ג'וליאן מור: "פעם הרגשנו שאפשר לעשות סרטים שבאמת רצינו"
היא נושקת לגיל 60 ועדיין נראה שבמאים רק רוצים ממנה יותר, אחרת איך תסבירו שג'וליאן מור גילמה השנה חמישה תפקידים שונים בשלושה סרטים. "אולי אני צריכה לדרוש יותר כסף", היא מתלוצצת בריאיון ל-ynet לרגל "מעשה פלאים", ונזכרת ב"מגנוליה" ובקולנוע המשובח של שנות ה-90
במהלך השנה האחרונה ג'וליאן מור הופיעה בשלושה סרטים וגילמה חמש דמויות. איך המתמטיקה הזאת מסתדרת? לצד חלטורה זניחה יחסית בלהיט האקשן "קינגסמן: מעגל הזהב", השחקנית המוערכת כיכבה בתפקידים כפולים בשני סרטים: המותחן "סודות הפרברים" של ג'ורג' קלוני שיצא לאקרנים בישראל בנובמבר האחרון, והדרמה "מעשה פלאים" של טוד היינס שתעלה בבתי הקולנוע בארץ היום (ה'). בהפקה הראשונה מור לוהקה לצד מאט דיימון כאשתו החולה ואחותה התאומה הבוגדנית, בשנייה היא מגלמת שחקנית זוהרת משנות העשרים של המאה הקודמת ובמקביל אישה החיה בניו יורק חמישים שנה לאחר מכן. "אני לא יודעת למה מציעים לי את התפקידים הכפולים האלה. אולי אני עסקה משתלמת מדי, אולי אני צריכה לדרוש שכר גבוה יותר", מתלוצצת מור בריאיון שהתקיים במהלך פסטיבל הקולנוע של ניו יורק (NYFF).
ספק אם בהפקה צנועה יחסית כמו "מעשה פלאים", מור הרוויחה את הסכומים שקיבלה בשובר קופות כמו "משחקי הרעב - עורבני חקיין", או בחיקוי הפחות מוצלח שלו "הבן השביעי", אבל היא כן זכתה לשתף פעולה שוב עם הבמאי המוערך טוד היינס איתו עבדה בעבר על Safe מ-1995 ו"הרחק מגן עדן" מ-2002. "מישהו שאל אותי פעם על מה אני וטוד מדברים, ואם אנחנו מדברים פחות מאז שהתחלנו לעבוד ביחד, אבל האמת היא שאנחנו אף פעם לא מדברים. לפחות לא על עבודה", היא מפתיעה כשהיא מתייחסת לזוגיות המקצועית והלא אקסקלוסיבית שלה עם הבמאי, שבינתיים מצא לעצמו דיווה אחרת בדמותה של קייט בלנשט ("אני לא שם", "קרול"). "אני תמיד מרגישה שאני יודעת מה טוד רוצה ממני דרך התסריט. אנחנו חולקים את אותו טעם אמנותי, ויש לנו נקודות מבט דומות. אני חושבת שזה אחד הדברים שעיצבו את מערכת היחסים בינינו. ועדיין אני המומה כל פעם מחדש כשאני נחשפת לפרספקטיבה שלו כבמאי", היא אומרת.
את שחקנית בוגרת ומנוסה ורבת הישגים, אבל פה נדרשת להתמסר לשחקנים בני נוער שנמצאים בקדמת הבמה.
"הדבר הכי מגניב בעבודה שלנו זה שהגיל, הניסיון, המגדר והרקע התרבותי – הכול נעלם. אתה הופך פשוט לשחקן על הסט, וכולם שם כדי לעשות את העבודה שלהם. חוץ מזה, אוקס הוא שחקן מצוין כך שהוא השתלב היטב בצוות. הוא ומיליסנט היו נהדרים והיה להם גם אחד את השני להסתובב ביחד. בסופו של דבר כל מה שאנחנו רוצים כשחקנים זה שהשחקן שאיתנו יהיה מסוגל לספק את הסחורה והם הביאו את זה".
ובכל זאת, מור, שהייתה כל כך הרבה שנים בעסקי השואוביז, זכתה באוסקר כשחקנית הטובה ביותר והייתה מועמדת לעוד ארבעה, צברה לאורך השנים ניסיון שמעניק לה ביטחון וגישה מקצוענית לכל תפקיד אותו היא לוקחת על עצמה. "כשחקן אתה חייב למצוא את הדרך להתחבר אישית לכל דמות – מי האדם ומה הקשר האוניברסלי אליו. אי אפשר להגיד שאני מעדיפה את הדמות הזו על האחרת, אלא איך אני מזדהה עם כל אחת בנפרד", היא מסבירה, "להיות שחקנית זה להיות בתוך ספר שמנסה לתאר מה זה אומר להיות בן אנוש, כשאתה מבין את זה ומנסה לגלות מה זה אומר לחיות, זה די מגניב".
בניגוד לרוב הסרטים שעשית בעבר, "מעשה פלאים" נטול דיאלוגים מבחינתך - בין אם כשאת בתפקיד שחקנית בסרט האילם, או כאישה החירשת.
