למי קראת הומו: תולדות מאבקי הקהילה הגאה
במהלך 30 השנים מאז בוטל האיסור על משכב זכר, עברה הקהילה כברת דרך ארוכה של מאבקים באפליה הממוסדת בחוק, ושל הישגים פורצי דרך בכל הקשור לזכויות הלהט"ב. מובילי המאבקים השונים על החוקים שהיו ובוטלו ועל אלו שעדיין כאן
מבעד לעיניהם של רבבות התיירים הגודשים את רחובות תל אביב בימים אלה, ישראל ודאי מצטיירת כמקום האידיאלי להיות בו עבור מי שמשתייך לקהילת הלהט"ב - מדינה הדוגלת בערכים ליברליים, בפתיחות ובקבלה. ולא רק מצד האדם ברחוב, אלא גם מטעם הממסד: מצעד הגאווה קיבל מזמן גושפנקה מוסדית, כאשר את ארגון המצעד לקחה על עצמה עיריית תל אביב, ואילו משרד התיירות החל לשווק בגאווה את תל אביב כ"בירת הגייז העולמית" (בהצלחה מרובה, יש לומר, שכן מדי שנה נשבר שיא חדש בכמות התיירים המגיעים למצעד).
יחד עם זאת, אחרי שהחגיגה נגמרת ומשאיות המצעד חולפות, אפשר להבחין בכרוניקה הידועה מראש של אחד בפה, אחד בלב. יעידו על כך מאורעות מצעד הגאווה לפני שנתיים, עת איימו נציגי הקהילה הגאה להפוך את המצעד לאירוע מחאה. הרקע לכך היה התקציב שהוקצה באותה השנה לעידוד התיירות הגאה, שהיה גדול פי עשרה מהתקציב השנתי הניתן לארגוני הקהילה.
יתרה מזאת, בעוד שמשרד התיירות משווק את ישראל כגן עדן להט"בי על פני אדמות (או לפחות על פני חוף הילטון), ועל אף שהחברה הישראלית אוהבת להצביע על זכויות הלהט"ב כאינדיקציה להיותה נאורה ומקבלת, הרי שאת הישגי הקהילה קשה לזקוף לטובת המדינה: הזכויות הושגו על אפה ועל חמתה - למרות החקיקה המפלה, ולמרות מלחמת החורמה שמנהלת המדינה עם אלו המבקשים זכויות שוות בין כותלי בתי המשפט.
מזכויות אינדיבידואליות למאבקים על מבנה המשפחה
במהלך 30 השנים שחלפו מאז בוטל האיסור על משכב זכר, עברה הקהילה כברת דרך ארוכה של מאבקים באפליה הממוסדת בחוק, ושל הישגים פורצי דרך בכל הקשור לזכויות הלהט"ב. בתחילה היו אלה מאבקים בתחום זכויות הפרט, כמו "התיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה" הקובע שאין להפלות עובד בשל נטייתו המינית. תיקון זה התקבל בשנת 1992 בעקבות תביעה שהגיש הדייל יונתן דנילוביץ' נגד אל על. דוגמה נוספת היא ביטול המגבלות על שירותם הצבאי של הומוסקסואלים בשנת 1998, בעקבות פעילותו של חבר הכנסת לשעבר, פרופ' עוזי אבן, שהעיד כיצד הוא סולק מתפקידו כמדען גרעין בכיר בצה"ל לאחר שנודע שהוא הומוסקסואל.
"בשלב הראשון המאבקים המשפטיים היו על זכויות אינדיבידואליות, כי התפיסה הייתה שניתן להפלות את הפרט רק מעצם היותו להט"ב, גם על נושאים שלא קשורים ללהט"ב - כמו זכויותיו במקום העבודה", מסביר עו"ד חגי קלעי, שאחראי על תקדימים משפטיים רבים הנוגעים לזכויות הקהילה. "כיום החוק בישראל לא מאפשר אפליה של אדם רק כי הוא משתייך לקהילה הלהט"בית, כך שהמאבקים האלו מיצו את עצמם במישור המשפטי. מה שנשאר זה דברים שקשורים למבנה המשפחה הלהט"בית ולא לאדם לכשעצמו".
