הקולנוענית והעורכת ערה לפיד הלכה לעולמה
הקולנוענית ועורכת הקולנוע ערה לפיד הלכה לעולמה בגיל 69 אחרי מאבק במחלת הסרטן. לפיד ערכה כמה מהסרטים האהובים בקולנוע הישראלי, בהם "השוטר" ו"הגננת" של בנה נדב לפיד. "היא הייתה עורכת נדירה. היא לא הייתה נאמנה לא לבמאי ולא לעצמה, רק לסרט", ספד לה
הקולנוענית ועורכת הסרטים הישראלית ערה לפיד הלכה לפנות בוקר (יום א') לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן. היא הייתה בת 69 במותה, והותירה אחריה משפחת יוצרים מקומית שטיפחה כאישה וכאימא. בעלה הוא הסופר חיים לפיד, ושני בניה הם נדב לפיד, המוכר כאחד מהבמאים המוערכים בישראל כיום ("השוטר", "הגננת"), ואיתמר לפיד, גם הוא קולנוען בתחילת דרכו. אחותה של לפיד היא עורכת הסרטים והבמאית טובה אשר. לפיד תובא למנוחות מחר בבית העלמין מנוחת עולם בנתניה.
מאחורי לפיד קריירה ארוכה ופורה של פעילות בקהילת הקולנוע הישראלית הנפרשת על פני יותר מארבעה עשורים. היא זכורה תחילה מעבודתה כעורכת בסרטי דוד פרלוב "ישוב 3 - קיבוץ, מושב מושבה" (1973), "ביבה" (1975) ו"זכרונות ממשפט אייכמן" (1980). מאז ביססה את עצמה כאחת מעורכות הסרטים המובילות בישראל ותרמה ממיומנויותיה והידע שלה לסרטים כמו "אות קין" של אורי ברבש (1983), "עונת הדובדבנים" של חיים בוזגלו (1990), "אזרח אמריקאי" של איתן גרין (1991), "צלקת" של בוזגלו (1994), "מחסומים" של יואב שמיר (2003), "לא רואים עליך" של מיכל אביעד (2010). לצד עבודתה כעורכת, תרמה לפסקול של מספר סרטים ואף שימשה כמרצה לקולנוע. לפני כשנתיים הוציאה תחת ידה את סרטה היחיד כבמאית, "גן ילדים", בו סקרה ביחד עם בעלה מקרה נשכח של שיימינג על גננת בעידן הפרה-פייסבוק. לאורך הקריירה זכתה בפרסים רבים וכיהנה כשופטת בפסטיבלים בארץ ובחו"ל. ב-2017 הוענק לה פרס אופיר להישגים מקצועיים.
הבמאי איתן גרין מעניק את פרס אופיר לערה לפיד שערכה את כל סרטיו.
לפיד שאף ערכה את סרטי בנה נדב, "השוטר" (2011), "הגננת" (2014) ו"מיומנו של צלם חתונות" (2016), עמלה בשנה האחרונה על הפרויקט הראשון שלו מחוץ לגבולות ישראל - "מילים נרדפות" שהוא פרי הפקה צרפתית-גרמנית גדולה. לאחר הצילומים בפריז, השניים עבדו במשותף על החומרים בחדר העריכה, זאת במקביל לגילוי המחלה והדעיכה הכואבת שהגיעה לאחר מכן. "אימא שלי הייתה השותפה העמוקה והמהותית ביותר לעבודתי האומנותית. היא ערכה את כל סרטי. ובכלל בבית עסקנו כולם, היא ואחי איתמר ואבא שלי חיים, באופן ישיר בקולנוע, ולכן החיים מעורבבים בסרטים בלי הפרדה", סופד נדב לפיד לאימו.
"היו לה מבט ומחשבה יחודיים לה, מה שנתן לה עצמאות וחופש אדיר בעולם שבו רובנו, גם האינטיליגנטים שבינינו, מדקלמים רעיונות אחד של השני, ואמונה ביכולתם של אנשים להבין לעומק מבלי שיסבירו להם בפשטנות. היא הייתה עורכת נדירה, כי הטילה הכול תמיד בספק, ולכן הייתה לה גמישות מחשבתית אינסופית. היא לא הייתה נאמנה לא לבמאי ולא לעצמה, רק לסרט".
על העבודה המשותפת על "מילים נרדפות" כשברקע המצב הגופני המתדרדר, והחששות מהסוף הקרב, מספר לפיד: "במהלך החודשים האחרונים לחייה, בעודה חולה, ערכנו את הסרט החדש שלי. היה בזה כאב וקושי אבל גם יופי וחסד. ובעיקר הייתה בזה עבודת העריכה עצמה, שיש בה מסירות וחריצות יחד עם חירות וקסם. אין דרך ראויה כמובן למותה של אימא שלך, אבל אני מניח שחודשי העריכה האלה היו עד איזשהו גבול משקל נגד למחלה".
