סוף סוף מנת UFC אמיתית
48 לוחמים יקחו חלק בשני אירועי PPV בקיץ – צעירים לצד ותיקים, שמה שמשותף כמעט לכולם הוא שהם לא באים להוכיח, אלא פשוט לכסח – בטעם של פעם
סוף סוף מבינים שמשהו לא טוב קורה ומחליטים להרים את הרף ובעיקר לתת לנו, הצופים - את מה שאנחנו כל כך רוצים לראות: לוחמים אמיתיים שיספקו את הסחורה. אם נסתכל על העשור וחצי האחרון בציר הזמן של UFC ראינו את רוב האגדות בעיקר בתחילתו.
שימו לב לשורת האלופים של 2007: רנדי קוטור, רמפייג' ג'קסון, אנדרסון סילבה מאט יוז/ג'ורג' ס. פייר, אל מול חבורת האלופים ואלופות של היום, הכוללת את דניאל קורמייר, טיג'יי דילאשו, טיירון וודלי ועוד כמה שמות שלא גורמים לנו לזוז מהספה ודי מתקשים להתחבב על הקהל.
את מה שהרגשנו עם צ'ק, רנדי, גרייסי ועוד רבים וטובים, אנחנו לא מרגישים עם וודלי או ווית'יקר. בהמשך, בעוד נראה היה כי מבחינה מסחרית יש לענף יותר ויותר מה להציע - הגענו בשלוש השנים האחרונות לשפל מבחינת רמת הלוחמים, ביצועיהם ובעיקר התנהלותם כספורטאים.
הניסיון לייצר כמה שיותר ערבי קרבות לזמן פרסומות הביא למצב אבסורדי בו תחת מטריית ה־UFC רשומים מאות לוחמים ולוחמות, (בארגון עושים עבודה טובה בטשטוש המספר הרשמי) ורף הכניסה נמוך אפילו יותר משכר הלוחמים. עדות עצובה לנתון הזה הם 40 אלף הדולרים ששולמו לשני אלופים לשעבר, ויטור בלפורט וליוט'ו מאצ'ידה, על הקרב האחרון שלהם – 20 לכל אחד. בושה.
לעומת זאת קולבי קובינגטון הוא דוגמה מצוינת ללוחם בינוני ומעצבן שעושה המון רעש. ג'ו רוגן העיד עליו שהוא עובד על כולנו ולמעשה הוא ''בחור מאוד נחמד'', אבל הוא מטפח לעצמו תדמית מגוחכת עם צילומים מביכים בבריכה כשלצידו שחקניות פורנו זולות, והנה זה מצליח לו כי למרות שברקורד שלו יש רק נצחון מעניין אחד על דמיאן מאיה, לא רק שהוא זוכה לקרב אליפות מול לוחם וספורטאי אדיר כמו ג'וניור דוס אניוס – הוא אפילו זכה לתשומת לב ממני כאן בכתבה, פעם ראשונה ואחרונה - מבטיח. עדיין, המשחק משתנה וזה ברור שיש מי שהשמות למעלה לא מעלים אצלו געגועים ורגש נוסטלגי והוא כנראה לא יבין מה אנחנו רוצים.
יש סיבות לתקווה
אבל מה שאנחנו רוצים כנראה יוגש לנו במהלך יוני ויולי הקרובים על מגש של כסף, או יותר נכון על מרקע הטלוויזיה באירועי ה־PPV.
48 לוחמים (לפני פציעות, פסילות או מעצרים) יקחו חלק בשני הערבים האלה, סוללה של לוחמים צעירים וגם ותיקים, חלקם טובים יותר ופחות, אבל מה שמשותף כמעט לכולם הוא שהם לא באים להוכיח, פשוט באים לכסח. לא פחות מתשעה מהם הם אלופים מכהנים או אלופים בעבר, אך מעבר לחגורה הם כנראה הולכים לתת מנת UFC אמיתית, כזו שלא קיבלנו כבר הרבה זמן.
