טעם מר בפה, אבל עם הראש למעלה

אל תחפשו בכתבה זו סטטיסטיקות או ניתוחים טקטיים של גמר ליגת האלופות. באזור הדקה ה-30 הטקטיקה הפסיקה להיות פקטור והתחרות הפכה להיות בין עומקי הסגלים של שתי הקבוצות, אלמנט בו ריאל שולטת לכל הדעות. רבות דובר על הסגל הקצר של ליברפול. מחוץ ל-11 הראשונים (שגם מתוכם ישנם כמה שלא מספיקים) אין לליברפול אס אמיתי כלשהו. מחליף שעולה מהספסל ומטריף את המגרש כמו זריקה של אדרנלין. אינגס, סולאנקה, צ'אן, קליין ושות', עם כל הכבוד, הם לא השמות המתאימים בשביל למלא את המשבצת הכל כך חשובה הזאת.

אם נחפש דוגמה קלאסית להפך הגמור, נהיה חייבים להסתכל על ריאל. הספסל שלה לבדו יכול לסחוב את הקבוצה לעונה טובה בליגת האלופות, בלי להסתמך בכלל על ה-11 הפותחים. כשזידאן הבין שמשהו על המגרש לא מתחבר לו, הוא הסתובב לספסל שלו ומצא שם את מי שהיה בנקודה כלשהי השחקן היקר בעולם. 100 מיליון אירו שיושבים לו על הספסל בדמותו של גארת' בייל. זידאן הכניס את בייל במקום איסקו וקיבל בתמורה שני שערים שניצחו לו את המשחק.

לוקה מודריץ' מול רוברטו פירמינו(צילום: רויטרס)

עונה מצוינת גרמה להרבה אנשים להאמין שסגל ליברפול דווקא כן מספיק, לפחות השנה. אך מה שליברפול הצליחה להימנע ממנו רוב העונה קרה, וסלאח, מי שהיה אמור להיות גיבור המשחק, נפצע וירד ממרר בבכי לחדר ההלבשה כשרונאלדו מנחם אותו. רונאלדו, כזכור, יודע בדיוק איך זה להיפצע בגמר ולרדת בבכי. כאן נחשפו לאור הזרקורים כל הבעיות של הסגל האדום בצורה הכי ברורה שיש. ליברפול עם סלאח שלטה במשחק ללא עוררין, וברגע שהוא נפצע פשוט ראו איך כל הקבוצה נכנסה להלם.  סגל יציב וחזק יכול להסתדר עם נפילות כאלה, אבל הסגל של ליברפול לא יציב ולא חזק. ללאנה שנכנס במקום סלאח נבלע בתוך הנעליים הגדולות אליהן ניסה להיכנס, וכל המחץ ההתקפי של ליברפול נעלם. רוב המשחק ליברפול נעה על אדי הדלק שלה, השחקן ה-12 שלה, הקהל האדום.

אוי, קאריוס

פציעתו של סלאח הייתה אמנם קשה עבור ליברפול, אבל גם ההלם הזה לא יכול להסביר את תופעת הטבע שעמדה בשער שלה. זה היה המשחק בו לוריס קאריוס היה אמור לקנות את עתידו. משחק טוב היה יכול לנעול את המשבצת בשער הקבוצה לעונה הבאה, אחרי שיפור ניכר שעשה במהלך העונה הזו. אבל כמו מקבילו מספר הילדים, גם קאריוס הזה עשה חורים. המהלך של בנזמה היה יותר מסתם מזל, הייתה מאחוריו גם מחשבה. במשך כל המשחק קאריוס שיחק את הכדורים שלו קצר למגינים, בלי להסתכל בכלל מה קורה מסביבו. בנזמה ניצל את זה, ניסה את מזלו ופגע בול במטרה. השער הכי מטופש שנכבש בליגת האלופות חתום על שמו של קאריוס.

אחרי טעות כזו, הזויה ככל שתהיה, ניתן היה להניח שקאריוס יעשה כמיטב יכולתו לתקן את הטעויות, לשמור על השער ולהוציא החוצה את הבופון הפנימי שלו (שמסתבר שלא באמת קיים). אבל ההפך הגמור קרה. במקום להתפקס עוד יותר, הוא קרס תחת הלחץ ובעיטה חזקה ופשוטה של בייל למרכז השער מצאה את עצמה בתוך הרשת. הוא חיסל לעצמו את הקריירה. פשוט כך. קאריוס, במקרה הטוב ביותר, ימצא את עצמו כשוער שני או אפילו שלישי בליברפול בעונה הבאה ויצטרך לעשות הרבה מאוד עבודה אם ירצה בכלל להיחשב שוב כאופציה לשוער ראשון. במקרה הרע ביותר, קלופ יקבל את ההחלטה קרת הלב אבל ההגיונית וישחרר אותו, ומזה צריך אופי של ברזל בשביל לחזור.

לוריס קאריוס חולף מאוכזב על פני הגביע(צילום: רויטרס)

הפנים קדימה

ולמרות הכל, העונה הזו היא ממש לא כישלון מבחינת ליברפול. לקלופ יש מוניטין של אחד שיודע להוציא מים מהסלע, ועם רכישות מספיק טובות בקיץ, העונה הבאה יכולה אפילו להתעלות על הנוכחית. בהתאמה, הקהל האדום אופטימי. נאבי קייטה כבר מגיע כדי לחזק את מרכז המגרש, והשמועות על נביל פקיר מתחזקות כמחליף למשבצת של קוטיניו. אבל - וזה אבל גדול - זה לא מספיק.

קלופ צריך לחזק גם את ההתקפה וגם את ההגנה. הוא לא יכול להרשות לעצמו להמשיך בקו של "ניתן באש עם מה שיש". הוא חייב להנחית באנפילד שחקני התקפה שיגבו את השלישייה המפלצתית של הקבוצה במקרים כמו זה שאירע בקייב. בהגנה, עם כל הכבוד לעונה המדהימה של טרנט אלכסנדר-ארנולד, גמר ליגת האלופות הוא לחץ עצום על ילד בן 19.

ליברפול תצא עכשיו לפגרה עם טעם מר בפה, אבל עם הראש למעלה ועם הפנים לעונה הבאה. אחרי הכל, הטבלה בליגה מתאפסת, וסיטי כבר לא בהפרש דו ספרתי של נקודות. אם קלופ יצליח להביא אליפות לאוהדים הצמאים של ליברפול,אחרי בצורת של כמעט שלושה עשורים, הוא באמת ייחשב כאחד הגדולים בהיסטוריה של המועדון. בנימה אישית. אני אוהד ליברפול שעדיין לא טעם אליפות ובקושי זוכר את הזכייה הקודמת באלופות. אבל מה שראיתי ביציעים בקייב חיזק את הסיבה שמלכתחילה התחלתי לאהוד את הקבוצה. קהל שדוחף לכל אורך המשחק ובדקות הסיום. כשהיינו אמורים לשמוע את צהלות השמחה של אוהדי ריאל, כל מה שנשמע היה השיר העתיק של אוהדי ליברפול, שקיבל משמעות כפולה בערב שכזה - לעולם לא תצעדי לבד. YNWA.