עלייה ברמת החיים בישראל בהשוואה ל-OECD, יוקר המחייה ממשיך להיות גבוה
דו"ח תמונת מצב המדינה של מרכז טאוב: רמת החיים עלתה בעשור האחרון הודות לעלייה בשכר ולירידה ברמת המחירים, שנותרה גבוהה ב-14% לעומת ה-OECD וב-40% לעומת ארה"ב. עוד עולה מהדו"ח: בהיי טק מרוויחים פי 2.5 יותר משאר ענפי המשק
רמת החיים בישראל עלתה בעשור האחרון ביחס למדינות ה-OECD, הודות לעלייה בשכר ולירידה ברמת המחירים. אמנם ישראל סובלת מיוקר מחייה גבוה, אבל בשנים האחרונות נרשמה תפנית בתחום שהוכיחה שיוקר המחייה איננו גזירת גורל. כך עולה מדו"ח תמונת מצב המדינה לשנת 2018 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, שפורסם היום (ג').
עלייה זו ברמת החיים מסמנת את סיומה של התקופה שהחלה בעשור הראשון של המאה ה-21 עם פריצת האינתיפאדה השנייה, בה רמת החיים בישראל החלה לרדת לעומת ה-OECD. נכון ל-2016 נרשמה עלייה ברמת החיים בישראל ביחס לממוצע ה-OECD. מדובר, לפי מרכז טאוב, בתהליך יוצא דופן בו ישראל נמצאת בתעסוקה מלאה ושכר ריאלי שעולה ב-3% בשנה.
מעל התחזיות: כלכלת ישראל צמחה בקצב של 4.2% ברבעון הראשון של 2018
המתיחות הביטחונית בצפון: מהן ההשפעות הצפויות על המשק
במרכז מסבירים, כי מדובר בשינוי דרמטי שנובע משינויי מדיניות של הממשלה שהובילו להפחתת מחירים בשנים האחרונות ביחס ל-OECD, אם כי השינוי בכל זאת אינו שלם: ישראל היא מדינה שיקר לחיות בה, המחירים בה יקרים והשכר יחסית נמוך. מדובר בתהליך שלא נראה בישראל מאז הפתיחה לסחר בשנות ה-90, כאשר במקביל לירידת המחירים היקף הצריכה עולה במהירות.
במרכז טאוב מפרטים, כי השכר הריאלי עלה מאז תחילת העשור הנוכחי לאחר תקופה של קיפאון, בעוד שמנקודת מבטם של המעסיקים השכר הריאלי, בניכוי מדד המחירים ליצרן ולא לצרכן, עלה בהתמדה מאז 1990.
העלייה בפריון הובילה לעלייה בשכר הריאלי מנקודת המבט של היצרן, אבל העובדים לא נהנו מהעלייה במונחים ריאליים היות שסל המחירים לצרכן עלה בשיעור גבוה יותר משכרם. אולם בשנים האחרונות חלו שינויים בכמה קטגוריות מחירים ולכן המגמה מתהפכת והעלייה בשכר הריאלי מדביקה את העלייה בפריון.
ירידת המחירים ועליית היקף הצריכה, לצד העלייה בשכר, הביאו יחדיו לעלייה ברמת החיים היחסית בישראל. עם זאת, המחירים בארץ עדיין גבוהים באופן ניכר מרוב מדינות הארגון. רמת המחירים בישראל גבוהה ב-14% לעומת ממוצע המחירים ב-OECD וב-40% לעומת ממוצע המחירים בארה"ב. מצד שני, הפער בין ישראל למדינות האחרות ברמת המחירים הצטמצם.
עלייה של 2% בשנה במחירי השכירות
בחלוקה לקטגוריות, עלו מחירי המזון בישראל ביחס למדינות מפותחות אחרות ב-2008 ואילו בשנים האחרונות חלה ירידה קלה. בקטגוריות הוצאה אחרות חלו ירידות מחירים גדולות, בפרט בענפים שחשופים לתחרות מצד סחורות מיובאות מאז שנות ה-90, כמו ביגוד וריהוט, וכן בענף התרבות והבידור.
