ההסלמה בעזה: כל הצדדים מוכנים לעימות מוגבל מאוד
למרות ההערכה שהג'יהאד האיסלאמי עומד מאחורי הירי, חמאס הצטרף למעגל בעצמו. הג'יהאד רצו לנקום ולרצות את איראן, חמאס רצו להשיב את כבודם ולקבל חלק מ"התהילה" - אבל לא לארגונים ולא לישראל יש עניין במבצע צבאי רחב. מפת האינטרסים
ההודעה המשותפת שהוציאו חמאס והג'יהאד האיסלאמי אמש (ג'), ובה קיבלו שני הארגונים אחריות למטחי הירי הכבדים על עוטף עזה, שינתה את תמונת המצב. במשך כל היום הייתה הערכה ברצועת עזה ובהודעות דובר צה"ל ולפיה הג'יהאד האיסלאמי הוא שעומד מאחורי הירי - כנקמה על הרג שלושה מפעיליו הצבאיים בתקיפת צה"ל ביום ראשון. אז מדוע ומתי חמאס הצטרף למעגל?
ובכן, לא בטוח כלל שחמאס ירה אתמול והיום רקטות ופצצות מרגמה. מספיק שהוא נתן את "האור הירוק" לג'יהאד האיסלאמי לירות כדי לקבל לעצמו חלק מהקרדיט על יום הקרב הזה.
מקורות ברצועת עזה סיפרו ל-ynet שההחלטה של הג'יהאד האיסלאמי לירות מטח אל עבר ישראל התקבלה זמן קצר אחרי התקרית ביום ראשון, וכי הם רק חיכו לשעת הכושר הנכונה. אותם מקורות ידעו לומר כי חמאס ניסה לרכך את אופי התגובה, כדי שלא לדרדר את עזה לסבב לחימה הרסני.
אבל הג'יהאד האיסלאמי הוא לא עוד ארגון סורר ברצועת עזה. הג'יהאד האיסלאמי הוא הארגון הצבאי השני בגודלו ברצועת עזה, עם ארסנל נשק מכובד ומתקדם וכוח צבאי גדול. אם הוא חפץ בכך – הוא מגיב, ואף אחד לא יכול למנוע ממנו את הירי. גם לא חמאס.
אלא שאחרי המטח הראשון שנורה מוקדם בבוקר, ישראל תקפה בתגובה לא מעט נכסים של חמאס. תקיפת הדגל הייתה המנהרה הדואלית של חמאס במשולש הגבולות ישראל, מצרים ועזה. מנהרה באורך של שני קילומטרים שעוברת תחת אדמת מצרים ומגיעה בסוף לעומק של כמעט קילומטר בתוך שטח ישראל היא נכס אסטרטגי עבור חמאס - נכס שהושקעו בו זמן ומשאבים רבים.
ומכאן עמדו בפני חמאס שני אתגרים: האחד – הוא ספג פגיעה קשה שאילצה אותו להגיב, ולוּ למען השבת כבודו. השני – חמאס מעולם לא אהב את הרעיון שארגון מתחרה לוקח את ההובלה במאבק המזוין נגד ישראל. סיבות אלו אילצו את חמאס לקפוץ על העגלה ולקבל את חלקו בתהילה.
הדיווחים לאחרונה על מגעים להודנה אפשרית ברצועת עזה עשויים דווקא להגביר את המוטיבציה של חמאס לייצר יום קרב מוגבל בעזה כדי להזכיר לכל הצדדים מה עשוי לקרות אם המגעים והדרישות של הארגון ייכשלו.
לג'יהאד האיסלאמי, לעומת זאת, יש תמיד אינטרס לייצר רעש. הארגון שנהנה מחסות פיננסית מלאה של איראן חייב להוכיח לבוסים מטהרן מפעם לפעם כי הוא שווה את הכסף ששופכים עליו.
השילוב בין הרג שלושת פעיליו לבין אווירת ההסלמה הכללית על הגדר עם ישראל היוו עבורו הזדמנות מצוינת לירות על ישראל. אמנם אין קשר כרגע בין האירועים בזירה הצפונית לבין המתרחש בעזה, אבל ניתן להניח שלאיראן יש אינטרס לאותת לישראל כי קיימת לה גם נוכחות עקיפה ברצועת עזה.
מצרים, מצידה, זקוקה לחמאס בצד שלה בלחימתה הארוכה נגד כוחות "המדינה האיסלאמית" (דאעש) בצפון סיני, לפיכך, לקהיר אינטרס בשמירה על השקט ברצועה שמספק לה גם שקט על הגבול. למצרים יש גם חלק פעיל בניסיונות להשיג הקלות כלכליות לרצועה והיא אף תרמה את תרומתה בפתיחה קבועה של מעבר רפיח לכל אורך חודש הרמדאן כדי למנוע קריסה הומניטארית ברצועה. למצרים יש את היכולת לכפות את רצונה על חמאס וגם על הג'יהאד האיסלאמי, על אף הזיהוי שלו עם איראן.
גם לישראל אין עניין רב במבצע צבאי נרחב ברצועה. מעבר לעובדה שמבצע שכזה כרוך בנזק כספי אדיר למשק (פינוי יישובים בעוטף עזה, פיצוי על נזקים, גיוס מילואים, הגדלת תקציב הביטחון והאטה כלכלית), שרי הממשלה ובראשם שר הביטחון אביגדור ליברמן שבו והצהירו כי במערכה הנרחבת הבאה יופל שלטון חמאס ברצועה.
קיום של יעד שאפתני שכזה ידרוש מישראל משאבים צבאיים ניכרים ושהות ארוכה מאוד בתוך רצועת עזה, שתלווה בנפגעים רבים. ספק רב אם ישראל מעוניינת להיכנס לבוץ הזה בשעה שעיקר האנרגיה הצבאית שלה צריכה להיות מופנית לזירה הצפונית שהיא קריטית יותר עבורה בימים אלו.
חיבור כל הנקודות הללו למפת אינטרסים אחת מוכיח שכל אחד מהצדדים מוכן להיכנס לעימות מוגבל מאוד ותחום בזמן, אבל לא להידרדר לכדי סבב צבאי נרחב. אלא שרצונות לחוד ומציאות לחוד, ולפעמים מספיקה רק סטייה קטנה של 10 מטרים בפגיעה של מרגמה כדי לשנות את כל התמונה, מבלי להתחשב בשאיפות של אף אחד מהצדדים.
לפנייה לכתב/ת 
