"גברים נכנסים ואומרים: 'אה, זה מקום של לסביות'"
אריאלה לנדה לא תכננה אף פעם שהברים שבבעלותה יאכלסו בעיקר לסביות, אבל הפכה במהרה לאחת ממובילות חיי הלילה של הקהילה הלסבית בתל אביב. בריאיון היא מספרת על החיזור הלסבי שהשתנה עם השנים, וגם על התגובות של אלו שנכנסים לבר שלה כדי לצוד נשים
(ריאיון ותסריט: לורי שטטמאור, צילום: חגי דקל, הפקה: מיכאלה חזני, עריכת וידאו: אמיר סולומון)
"פתחנו בר. להגיד שהשתדלנו שהוא יהיה רק של לסביות? לא. אבל מכורח המציאות זה מה שקרה", מספרת אריאלה לנדה (49), אשת חיי לילה ותיקה בתל אביב והבעלים של הבר "בית אריאלה".
"בעברי פתחתי כמה ברים, כולל אחד מאוד מוכר בשם המינרווה", היא מספרת. "פתחתי אותו ביחד עם חבורה של בנות חמודות שהן לסביות גם כן. הוא הפך לסיפור הצלחה ולמקור השראה להרבה בנות שיצאו מהארון, אז וגם היום.
"הוא לא היה הבר הלסבי הראשון כי היו ברים אחרים לפניו. היה את 'האישי' ועוד מקומות לגייז שגם לסביות היו יכולות ללכת אליהם ולבלות, להכיר, לחזר וכדומה. אבל איכשהו, ברוח של שנות התשעים, הבר שלנו תפס. נראה לי שהתמזל מזלנו".
איך נשים היו מחזרות באותם ימים?
"בימי המינרווה דרך החיזור העיקרית הייתה לבהות זו בזו. לבהות עד שאת בעצם מקבלת תשומת לב ממושא תשוקתך. היום הדברים אחרים לגמרי, כמובן. אנשים הרבה יותר פתוחים, נשים הרבה יותר פתוחות. הן כבר ניגשות זו לזו, כבר מדברות זו עם זו. כבר שולחות זו לזו דרינקים, שזה מאוד נחמד. בכלל, נראה לי שחיי המין הרבה יותר קלילים וזורמים היום מאשר אז. אז זה היה דייט-שניים ונעבור עם המזוודה לגור ביחד. היום זה טוב, נעשה אהבה ונמשיך הלאה".
איך אנשים מגיבים לבר לסבי?
"היום הקבלה היא אחרת. יש לי המון חברים סטרייטים שבאים לבר. מה אני אגיד להם? לא, אל תבואו כי זה בר של לסביות? ממש לא. כל עוד אחד נותן כבוד לשני, הוא מוזמן לבוא. לכן אף פעם לא הגדרתי את הבר שלי כמיועד לאוכלוסייה כזאת או אחרת בלבד. מה שכן, מאחר שיש הרבה נשים בבר, קורה מדי פעם שאנשים עוברים, רואים הרבה בנות, אז הם נכנסים לראות מה קורה. אבל לא היו תגובות בוטות אף פעם. יכול להיות כזה, 'אה, זה מקום של לסביות', או 'אה, יש פה מלא בנות'.
"אז יש אנשים שזה לא מפריע להם כי הם באים לשתות והאווירה מתאימה להם והמוזיקה טובה להם, ויש כאלה של, 'אה, טוב. אז יצאנו לצוד היום וזה לא יקרה פה, אז בוא נמשיך הלאה'. יש גם כאלו שמנסים להתחיל ואז מבינים שהם לא במקום הנכון, אז הם קצת מובכים. אבל הרוב יוצאים מזה בכבוד וגם הבנות יוצאות מזה כבוד, ובדרך כלל יש הבנה שמאפשרת דו שיח וזה נחמד. זה טוב לכולנו".
למה קל יותר להיות גאים בתל אביב מאשר בערים אחרות?
"תל אביב תמיד הייתה פתוחה יותר ומקבלת יותר. גם מבחינת חיי לילה, רוב המקומות ללהט"בים תמיד היו בתל אביב. יש מקום באשדוד, היה מקום בקריות, יש מקום בחיפה, אבל אלו הם מקומות שהם מעורבים, וטוב שכך. לא צריך לחיות בגטו. צריך להיטמע באוכלוסייה ולעשות את המהפכה משם. אני בטוחה שיש אמיצים ואמיצות שמחזיקים יד ביד גם מחוץ לתל אביב, אבל אני בטוחה שהרבה יותר קשה להם. ומצד שני, הם עושים את המהפכה הקטנה שלהם, וזה חשוב".