כיוון שכך, ניתן לראות החל מתחילת שנות האלפיים לערך, מעבר למאבקים משפטיים סביב סוגיות הנוגעות למשפחה. "כיום המשפחה היא הזירה הדומיננטית ביותר שבה אזרח ישראלי שהוא להט"ב נתקל באפליה", אומר עו"ד קלעי. "זהו אחד האתרים שבהם קיימת אפליה ממוסדת ושיטתית כי החוק עצמו מפלה, ולמשפט יש עוד כברת דרך לעשות".
חוק האימוץ
המאורע הראשון שפרץ את הדרך להכרה משפטית במשפחה הלהט"בית הוא פסק דין ירוס-חקק מ-2005, שהתקבל לאחר מאבק ארוך ומתיש בן תשע שנים, ובו ביקשו בנות הזוג טל ואביטל ירוס-חקק שהמדינה תכיר בהורותן המשותפת על ילדיהן. טל ואביטל היו זוג במשך 15 שנה, נכון למועד מתן פסק הדין, וגידלו יחדיו שלושה ילדים שילדו מתרומות זרע אנונימיות. בית המשפט העליון התיר לטל ואביטל לאמץ זו את ילדיה הביולוגיים של זו, ובכך ניתן צו האימוץ הראשון להורה שאינו ביולוגי במשפחה חד מינית.
על אף שחוק האימוץ עדיין קובע כי אימוץ יוכל להתבצע על ידי "איש ואשתו", בעקבות פסק הדין הורה היועץ המשפטי לממשלה לאפשר לאישה או לגבר במשפחה חד-מינית לאמץ את ילדו, הביולוגי או המאומץ, של בן זוגו. כמו כן, הוא הודיע כי בנסיבות מתאימות וכאשר מדובר בטובת הילד המאומץ, ניתן לאפשר לבני זוג מאותו המין לאמץ ילד שאינו ילדו של אחד מבני הזוג.
"בעקבות התקדים ניתנו במשך השנים מאות צווי אימוץ במסגרת משפחות להט"ביות, וההליך נעשה שגרתי ומקובל", מסבירה עורכת הדין שייצגה את בנות הזוג ירוס-חקק במשפט, עירא הדר, פעילה מרכזית למען זכויות להט"ב ושותפה לגיבושן של הצעות חוק לטובת הקהילה. "עם זאת, בשלב מסוים הבנו שתהליך האימוץ למעשה אינו מתאים בסיטואציה הזו, כי מדובר בילד שנולד מלכתחילה לתא משפחתי עם שתי אימהות. הרעיון שאימא צריכה לאמץ ילד שהוא שלה מיומו הראשון הוא לא הגיוני.
"לכן הצעד הבא היה להמיר את צו האימוץ בצו הורות. זהו הליך שנלקח מחוק הפונדקאות ושימש להכרה בהורות של גברים הומוסקסואלים שנעזרו בפונדקאות בחו"ל. ב-2015 נקבע פסק דין תקדימי במשפט שייצגתי, ובו ניתן צו ההורות הראשון שמאפשר הכרה בהורות המשותפת של זוג נשים על הילדים שלהן בהליך קצר, מהיר ונכון יותר מהליך האימוץ".
למרות קיצורו של ההליך, הוא עדיין מותנה בתנאים רבים - קיומו של קשר זוגי הכולל משק בית משותף במשך 18 חודשים לפחות, הגשת הבקשה לא יאוחר מ-90 יום לאחר הלידה, הגשת תסקיר של שירותי הרווחה ועוד. מיכל עדן, יו"ר ועדת להט"ב בלשכת עורכי הדין ושותפתה למשרד של עירא הדר, מביעה תרעומת על ההליך. "למה צריך לבקש מהרווחה שתאשר אותי ומה זה משנה כמה זמן אנחנו ביחד? אם אנחנו מכירות חודשיים זה אומר משהו? ואם אישה חרדית מתחתנת אחרי חודשיים היא תהיה אמא יותר טובה ממני? חרדים לפעמים מתחתנים בשידוך בלי שהם בכלל מכירים זה את זה, אז זה אומר שההורות שלהם טובה או לא טובה? למה המדינה בכלל צריכה להתערב?"