המחירים בענף התקשורת יורדים בעקביות ב-OECD מאז תחילת שנות האלפיים, אך בישראל חלה עליית מחירים באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים ולאחר מכן חלה ירידה ניכרת ותלולה בעקבות שינוי הרגולציה שאיפשר ניוד מספר בשנת 2007 ובעקבות כניסתם לשוק של ספקים במחירים נמוכים מאז שנת 2011.
"ישראל סובלת מיוקר מחייה גבוה, אבל השנים האחרונות הראו שזו לא גזירת גורל ושאפשר להביא לתפנית מסויימת כשמעוניינים בכך", אומר גלעד ברנד, חוקר במרכז טאוב, "אבל האם נפתרה הבעיה? ממש לא. ישראל היא עדיין אחת המדינות היקרות ב-OECD כשמביאים בחשבון שהשכר פה הוא יחסית נמוך".
לדבריו, "כדאי גם לזכור שלישראל יש בעיות מבניות שהפתרון עבורן הוא ארוך טווח כגון שיעור עוני גבוה, ליקויים במערכת ההשכלה וכדומה. יוקר המחייה הוא לא אחד מהם והוא נובע בין היתר מרגולציות מיותרות ומזיקות שהשנים האחרונות לימדו אותנו שהן לא גזירת גורל".
בנוגע לנדל"ן, מחירי שכירות הדירות עלו בממוצע ב-2% בשנה מעבר לגידול באינפלציה מאז 2008 – עדות לכך שהביקוש היה גדול מההיצע. מחירי הדירות עלו בקצב מהיר הרבה יותר וזאת בשל ירידה בגובה הריבית והציפייה שמחירי הדירות יעלו עוד יותר בעתיד, וזאת למרות מגוון התוכניות של הממשלה למלחמה בעליית מחירי הדירות. בחודשים האחרונים מגמה זו משתנה בעקבות הפסקת עליית מחירי הדירות.
בהייטק מרוויחים פי 2.5
הדו"ח מצביע על כך שהעובדים בתחום ההייטק, שמהווים 8%-10% מכוח העבודה, משתכרים פי 2.5 לעומת שכרם של עובדים בשאר ענפי המשק, וכי צמיחת פריון העבודה בהייטק מנותק מצמיחת שאר המשק הישראלי. כך נוצר אי שוויון בין המגזרים בישראל, ללא יכולת ניידות של העובדים.
כשזה נוגע לפריון לעובד לפי מגזרים עסקיים, מבחין מרכז טאוב בין ענפי הייטק ותעשייה לבין ענפי המסחר והשירותים. נראה כי הפריון בענפי התעשייה וההייטק בישראל נותר דומה לממוצע בארגון ה-OECD בשני העשורים האחרונים. בענפי המסחר והשירותים לעומת זאת, הפריון נמוך בהרבה מאשר ב-OECD וגדל בשיעור נמוך של 0.5% בשנה (לעומת 0.9% ב-OECD).
הסיבה לכך נעוצה, בין היתר, בגידול בתעסוקה של עובדים מהאוכלוסייה הערבית והחרדית בענפים אלה – מדובר בעובדים בעלי כושר השתכרות ומיומנויות נמוכים יותר.
בישראל קיים השיעור הגבוה ביותר (56%) מבין מדינות ה-OECD של מועסקים בענפי הייטק מכלל המועסקים בענפים המייצאים. לפי מרכז טאוב, ענפים שחלק משמעותי מהתוצרת בהם מיוצאת, מתאפיינים בשכר ובפריון גבוהים, וזאת משום שהחברות שמתחרות בשוק הבינלאומי חשופות יותר לחידושים טכנולוגיים ולתחרות הגדולה של השוק הגלובלי.
במרכז טאוב מסבירים, כי עובדים המשתכרים בשכר נמוך מתקשים להיקלט בתעשיית ההייטק, דבר שמונע מהם לשפר את שכרם. הסיבה לקושי זה היא שהניידות לתחום זה מוגבלת עד בלתי קיימת, גם אם ניתן היה לצפות שאותם עובדים המשתכרים שכר נמוך יעברו את ההכשרה המתאימה וכך תיסלל דרכם להיקלט בענפי ההייטק. הסיבה לכך היא שרמת ההכשרה שדרושה לעבוד בתחום זה, במיוחד הענפים המייצאים, איננה בת השגה עבור מרבית העובדים.
