המהפכה החילונית של אירלנד
אירלנד כבר אינה המדינה הקתולית השמרנית המצייתת לדברי הכנסייה. משאל העם שבו תמך רוב מוחץ בהקלת חוקי ההפלות הוא שיאו של תהליך חילוּן ומודרניזציה. זו דוגמה לחברה הנכונה לצאת למאבק דמוקרטי על ערכיה
כל מי שביקר באירלנד בחודשים האחרונים לא יכול היה שלא לשים לב לוויכוח הציבורי הער הניטש סביב משאל העם בעניין ההפלות. הרחובות כוסו בשלטים הנושאים מסרים בוטים בעד ונגד ביטול ההגבלות הנוקשות על הפלות, פעילים משני המחנות חילקו במרץ כרזות, ובמקומות ציבוריים נשאו דוברים ודוברות נאומים חוצבי להבות. מולם ניצבו עוברי אורח והתווכחו איתם בלהט. סערה חברתית זו טלטלה את אירלנד יותר מאשר כל סוגיה אחרת שעלתה על סדר היום בעשורים האחרונים.
לצופה הישראלי נדמה שיש כאן תעלומה: כיצד מדינה הנתפסת כמדינה קתולית ושמרנית במהותה דנה בכלל בנושא כזה? עצם התמיהה הזו מעידה על חוסר הבנה של אירלנד העכשווית, וזהו עיוורון שלא מעט פרשנים ישראלים לוקים בו, לרבות אנשי משרד החוץ, המתעקשים לתייג את אירלנד כמעוז של אנטישמיות אירופית בשל הביקורת הנוקבת שלה על מדיניות ממשלת ישראל.
המהפכה האירית שהביאה לעצמאות אירלנד בראשית המאה ה-20, זמן קצר לאחר מלחמת העולם הראשונה, יצרה מדינה שקמה על יסודות בעייתיים. המהפכנים שמרדו נגד בריטניה היו רדיקלים וכללו נשים פמיניסטיות לצד סוציאליסטים ואנשי תרבות אנטי-אימפריאליסטים. אולם הרדיקליות הפוליטית ספגה מכה אנושה עם ההוצאה להורג של מנהיגים מהפכניים מובילים בעקבות ניסיון מרד בחג הפסחא של 1916, שהצית את מאבק העצמאות. מכה נוספת היא ספגה בעקבות מלחמת אזרחים (1922–1923) שבמהלכה נלחמו המהפכנים בינם לבין עצמם סביב השאלה אם להתפשר על השאיפה לעצמאות מלאה בתמורה להקמת מדינה עם ריבונות חלקית על שלושה רבעים מהאי האירי (כאשר צפון אירלנד נשארת בתוך הממלכה המאוחדת).
בסופו של דבר נוצרה דמוקרטיה שמרנית שסבלה מבעיות מתמשכות של עוני והגירה. אף שאירלנד הייתה מולדתם של סופרים ביקורתיים כמו ג'ורג' ברנרד שאו וג'יימס ג'ויס, הוטלה צנזורה על יצירות ספרות וקולנוע. חשוב מכך, הטיפול בענייני חינוך, רווחה ובריאות הופקד ברובו בידי הכנסייה הקתולית עתירת המשאבים, והיא זכתה למעמד רב השפעה במדינה הצעירה. החוקה משנת 1937 אמנם הבטיחה זכויות מלאות לנשים, אבל קבעה שמקומן העיקרי הוא בניהול הבית.
האיסור על הפלות באירלנד מסתמך על חקיקה בריטית מהמאה ה-19. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20, עם התגברותם של קולות חילוניים, נוצר חשש בקרב גורמים שמרניים כי בית המשפט העליון, שביטל את האיסור על מכירת אמצעי מניעה בטענה שמדובר בפגיעה בזכויות אדם, יבטל את האיסור על הפלות. כתוצאה מכך, במשאל עם שנערך בשנת 1983 הועבר התיקון השמיני לחוקה, והוא קבע כי זכותו של העובר לחיים שווה לזכות האם לחיים.
מאז היו כמה מקרים שבהם פרשנות מחמירה של סעיף זה הביאה למותן של נשים שנמנעה מהן האפשרות לבצע הפלה. לאחר מקרה שבו נאסר על נערה קטינה שנאנסה ושהגיעה למצב אובדני לנסוע לאנגליה כדי לבצע הפלה, נערכה ב-1992 סדרת משאלי עם שבהם אושרו תיקונים לחוקה, ואלה אפשרו נסיעה אל מחוץ לאירלנד לצורכי הפלות. נתונים בלתי רשמיים מעידים שכ-3,000 נשים איריות עוברות מדי שנה הפלה בבריטניה.
בעשורים האחרונים עברה אירלנד שינויים מואצים של מודרניזציה וגלובליזציה והפכה לחברה נלהבת באיחוד האירופי תוך אימוץ הערכים הליברליים שהאיחוד מייצג, לרבות המחויבות לזכויות אדם. במקביל, סדרה של פרשיות שחשפו מקרים של התעללות בנשים ובילדים במוסדות של הכנסייה הקתולית תרמה להאצה הולכת וגוברת של החילון, והיא ערערה לחלוטין את מעמד הכנסייה. עדות מוחצת למידת השינוי שעברה החברה האירית ניתנה בשנת 2015 במשאל העם על שינוי החוקה כך שיותרו נישואים חד-מיניים. כיום עומד בראשות המדינה ליאו ורדקר, ראש ממשלה שהוא צאצא למהגרים הודים והומוסקסואל מוצהר. אירלנד נעשתה רב-תרבותית יותר.
משאל העם בנושא התרת ההפלות – בתנאים מגבילים – נתפס בעיני רבים כמאבק על דמותה של החברה האירית. עבור שמרנים ממחנה "התמיכה בחיים" (pro-life) זהו קו אדום המסמן מחויבות מוסרית למנוע הרג עוּבּרים ומהווה קרב מאסף ברצון לשמור על שאריות צביונה המסורתי של המדינה. עבור ליברלים ממחנה "הבחירה החופשית" (pro-choice) זוהי הזדמנות היסטורית לאפשר לנשים לקבל בעצמן החלטות בנוגע לגוף שלהן ללא התערבות פולשנית של המדינה, צעד המציג את פניה המתקדמים של אירלנד במאה ה-21.
אחוזי ההצבעה במשאל העם היו גבוהים מאוד, בעיקר בקרב צעירים. בימים שלפני המשאל בלטה הנהירה הביתה של אזרחים אירים החיים מחוץ למדינה – הם עשו מאמצים להשתתף בהצבעה, שנתפסה כהרת גורל. התוצאה המסתמנת – ניצחון מוחץ לתומכים בהקלת ההגבלות על הפלות.
אירלנד, המציינת בתקופה זו מאה שנים לאירועים ההיסטוריים שהביאו להיווסדה, עברה כברת דרך ארוכה. היא איננה עוד המדינה השמרנית והקתולית שהייתה לפני יובל, ואף שלא השתחררה לחלוטין מהמורשת הטעונה שירשה, כיום היא מחפשת את דרכה כמדינה מערב-אירופית מודרנית המחויבת לזכויות אדם. מעל הכול, בעידן של אדישות ונהנתנות זוהי מדינה שבה האזרחים עדיין מגלים אכפתיות ומעורבות חברתית, תוך נכונות להיאבק באופן דמוקרטי על עקרונות וערכים.
ד"ר גיא ביינר הוא מרצה בכיר במחלקה להיסטוריה כללית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא מתמחה בין היתר בהיסטוריה אירית מודרנית.
לפנייה לכתב/ת 