כתוצאה ממאבק עיקש מצד קהילת הלהט"ב נגד ההליך, חלים בו לא מעט שכלולים בשנתיים האחרונות. כך למשל מספרת עו"ד עירא הדר: "בפעם הראשונה ניתנו צווי הורות רטרואקטיביים מיום הלידה, והתקדים האחרון והנהדר בשבועות אלה נותן לקבל את צו ההורות עוד לפני הלידה".
גם בנוגע לתסקיר שירותי הרווחה ניתן לראות מגמה של שינוי לטובה, כאשר בית המשפט המחוזי פסק לטובת בנות זוג לסביות שדרשו הכרה בהורות שלהן ללא תסקיר של עובדת סוציאלית, וביטל את הצורך בתסקיר מלבד במקרים חריגים. עו"ד איריס שינפילד, מומחית בדיני משפחה וזכויות להט"ב שייצגה את בנות הזוג, אומרת כי "השאיפה היא שהרישום יתבצע כשיוצאים מבית החולים, ללא קשר לזיקה הגנטית. הרי כשמדובר בסטרייטים אף אחד לא בודק בבית החולים אם הילד הוא של האבא. ההורות החד מינית אינה נחותה מההורות הסטרייטית, ולכן אין סיבה שמישהו יפקח עליה".
עו"ד חגי קלעי טוען כי ההליך המשפטי להכרה בהורות מסמן את היחידה המשפחתית הלהט"בית כהורים "חשודים". "זה עניין של משטור", הוא אומר, "וניתן לראות זאת גם בשיח בבתי המשפט. השופטים בעצם אומרים שהם רוצים להסביר לנשים את המשמעות של הורות. כאילו שלסטרייטים מישהו מסביר מהי משמעות ההורות לפני שהם מולידים ילד".
כאשר מדובר בהורות של זוגות הומוסקסואלים, הנושא הבוער שעל הפרק הינו הפונדקאות, שכן כיום מאפשרת המדינה רק לזוגות הטרוסקסואלים לבצע הליכי פונדקאות בישראל. הצעת חוק שהגישה ב-2014 שרת הבריאות דאז יעל גרמן לאפשר פונדקאות לזוגות חד-מיניים וכן לגברים ונשים יחידנים אומנם אושרה בקריאה ראשונה, אך מיד לאחר מכן פוזרה הכנסת, כך שהחקיקה בנושא נעצרה. המשך המאבק כעת מתנהל בין כתלי בית המשפט, בעתירה שהוגשה לבג"ץ בתחילת 2015 על ידי סוכנות הפונדקאות תמוז, עמותת "אבות גאים", בני הזוג יואב ואיתי ארד-פנקס, זוג גברים נוסף ושתי נשים יחידניות.
עו"ד קלעי שמייצג את העותרים מסביר היכן הדברים עומדים: "היועץ המשפטי לממשלה קיבל את העמדה שהצגנו והודיע שיתקנו את החוק, אבל רק לגבי אישה יחידה, ולא לגבי זוגות גברים או גברים יחידים. השופט כתב שמבחינתו מדובר באפליה, אבל דחה את ההכרעה שכן כרגע יש הליך חקיקה. עכשיו בית המשפט ממתין לראות אם יתקנו זאת בחוק, ואם לא יהיה תיקון חקיקה הוא יצטרך להכריע".
קלעי מוסיף: "הייתי בן 12 כשנחקק החוק שמתיר פונדקאות בישראל רק לאיש ואישה, והיום אני בן 33. דור שלם כבר לא יוכל להפוך להורים, ודור אחד נראה לי כמו מספיק זמן לחכות כדי לדון בעתירה".
