אנחנו אוספים את השברים של מתווה הכותל

ביטול המתווה וחוק הגיור פתחו שנה אסונית ביחסי ישראל והתפוצות: הקהילות הקונסרבטיביות החריפו את הטון, את הקושי לגייס תרומות אי אפשר להכחיש, ועוד לא דיברנו על נטלי פורטמן. ארגוני היהדות הישראלית מנסים לתקן

מיכל ברמןפורסם: 30.05.18 , 07:52

(צילום: AFP)

כבת לאב ישראלי ממשפחה מסורתית מזרחית ולאם עולה ממשפחה ליברלית מתבוללת בארה"ב, אני חיה מיום היוולדי את הקשר בין ישראל לתפוצות על כל מרכיביו, אתגריו ושלל הדקויות שבו. בילדותי נהגה אימא שלי - אז עולה חדשה יחסית – להראות לי על הגלובוס את אמריקה ועודדה אותי לנופף לשלום לסבא הארי וסבתא ליבי שחיים שם. כילדה ישראלו-צנטרית לא הצלחתי להבין למה הם לא עולים לארץ ואיך הם יכולים לגור במקום זר כשמדינת ישראל היא עובדה קיימת. הייתי שואלת אותה בציפייה אמיתית מתי הם יעלו לארץ, והיא הייתה עונה בשכנוע של הורה המספר לילדו על פיית השיניים: "יום אחד הם יבואו".

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כשבגרתי הבנתי שהמשפחה האמריקנית שלי, כמו רבים מיהודי ארה"ב, לעולם לא תעלה לישראל. לא רק כי הם חיים שם חיי נוחות מלאים ועשירים, אלא גם – או בעיקר - כי הערכים הליברליים שלהם מתנגשים לא פעם עם הדרך שבה מדינת ישראל פועלת.

ועדיין, ביוני שעבר נפל דבר בישראל והפער העמיק: ביטול מתווה הכותל וחוק הגיור הציבו את דמותה היהודית של מדינת ישראל ואת הקשר שלה עם התפוצות בלב סערה פוליטית חסרת תקדים. ההחלטה האומללה של ממשלת ישראל, תחת כפייה של המפלגות החרדיות, גרמה למשבר יחסים אמיתי עם קהילות יהודי צפון אמריקה שנפגעו עמקי נשמתן, ובצדק.

המשבר התבטא בשנה שחלפה מאז בשורה של אירועים שהתעצמו והלכו. יריית הפתיחה הייתה המכתב החריף ששלחו מנהיגי הקהילות הקונסרבטיביות בארה"ב ערב ראש השנה לראש הממשלה בנימין נתניהו בדרישה שיחזור בו מביטול מתווה הכותל. בהמשך הדהד ברחבי העולם כולו הסירוב של השחקנית נטלי פורטמן – פרו-ישראלית בדרך כלל - לפרס "בראשית" היוקרתי.

יהודי ארה"ב נגד העברת השגרירות / דעה

בנוסף יעידו ראשי ארגונים שונים על קושי אובייקטיבי שהורגש השנה בגיוס כספים ותרומות מקרנות פילנתרופיות שכל פעילותן מוקדשת לפעילות בישראל, ואני אישית ראיתי בפגישות עם יהודי מארה"ב את העלבון והאכזבה שחשו כשהבינו, לשיטתם, שמדינת ישראל ויתרה עליהם. לא פחות חמור: גם הם ויתרו על ישראל. בעוד זהותם היהודית פורחת, הקשר שלהם לישראל נדחק לקרן זווית.

השנה שחלפה מאז הבהירה שהקשר עם יהדות התפוצות דורש טיפול מעמיק ויסודי, ומי שעשוי להציל אותו הם ארגוני היהדות הישראלית הפלורליסטית, שמסורים לנושא ולהם היכרות עמוקה עם החברה הישראלית כמו גם עם יהדות התפוצות.

כמה יהודים חיים בעולם? ואיפה? - לחצו כאן

הזיקה הערכית והרעיונית שלנו ליהודים בעולם, ובעיקר לצפון אמריקה, מתבססת במידה רבה על מערך הפילנתרופיה הנדיב שתומך בעשייה הפלורליסטית בארץ מתוך דאגה אמיתית לדמותה. אבל הקשר עמוק הרבה יותר: רבים מאנשי ארגוני היהדות הישראלית עברו חוויה יהודית מכוננת דווקא בחו"ל. רבים מאתנו חוו את אפקט ההתקרבות ליהדות דווקא בבתי כנסת, בשליחות קהילתית או בהדרכה במחנות קיץ בצפון אמריקה.

האמרה הידועה של שליחי הסוכנות היהודית היא: נסעתי ישראלי וחזרתי יהודי. לראשונה בחייהם הם הבינו שהיהדות יכולה להיות חיה, תוססת ורלוונטית דווקא בקהילות בתפוצות.

המשבר עם יהדות צפון אמריקה הכריח אותנו, הארגונים המאוגדים ב"פנים", להיכנס לתהליך של חשיבה, בחינה, מיפוי ותיקון, שבו נעסוק היום (ד') בכנס "פנים" החמישי שמתקיים בבית התפוצות בתל אביב בשותפות עם קרן רודרמן. השנה החולפת גילתה לנו עשייה ממשית של הארגונים בנושא ועוד ועוד פעילות. הפעילות לא מסתכמת רק בתפוצת ארה"ב, אלא מתפרשת גם לכיוון אירופה ולקהילות מזרחיות ברחבי העולם, וגם משרד התפוצות לוקח בה חלק. ארגונים מסוימים מנסים אפילו לקדם יוזמה בסגנון "תגלית הפוכה", שתכיר את התפוצות לישראלים ולא רק תביא לפה את יהודי העולם.

אנחנו נמצאים בנקודת זמן קריטית בהתפתחות יחסי ישראל והתפוצות. לנו, אנשי היהדות הישראלית, יש אחריות גדולה לפרק הבא של יחסים אלו. אנחנו החוליה המקשרת שיכולה ואפילו חייבת לפעול לטובת מדינה שתהווה בית לאומי לכלל יהודי העולם. שתגרום לכלל ישראל - מכל העדות, הזרמים, הקהילות והמסורות - לחוש בבית. עלינו לעשות זאת ברגישות ובתבונה, תוך קבלה הדדית וללא ניסיון לכפות אג'נדות על המגזרים השונים.