בנתון זה מסביר מרכז טאוב חלק גדול מפערי הפריון בין העובדים בענפי התעשייה והייטק לעובדי השירותים והמסחר. על כן גם מתרחב אי השוויון בשכר בין המגזרים, עם פער של פי 2.5 בממוצע בשכר לטובת עובדי הייטק. פער זה ממחיש את היעדר הניידות בין המגזרים, בשל פערי "מיומנות, הכשרה והשכלה בין העובדים".
מדובר בפער שכר בין עובדי ההייטק לעובדי שאר מגזרי המשק הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD, לפי נתוני טאוב, בעוד הפער הממוצע במדינות ה-OECD עומד על פי 1.64.
שיעור העוני מצטמצם, אך לא מספיק
בעוד ששיעור העוני בישראל במונחי הכנסה כלכלית, ללא השפעת מסים וקצבאות, הוא נמוך ביחס למדינות אחרות ב-OECD, הרי שבמונחי הכנסה פנויה שיעור העוני בישראל נותר הגבוה ביותר במדינות הארגון.
זאת, למרות שבשנה האחרונה ירד שיעור העוני ב-0.5%-1% לצד העלייה בשיעורי התעסוקה והירידה בשיעור האבטלה לנתון הנמוך בכל הזמנים. "הצעדים שנוקטת הממשלה ככל הנראה אינם מספיקים לצמצם את העוני במידה משמעותית", נכתב בדו"ח.
על אף הציפייה ששיעורי העוני ימשיכו להצטמצם מעט בעתיד הקרוב על רקע העלייה המתוכננת בקצבאות הנכות והזקנה, "אתגר צמצום העוני במידה משמעותית נותר בעינו", כותבים במרכז טאוב, "והתמודדות מוצלחת עמו תלויה במידה רבה בשיפור רמות ההשכלה בקרב גברים חרדים ובאוכלוסייה הערבית".
אמנם היקף הסכומים שמוקדשים להוצאה חברתית, כולל תחומי הרווחה, הבריאות והחינוך, מתוך כלל תקציב המדינה, ממשיך לעלות, אבל במרכז טאוב מציינים שזה נעשה בקצב איטי מאוד. "חלקן של ההוצאות על רווחה, שכוללות את קצבאות הביטוח הלאומי והשירותים החברתיים נותר יציב, ועיקר העלייה התרכזה בתקציבי החינוך והבריאות. למרות זאת, הגידול בתחום הבריאות אינו מספיק כדי לענות על התרחבות צורכי הבריאות בשל ההזדקנות ועל התייקרות השירותים הרפואיים".
קצבאות הזקנה והנכות עלו אמנם בהתמדה, אבל קצבאות אחרות נותרו נמוכות. "הזדקנות האוכלוסייה מביאה עמה עלייה ניכרת בקצבאות הזקנה שמעניק המוסד לביטוח לאומי. עלייה זו מכבידה במידה הולכת וגוברת על אוכלוסיית משלמי המסים, וצפויה להטיל נטל כבד יותר ויותר ככל שיצטמצם חלקם של גילאי העבודה בכלל האוכלוסייה".
מספר מקבלי מענק העבודה ירד מעט. משום שמדובר בכלי שנועד לסייע לעובדים עניים והזכאות לקבלו מותנית בהשתתפות בשוק העבודה, זהו למעשה החזר שמסייע למשפחות בעלות הכנסה נמוכה מבלי לפגוע בתמריץ שלהן לצאת לעבוד.
גובהו של המענק נמוך – פחות מ-400 שקל בחודש בממוצע, ומספר הזכאים שמממשים את זכותם לקבלת המענק עומד על כ-70% בלבד. מאז 2011 עלו בחדות הן מספר מקבלי המענק והן הסכום הכולל של המענק, אבל ב-2015 חלה ירידה קלה בשני הנתונים.
בשנת 2018 צפויה הרחבת תנאי הזכאות למענק העבודה להורים יחידנים, מהלך שיוסיף 50 אלף זכאים פוטנציאליים למענק זה. כמו כן, צפויה העלאת סכום המענק לגברים כך שהוא ישתווה לזה של הנשים, וכן יועלה גובה השכר המרבי שמקבלי המענק ראשים להשתכר.