"הייתי צריכה ללמוד שתי שפות בעצם - את השפה של הסרט האילם ואת שפת הסימנים, אותה למדתי במשך חודשיים. אחת השחקניות שביססנו את הדמות עליה הייתה ליליאן גיש, ולו רק בגלל סגנון ההופעה שלה והעובדה שהיא אחת השחקניות הכי אקספרסיביות וטבעיות בתקופת הסרט האילם. בעודי צופה בה הבנתי כמה קל היה לה לתקשר מבחינה גופנית. וצריך לזכור שלמרות הבדלי השפה, קולנוע הוא מדיום חזותי, אז כל כך הרבה תקשורת מבוססת על הבעות פנים ותנועות גוף".
חשבת פעם איך הקריירה שלך כשחקנית הייתה נראית לו הייתה מתרחשת בעידן הסרט האילם?
"דבר אחד שגיליתי כשחקנית הוא שבכל פעם שעבדתי עם שחקנים ממקומות אחרים או בשפות אחרות, הופתעתי לגלות כמה אנחנו דומים - כולנו נופלים לאותם ארכיטיפים מוזרים. אפשר לשאול גם למה מעצבי תפאורה מתנהגים דומה בכל מקום, למה אנשי אפקטים ומפעילי מצלמה נראים אותו דבר. ואז אתה מבין שהמון מההגדרות שאנחנו חולקים לגבי התרבות והזמן מתמזגות. ואז אני חושבת על איך זה היה להיות שחקנית בשנות ה-20 וזה כנראה לא היה שונה בתכלית, אולי היינו חולקות רגישויות דומות".
מוטיב חוזר ביצירתו של טוד היינס כפי שבא לידי ביטוי ב"הרחק מגן עדן", "קרול", וגם במקרה של "מעשה פלאים" הוא הנהייה אחר הנוסטלגיה, התחקות אחר העבר. מור סבורה שאין מדובר בהכרח על היקסמות מתקופה שלכאורה הייתה טובה יותר ("ב'סודות הפרברים' ג'ורג' חזר לשנות ה-50 - תקופה שאנחנו רואים אותה כאידילית, וכמובן שהיא לא הייתה כזאת, אלא אם היית גבר לבן. על פניו הכול נראה טוב, אבל מתחת לפני השטח קורים דברים רעים"), אלא בגלל שזה מאפשר לגבש סיפור שלם יותר ביחס לכאן ועכשיו המידי: "אני חושבת שקשה יותר לכפות עלילה על התקופה שבה אתה חי", היא אומרת, "כדי לספר סיפור אתה צריך התחלה אמצע וסוף, וקשה לך לזהות את זה בהווה. מבחינה זו, זה מועיל שיש לך תקופה תחומה להתייחס אליה. ואז אתה יכול להעמיק בנוגע לסגנון, מה אנשים לבשו ובמה הם התעניינו ומה הטריד אותם? ייתכן שמשם נובעת המשיכה לנוסטלגיה. 'מעשה פלאים' מתאר גם את האבולוציה של תרבות החירשים לאורך השנים".
מור שיחקה בשלושה מסרטיו של טוד היינס ושניים מסרטיו של פול תומאס אנדרסון, אולם כשהיא נשאלת לאיזה במאי הייתה מתמסרת ללא התלבטות, היא ישר שולפת את שמו של רוברט אלטמן המנוח. "הייתי מתייצבת מיד לכל דבר שהיה מזמן אותי אליו, הייתה לו השפעה כזאת עלי", היא מספרת, "בצעירותי לא הכרתי יותר מדי סרטים שלו, והצלחתי לפספס את 'מאש' ו'נאשוויל', אבל אז ראיתי במקרה את הסרט שלו 'שלוש נשים' ונדהמתי. זה גרם לי לרצות להיות שחקנית קולנוע. כשהוא התקשר אלי והציע שאעשה את 'תמונות קצרות' חשבתי שמישהו מותח אותי".
שש שנים אחרי "תמונות קצרות" הופיעה מור גם ב"מגנוליה" של אנדרסון שנחשב בעיני רבים ליצירת מופת בלתי נשכחת, ובעיני כותב שורות אלה לסרט הטוב ביותר אי פעם. מור כיכבה באנסמבל נפלא של שחקנים לצד טום קרוז, ג'ון סי. ריילי, פיליפ סימור הופמן, וויליאם ה. מייסי, כולם נצרבו בתודעה של המוני צופים והתנחלו בלבם ובזכרונם. "זה די מדהים במיוחד בימים אלו", אומרת מור, "בשנות ה-90 הרגשנו שיש לנו הזדמנות לעשות סרטים שבאמת רצינו לעשות. אבל אתה אף פעם לא יודע שאתה עושה סרט שאנשים יצפו בו שוב ושוב גם אחרי עשרים שנה. הוא עלול להישכח, ויש הרבה סרטים כאלה שפשוט נעלמים. אז זה מאוד מתגמל כשיצירה כזאת שורדת לאורך תקופה כל כך ארוכה ושאנשים ממשיכים להגיב אליה. זה באמת מדהים, כי מה שסרטים עושים זה לעצור את הזמן. יש לי זיכרונות מהסט ואני יודעת איך זה הרגיש בצילומים, אבל מדי פעם אתה צופה בסרט ואתה שואל את עצמך: זה באמת קרה? באמת עשינו את זה?".