בזמן שב־UFC 226 שייערך ב־7 ליולי בלאס וגאס אסור לפספס פשוט שום קרב, דווקא באירוע הקרוב,UFC 225 של שיקגו ישנם מספר קרבות עם כוכבית, כאלה שנדחקו לקרבות המקדימים ואולי חשבתם לוותר עליהם. מעבר לקרבות האליפות המסקרנים באופן טבעי, הנה המלצה לקרבות נוספים סופר מסקרנים.
UFC 225 ־ 09.06.18 Clay Guida vs. Bobby green Lightweight
קרבות במשקל קל הם תמיד נפיצים וגואידה הוא בהחלט נפץ אמיתי. ''הנגר'' (בעברית זה לא כל כך מחמיא) תמיד בא להרביץ וחוטף הרבה בדרך. הקרבות שלו עם גילברט מלנדז ונייט דיאז שייכים לפנטאון הקטגוריה וטוב לראות אותו חוזר לאוקטגון במטרה לחבר ניצחון שלישי רצוף. מולו ניצב בובי גרין, לא עילוי בענף, אבל לא זו הסיבה שכדאי לצפות בקרב הזה. בובי, כמו גואידה, מגיע באופן קבוע כדי להשאיר הכל בזירה, זה גם מה שקרה לו בשלושת ההפסדים מחמשת הקרבות האחרונים, אבל בקרב האחרון הוא ניצח את אריק קוש בתחילת השנה וזו הזדמנות עבורו להתקדם בקטגוריה. מעניין יהיה לראות איך הוא יתמודד מול האיש העצבני והרעמה.
Rashad Evans vs. Anthony Smith Light-Heavyweight
בימים עברו, כל קרב של ראשד אבנס היה קרב מרכזי, האלוף לשעבר חוזר לקטגוריה שבה היה פעם כל כך דומיננטי. לא ברור מה גרם לכך שידחק אל הזמן בו אנשים עדיין נכנסים לאולם, אבל זה לא משנה כשמולך ניצב בחור מסוכן כמו אנטוני סמית'. 3 חיסולים בארבעת הקרבות האחרונים שלו צריכים להיות תמרור אזהרה לאבנס. אם לא יהיה זהיר, יהיה זה סוף עגום לקריירה מפוארת.
Curtis Blaydes vs. Alistair Overeem Heavyweight
"כשאוברים ימכור PPV כמו סי.אמ. פאנק נוכל להתווכח", הייתה תשובתו של דיינה ווייט במסיבת עיתונאים בסוף מאי, כנשאל איך לוחם ותיק כמו אוברים נדחק לשולי הקרבות המקדימים בזמן שפאנק עם רקורד ביזיוני של 0-1 ילחם בקרבות מרכזיים, ממש UFC של 2018 במשפט אחד. אגב גם יריבו של פאנק מחזיק באותו רקורד של הפסד בודד. אוברים ובליידס כנראה יתנו לנו קרב כבד טוב ומעניין. גם בליידס יודע לעבוד, הפסד אחד מול תשעה ניצחונות מעידים על כך. אוברים יצטרך להיזהר שלא ליפול שוב לקרשים אחרי ההפסד לפראנסיס נונגאנו.
לסיכום, המגמה השלילית של ירידה במכירות האירועים כנראה הדליקה נורה אדומה בזמן, UFC224 היה הכישלון הגדול ביותר ב־10 השנים האחרונות כשמכר שיא שלילי של רק 85,000 צפיות. בארגון הבינו מבעוד מועד שחייבים למלא את כרטיסי הקרבות בלוחמים שאנחנו רוצים לראות ולא בבשר תותחים. שני אירועי ה־PPV הקרובים אמורים לספק את הסחורה. רק נקווה שלא יהיו ביטולים.
לפנייה לכתב/ת 