ליישום המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני נדרשו 7.4 מיליארד שקל בשנה, במטרה לצמצם את שיעור העוני בישראל לשיעור הממוצע ב-OECD תוך 10 שנים. בפועל הוקצו לכך 31% בלבד מהסכום בשנת 2016, וכן בשנת 2017.
אחת ההמלצות שכן יושמו היא תוכנית "חיסכון לכל ילד", במסגרתה המדינה פותחת חשבון חיסכון לכל ילד ומפקידה אליו סכום חודשי עד שהילד מגיע לבגרות. הממשלה התחילה ליישם המלצה זו החל מינואר 2017.
הקצאה לא שוויונית של משרד העבודה והרווחה
במרכז טאוב טוענים כי שיטת המימון התואם עלולה לפגוע במטופלי שירותי הרווחה ברשויות המקומיות החלשות. שירותי הרווחה ברשויות המקומיות ממומנים בשיתוף בין משרד העבודה והרווחה (75%) ותקציב הרשויות המקומיות (25%) בשיטת המימון התואם, שבה על כל שקל שהרשות משקיעה המשרד משלים שלושה שקלים. כבר נטען בתביעה בבג"ץ ששיטה זו מובילה לאי שוויון בין רשויות חזקות לרשויות חלשות יותר מבחינה חברתית כלכלית.
לפי הנתונים, ההוצאה למטופל אכן גדלה ככל שהמצב החברתי כלכלי של הישוב טוב יותר. אם ההוצאה הממוצעת בערים שמשתייכות לפורום ה-15 (ערים שמתקיימות ללא מענקי איזון ופיתוח) עומדת על 9,095 שקל, הרי שבישובים ערביים ההוצאה עומדת על 3,414 שקל למטופל.
פערים אלה נובעים, בין היתר, מהקצאה לא שוויונית מלכתחילה של משרד העבודה והרווחה, עם פער לרעת הרשויות החלשות יותר, בעיקר אלו הערביות. בנוסף, יתכן שהרשויות החלשות מבקשות מראש סכום נמוך יותר וברשויות בעלות משאבים רבים יותר יש נכונות ויכולת להקצות משאבים עצמיים לרווחה, מעל ומעבר להקצאה שנדרשת עבור המימון התואם.
כ-37% ממשקי הבית מוציאים סכום גבוה יותר מהכנסותיהם
מנתוני מרכז טאוב עולה כי לא קיים קשר ברור בין רמת ההכנסה לגובה החוב של משקי הבית. כך, כ-37% ממשקי הבית מוציאים סכום גבוה יותר מהכנסותיהם. מצד אחד, במשקי בית בעלי הכנסה נמוכה הצרכים חורגים מההכנסה במידה רבה יותר, ומצד שני משקי בית בעלי הכנסה גבוהה יותר עשויים לגלות נכונות להיכנס לחובות גדולים יותר.
עוד נמצא כי משקי בית ברמת הכנסה גבוהה חייבים סכומים גבוהים יותר לבנקים, ואילו משקי בית שהכנסתם נמוכה יותר משיגים סכומים גבוהים יותר ממשפחות וחברים.
במרכז טאוב מצביעים על הנטייה המועטה של הישראלים להשתתף בפעילות פילנטרופית. למרות זאת, בעשור האחרון הוכפלו מספר התורמים וסכום התרומה הממוצע.
מהנתונים עולה כי בעלי הכנסה מיגיעה אישית (כספים שהתקבלו תמורת עבודה בצורת שכר, הכנסות של עצמאי מעבודתו, קצבה או תמורה שהתקבלה בצורה של סחורות ושירותים) תורמים סכומים גדולים יותר, אבל רמת הנדיבות שלהם (שיעור התרומה כאחוז מסך ההכנסה) קטנה יותר.
עובדי היי-טק נוטים לתרום סכומים גדולים יותר, אבל הם נדיבים פחות מעובדים בתחום הפיננסיים. תרומתם של רווקים היא הגבוהה ביותר מבין הסטטוסים המשפחתיים, אבל רמת הנדיבות שלהם היא הנמוכה ביותר.
לפנייה לכתב/ת 