"כששאלו את המדינה למה לאישה רווקה מאשרים פונדקאות ולגבר לא, היא אמרה שאישה אמורה להיות אימא מבחינה ביולוגית, וגם שבישראל אין הרבה פונדקאיות ולכן עדיף להשקיע את זה בסטרייטים", מרחיבה עו"ד מיכל עדן. "הם בעצם לא רואים בהומואים משפחות נורמטיביות שמטיבות עם הילדים, למרות שמחקרים מראים שילדים של לסביות והומואים הם ילדים מאוד מושקעים ולא פחות מוצלחים מהילדים של הסטרייטים. אף אחד אצלנו לא עושה ילדים בקלות דעת. הילדים האלה מתוכננים, אין אצלנו פנצ'רים כמו שיש אצל הרבה סטרייטים, אבל המדינה מנסה להכשיל אותנו".
תתחתנו, אבל לא בארץ
את הטענה כי המדינה מפלה את אלו שאינם נופלים תחת ההגדרה החברתית של משפחה נורמטיבית, קרי - משפחה הכוללת איש, אישה ואת ילדיהם הביולוגיים, ניתן לראות גם דרך מאבק הקהילה לאפשר נישואים בקרב בני זוג חד-מיניים. בפסק דין שניתן ב-2006 קבע בג"צ כי בדומה לזוגות הטרוסקסואלים, גם זוגות חד-מיניים שנישאו כדין בחו"ל יוכלו להירשם בישראל כנשואים. עם זאת, אין באפשרותם להינשא בארץ.
האגודה למען הלהט"ב הגישה עתירה לבג"צ בעזרת עורכי הדין חגי קלעי ואוהד רוזן, אולם בית המשפט נמנע מהכרעה בנושא של נישואים חד-מיניים בארץ. "בית המשפט אמנם הביע אי נחת מהאפליה הברורה והבוטה, אבל כרגע אין התקדמות משמעותית", אומר עו"ד חגי קלעי. "הבעיה היא שלזוגות להט"בים יש אפשרות להתחתן בנישואים אזרחיים בחו"ל ולהירשם כנשואים בארץ, אבל אין להם אפשרות להתגרש. אם הם ירצו שוב להתחתן זה הליך מסובך וקשה, על גבול הבלתי אפשרי. ישראל היא המדינה היחידה שיש בה נישואים קתוליים להומואים".
חשופות לפגיעה
לקשיים שמערימה המדינה על להט"בים בכל הנוגע לרישומי נישואים, גירושים והורות ישנן השלכות מרחיקות לכת, בעיקר בעת מצבים משבריים כמו פרידה, מחלה או פטירה. "המדינה לא רוצה להכשיר את השרץ הזה ולכן אינה עוזרת למשפחות להט"ביות להסדיר את המעמד שלהן, כך שהן חשופות לפגיעה", מתריעה עו"ד מיכל עדן.
כך למשל, מדגימה עו"ד איריס שינפלד, "יש פרידות שמסתדרות בצורה מכובדת ושתי האימהות או שני האבות חתמו על הסכם של משמורת משותפת. אבל אם אין רישום של ההורות, האם הביולוגית יכולה לסרב להעניק הסדרי ראייה ומשמורת לאם הלא ביולוגית". לפיכך מפצירה עו"ד מיכל עדן בכל מי שמעוניין להקים זוגיות, "לדאוג לכל ההגנות האפשריות על התא המשפחתי שלכם: הסכם לחיים משותפים, צוואות, ייפויי כוח רפואיים ונישואים בחו"ל למי שיכול.
"דבר נוסף שניתן לעשות הוא להירשם בביטוח לאומי כידועים בציבור", היא מציעה. "זה אומנם לא נישואים, אבל זה כן מספק הגנה נוספת. אם אנשים ידאגו להסדיר מראש את ההגנות, אפשר יהיה להימנע מטרגדיות, כמו מצבים שבהם ילדים מתנתקים מההורים שלהם, והאימא שלא נרשמה כהורה מאבדת את הילד".
אם לסביות והומואים נתקלים בקשיים מול המדינה, הרי שמצבם של הטרנסג'נדרים חמור שבעתיים, מאחר שהם עדיין מופלים כיחידים במקומות העבודה, בחינוך, בדיור ועוד. רק בחודש שעבר הודיע שב"ס על ביטול המדיניות המפלה כלפי טרנסג'נדרים, לפיה אסירים שזהותם המינית איננה "חד משמעית" יוחזקו בהפרדה. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה של אישה טרנסג'נדרית שהיתה במעצר בהפרדה. "המאבק על ביטול ההפרדה בבית הכלא דומה למאבק של הדור הראשון של זכויות הקהילה", אומר עו"ד חגי קלעי, שייצג את האישה.
