ביקורת סרט - "מועדון הספר הטוב": שדרוג של "בנות הזהב"
בתוך שצף הפקות ענק של סרטי פנטזיה וגיבורי-על, מגיח סרט בכיכובן של ארבע נשים עם גיל ממוצע של 74 – ורק על זה צריך לפרגן. נקודת המוצא הזו הייתה יכולה להיות נוראית, אבל "מועדון הספר הטוב" מספק בידור חביב
בין הפקות ענק של סרטי פנטזיה וגיבורי-על – "הנוקמים: מלחמת האינסוף", "דדפול 2" ו"סולו" – נדחק סרט קטנטן (10 מיליון דולר), ובו ארבע שחקניות שגילן הממוצע מתקרב ל-74. העובדה שהסרט זכה להפצה באלפי בתי קולנוע בארצות הברית מעיד על כך שלמישהו בכיר באולפני "פראמאונט" יש אמונה אמיתית בכך שהקולנוע אינו מיועד רק למתבגרים או לצעירים בנפשם. העובדה הזו לבדה מצדיקה פרגון ל"מועדון הספר הטוב" (Book Club); בעצם, גם על כך שנקודת המוצא של הסרט הייתה יכולה להוביל לסרט איום ונורא, ובמקום זה התוצאה חביבה לפרקים.
הדרך הטובה ביותר להסביר את הסרט היא לחשוב עליו כעל עיבוד קולנועי משודרג לסיטקום האייטיז "בנות הזהב" (אם כי שם הגיל הממוצע היה 59 עם תחילת הסדרה ב-1985 ו-66 עם סיומה). השחקניות של "מועדון הספר הטוב" מבוגרות יותר, אבל הודות לגנטיקה משובחת, משטר תזונה והתעמלות ופלסטיקאים מהוללים, הן עדיין יכולות להיות להיחשב לכאלו המסוגלות להביא לבתי הקולנוע קהלים מקופחים מחמת "אייג'יזם" (גילנות).
נוסף לכל אלו ישנו הרקורד יוצא הדופן של השחקניות. את החבורה מובילה (גם בגילה) ג'יין פונדה בת ה-80, עם קריירה אגדית של 58 שנים, נוכחות ציבורית שמשכה לא מעט אש, ורשימת פרסים ארוכה כאורך הגלות. אחריה קנדיס ברגן (שחוזרת בימים אלו לתפקידה כמרפי בראון) עם 52 שנות קריירה בטלוויזיה ובקולנוע ו-7 פרסי אמי. דיאן קיטון עם 48 שנות קריירה ואוסקר בודד (על תפקידה כאנני הול), והצעירה בחבורה – מרי סטינבורגן עם 40 שנות קריירה ופרס אוסקר על שחקנית משנה.
לפני 10 שנים עלתה למסכים הקומדיה הבינונית "מועדון הקריאה של ג'יין אוסטן"; קומדיה על ארבע נשים באמצע החיים שאיבדו תחושת כיוון ומוצאות אותה מחדש באמצעות קריאה משותפת בספריה של אוסטן המתפקדים כ"מדריך לחיים". כעת, באופן שהוא כמעט פרודיה על הקונספט המקורי, הספר המניע את הבחינה של הגיבורות את חייהן הוא פורנו הסאדו-מאזו הרך לעקרות הבית "50 גוונים של אפור".
היוזמת של הבאת הספר למועדון הקריאה היא ויויאן (פונדה), אשת עסקים מתחום המלונאות, בעלת אופי נחוש ונמרץ. היא גם האישה הפעילה מינית היחידה בקבוצת הגיבורות (אך זאת בתנאי שמדובר במין ללא עירוב מטענים רגשיים מיותרים). הדמות הדומיננטית השנייה היא שרון (ברגן), העומדת בראש המועדון ומשמשת בחייה המקצועיים כשופטת פדרלית; היא גרושה זה שני עשורים ללא סידור לצרכים רגשיים או פיזיים. שלישית היא דיאן (קיטון) שלאחרונה התאלמנה מבעלה, וצריכה ללמוד לנהל את חייה גם כשיש לה שתי בנות (אליסיה סילברסטון וקייטי אסלטון) שחושבות שהן תעשנה זאת עבורה, ובינתיים היא טרם חזרה לשוק. והאחרונה היא קרול (סטינבורגן), מסעדנית הנשואה באושר זה שנים רבות לברוס (קרייג ט. נלסון). אבל גם כאן, כמובן, אין סקס, למרות שחרמנות נשית, בלי עין הרע, לא חסרה.
עם הקריאה בספר, כל אחת מארבעת הדמויות תעמוד בפני אפשרות שינוי בחייה. ויויאן תחשוב על העקרונות שלה מחדש לאחר שארתור (דון ג'ונסון), חבר מימים עברו, יפציע מחדש בחייה. שרון חוזרת לעולם הדייטים אך הפעם בגרסה האינטרנטית שלו, וזוכה להיכרות מאוחרת עם התקריות שעלולות לנבוע מפגישות פנים מול פנים עם המחזרים. כל זאת כשלנגד עיניה בעלה לשעבר תום (אד ביגלי) מאורס לשריל (מירצ'ה מונרו) שגילה כמחצית מגילו.
דיאן מתחילה רומן עם טייס בשם מיטצ'ל (אנדי גרסייה) המגלם את גבר החלומות המצדיק סיבוב שני. אבל הבנות שלה, כמו המשפחה ב"כל שהשמיים מותירים", רוצה לנטרל אותה מאהבה לטובת חיים משמימים. וקרול עושה כמיטב יכולתה להתניע מחדש את היחסים הפיזיים עם בעלה.
הבמאי הוא ביל הולדרמן, שזהו סרטו הראשון כבמאי. יש לו רקע כתסריטאי ("דרך ארוכה") וכמפיק ("כמו אריות לכבשים"), וכאן חברה אליו לכתיבה ארין סימס שזה התסריט הראשון שלה שבוים. בהמשך למסורת פורנו המטבחים המעוצבים בסרטיה של נורה אפרון, גם כאן יש מידה רבה של דגש לסביבות המגורים, החפצים והבגדים של הגיבורות. ניתן לדמיין את הצופות הפוטנציאליות יוצאות מההקרנה עם רעיונות מגובשים בנושא עיצוב יותר מאשר בנושא סקס. שלא לדבר על צימאון ליין, מכיוון שאין כמעט סצנה במהלך הסרט בה הגיבורות לא מלוות פעולה או דיבור בשתיית יין. נראה שבקרדיטים הראשיים של הסרט אמור היה להופיע גם שמו של הסומלייה שעבד על הסט.
העלילה בנויה על מהלך נוסחתי, ובכל מקרה היא לא יותר מתירוץ כדי להגיע לנקודה שבה אחת הדמויות הראשיות נושאת טקסט שעוסק בנושאים המהדהדים בסרט – אינטימיות, חברותו כו'. מבין ארבעת השחקניות קנדיס ברגן מוציאה מהטקסטים שלה את המרב. עבור קהל היעד, בוודאי זה שיגיע עם מידה מסוימת של סלחנות, "מועדון הספר הטוב" יהיה בידור חביב.
