שנה תשמעו על עשרות מקרים של הורים שרבים עם הנהלת המועדון על שחרור הילד מהחוזה הדרקוני. שחקנים בני 18 מושאלים לאן שהאגודה רוצה שיילכו, לא בהכרח למקום בו יוכלו להתקדם. במיוחד שחקני מכבי תל אביב, לה יש מחלקת נוער משובחת שמנפיקה שחקנים רבים, אבל רבים הולכים לאיבוד כי הקיר בדרך לבוגרים רק נעשה גבוה יותר (שוב, בגלל הזרים), וההחלטות לאן להשאיל אותם אינן מקצועיות.

 

רוצים ליגה מקצוענית? אדרבה – שתהיה מנותקת מהאגודות. יהיה דראפט מסודר, שחקנים ייבחרו לקבוצות שיציעו להן חוזה משודרג. אבל זה לא יקרה, כי הקבוצות רוצות שמונה זרים ולהיות הבעלים של הישראלים עד סוף הקריירה. זה נראה לכם הגון?

 

8. אין רגע שממצה את היחסים המעוותים שבין מועדונים לשחקנים כמו הגערה של שמעון מזרחי באיתי שגב בפגישה הלילית. ילד שחתם על חוזה ארוך טווח, קיווה להצליח, נבחר כקפטן מכבי תל אביב(!), אבל לא קיבל בכלל צ'אנס, רק בגלל העדפת זרים. הדמעות של איתי במשחק כשהוחלף, הפנים הנפולות שלו בפגישת השחקנים אל מול אדונו, הן התמונה שצריך לקחת מהשביתה הזו. ואת זה צריך לתקן. רק ככה, בדיוק עכשיו. כי על דעות מתווכחים. על ערכים - נלחמים.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יריב כץ
שמעון אמסלם וניר אלון
צילום: יריב כץ
מומלצים