בין זכר לנקבה
בנוסף להפלייתם כיחידים, מקשה עליהם המדינה בכל הנוגע לרישום של ההורות. בתיק נוסף של עו"ד קלעי הוא מייצג טרנסג'נדר שעבר הליך לשינוי מין ושאושר לו להירשם במשרד הפנים כזכר. בהמשך, מאחר שנשארה לו מערכת הפריון הנשית, הוא ילד. "היועץ המשפטי לממשלה החליט שטרנסג'נדר שלא עבר ניתוח תחתון וילד ילד מאברי הרבייה שלו - מינו ישונה בחזרה לנקבה ללא הסכמתו, אלא אם כן הוא מראש פנה למדינה בבקשה שלא ישונה מינו, ובכל מקרה בתעודת הלידה של הקטין הוא יופיע כנקבה. כעת העניין עומד להכרעה של בג"צ", מבאר עו"ד קלעי.
בתיק דומה שייצגה עו"ד מיכל עדן, הצליח משרדה לשכנע את משרד הפנים לשנות את מגדרו של מרשה בחזרה לאב. "במשרד הפנים ברירת המחדל היא שאם את יולדת, את אימא. לא יתכן שאת יולדת ואת אבא, כי אנחנו חייבים תמיד לקטלג אנשים וקשה לנו עם נזילות מגדרית. אבל מתברר שיש כמה גברים בארץ שיכולים ללדת", היא אומרת.
המאבק מול משרד הפנים
השמירה על זכויותיהם של חברי הקהילה, אם כן, אינם תלויה רק במדינה, אלא גם במשרד הפנים האחראי על רישום המין וההורות וכן על רישום הנישואים והגירושים. כך, למשל, שנים לאחר שניתן פסק הדין במקרה החלוצי שפתח את הדלת להכרה משפטית במשפחה הלהט"בית, הסתבר שעל אף שמשרד הפנים נתן לטל ולאביטל ירוס-חקק תעודות לידה שבהן רשומות שתיהן כאמהות, הרי שתעודות הלידה הללו כלל לא נרשמו במרשם האוכלוסין.
"משרד הפנים מפר צווים של בית המשפט", קובלת עו"ד עירא הדר. "הוא רושם את האם השנייה כאם נוספת, אך מסרב להוציא תעודת לידה מתוקנת. הפקידים שמים עצמם מעל החוק ומעל פסקי הדין של בית המשפט, ואין לכך סיבה מלבד התעמרות, אפליה והומופוביה צרופה".
מחוללי המהפכה של מחר
למרות המאבקים הרבים שעודנה נאלצת הקהילה לנהל כנגד המדינה ומוסדותיה, ישנן גם נקודות אור חיוביות כמובן: "לפני עשר שנים, כשייצגתי תיק של זכויות ראייה של אם לא ביולוגית, בית המשפט לא הבין מה אני רוצה ממנו, והיו מקרים שניתק הקשר בין האם לילד בגלל אורכו של התהליך", מספרת עו"ד שינפלד. "כיום מתחילים לראות מגמה שבית המשפט מתייחס להורה הנוסף כדמות משמעותית, גם אם לא הוסדרה ההורות שלו בפועל. יש הרבה עבודה כשהמטרה שלנו היא להגיע לשוויון מלא, לא פחות. ואנחנו בהחלט נגיע לשם".
"יש היום יש יותר אופציות, והומואים ולסביות מודעים יותר לזכויות שלהם. בישראל יש יותר משפחות אלטרנטיביות וגם בעולם", אומרת עו"ד מיכל עדן. "לצד ההומופוביה של המדינה, אנחנו שואבים הרבה אופטימיות ותקווה מדור הילדים. הילדים של ההומואים והלסביות הם כבר גדולים, הם כבר הולכים לצבא, ויהיה שינוי גדול במדינה בזכותם. אנחנו עוד נשמע מהילדים האלה, הם יחוללו פה את המהפכה".
