געגועים לשדר הספורט הגדול מכולם
כמה עצוב שבמונדיאל הקרוב לא נזכה לשמוע את מאיר איינשטיין ז"ל, האיש שהעביר לנו בקולו רגעי קסם מהטורנירים הקודמים
את מונדיאל 1990 הוא שידר ברדיו, ואת הרומן שלו עם שידורי הטלוויזיה החל בסוף אותה שנה כמחליפו של יורם ארבל כשדר הכדורגל והכדורסל של הערוץ הראשון, וכמחליפו של ניסים קיוויתי כשדר האתלטיקה. יריית הפתיחה שלו במונדיאלים הייתה בארה"ב 1994, כאשר בין היתר ליווה את רוברטו באג'יו ורומאריו עד לגמר ההיסטורי בין ברזיל ואיטליה, הראשון אי פעם שהוכרע בדו קרב מהנקודה הלבנה עם ההחמצה הבלתי נשכחת של רובי. לצידו של מאיר באותם ימים (ובמשך זמן רב אחר כך) ישב אבי רצון בעמדת הפרשן, שניהם היו עיתונאים, ובעוד מאיר שידר בצורה המופלאה שלו אבי ביקר וחבט בכל מה שזז. הכימיה ביניהם הייתה מושלמת. זכור לי שבאחד הראיונות שקראתי אמר מאיר שאין לו הרבה חברים קרובים מהעבודה, אבל שאבי רצון הוא חבר אמת: "תמיד תהיה לי פינה חמה בלב אליו".
בצרפת 1998, עדיין בערוץ הראשון, איינשטיין שידר את המונדיאל הפורה בהיסטוריה (לצד ברזיל 2014) עם 171 שערים, ומנקודת מבט אישית, התוודעתי אליו במשחק הפתיחה בין ברזיל וסקוטלנד. במשך כל השידור הוא כינה את ברזיל "אלופת עולם". בתור ילד שרק התחיל לצפות בכדורגל בכלל ובמונדיאלים בפרט, לא הבנתי למה הוא משתמש כל הזמן בביטוי הזה, אבל ככה לראשונה למדתי שהיא האלופה המכהנת ושעליה להגן על התואר שלה. רונאלדו, ריבאלדו, זידאן, הנרי, קלייברט, ברגקאמפ, בקהאם, באטיסטוטה - זוהי רק רשימה חלקית של הכוכבים אותם מאיר שידר בהתלהבות במונדיאל הנהדר הזה. ברזיל העפילה לגמר לצד המארחת צרפת. גם את הגמר הזה שידר מאיר, גמר שהסתיים בתבוסה צורבת של ברזיל, 3:0.
את מונדיאל יפן ודרום קוריאה 2002 שידר ברובו ערוץ הספורט, אך עדיין זכויות השידור של משחק הפתיחה, חצאי הגמר והגמר היו אצל הערוץ הראשון. את הגמר ההיסטורי בין גרמניה וברזיל (מפגש המונדיאלים הראשון בין הנבחרות) מאיר שידר מהאולפן, החלטה שהוא לא אהב. לאחר המונדיאל הזה עבר איינשטיין לשדר אצל השחקן החדש בשוק הטלוויזיה הישראלית, ערוץ 10.
את מונדיאל 2006 שנערך בגרמניה הוא שידר במלואו בערוץ 10 ובצ'רלטון (עם הפרשן ניר לוין), כאשר הוא מלווה את הפריחה המחודשת של זינדין זידאן בצרפת ואת המסע של איטליה כל הדרך אל הגמר בין השתיים, גמר בלתי נשכח שכלל פנדל שלא היה לטובת צרפת, בעיטת פאננקה של זידאן, שוויון של מטארצי, שער שנפסל (בצדק) לטובת איטליה, הרחקה הזויה של זידאן ודו קרב פנדלים לפנתיאון. את כל האירועים האלה מאיר שידר בצורה אלמותית, אין מילה אחרת.
בדרום אפריקה 2010, איינשטיין חזר לערוץ הראשון כשדר הבכיר של הטורניר כשלצידו מפרשן דני נוימן. שער חוקי של פרנק למפארד שלא אושר, מפגשים נפלאים בין יבשת דרום אמריקה ואירופה ברבע הגמר (ברזיל - הולנד וגרמניה - ארגנטינה), דייגו פורלאן (שנבחר למצטיין המונדיאל) עם טורניר בלתי נשכח והשער הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הספרדי, השער של אינייסטה - את כל אלה ועוד זכינו לשמוע מהפה השלו.
לברזיל 2014 מאיר כבר נסע לא כשדר הבכיר (גם כן בערוץ הראשון), אבל זה לא מנע ממנו לתת לנו עוד כמה רגעים בלתי נשכחים במשחקים ששידר עד רבע הגמר (כולל) לצד אברם גרנט: השער הנדיר של קייהיל האוסטרלי נגד הולנד בשלב הבתים, ההחמצה של פינייה הצ'יליאני נגד ברזיל בשמנית הגמר בדקה ה-119 ועוד. לצערנו, זהו גם היה הטורניר הגדול האחרון שאליו מאיר נסע (הוא שידר גם את יורו 2016 אבל עשה זאת מהאולפן עקב מחלת השרירים הארורה שבה חלה).
"שמעתי את רוב השדרים בעולם והוא באחוזון הגבוה מאוד, בין הטובים שהיו אי פעם במקצוע הזה". את המשפט הזה אמר ד"ר גלעד ויינגרטן, פרשן האתלטיקה ששידר לצידו מאליפות העולם ב-1991 ועד לאולימפיאדת לונדון 2012, אני לא יודע אם ויינגרטן התכוון לשדר אתלטיקה בלבד (גם בזה מאיר היה אשף) או לשדר ספורט בכללי, אבל בשבילי מאיר איינשטיין היה שדר הספורט הגדול מכולם, הטוב מכולם ומעל הכל המרגש מכולם. יהי זכרו ברוך.