קרובה-רחוקה / בלוג ה-NBA
בכל פעם שקליבלנד הרגישה שהיא מתקרבת לגולדן סטייט, האלופה ברחה לה. כשקווין לאב התעורר, סטף קרי נדלק. אז מה הפלא שסדרת הגמר ביניהן בדרך לנוקאאוט שכולם ציפו לו? בלוג ה-NBA על התחמושת המבוזבזת של לברון, הרגע הביזארי הנוסף של ג'יי.אר סמית' והקונצרט המדהים של הצלף הגדול בעולם
סמית' זכה להקנטה השנונה באורקל ארנה כשהתוצאה הייתה 14:19 לגולדן סטייט. לקראת הסיום, כשגולדן סטייט כבר הובילה 93:114, המצלמה התמקדה בפרצוף העגום שלו על הספסל והדהדה פעם נוספת את הרגע שאולי חיסל את הסדרה הזאת רגע אחרי שהתחילה. הלילה היא כבר עשתה צעד משמעותי לעבר סיומה הצפוי במשחק עם מעט פייט והרבה כיף - של קבוצה אחת.
גם ג'ורג' היל הגיע כדי לעבור חוויה מתקנת. הגיבור הטרגי השני של משחק 1, שנשלח לקו לזריקות ניצחון פוטנציאליות, נראה כמו אחד שנקלע להלם קרב והחטיא את אחת מהן, השתחרר מהמצוקה עם אחד מתצוגות הקליעה הטובות שלו בפלייאוף (15 נקודות). הוא איפשר ללברון להבין שהפעם לא יצטרך לקלוע 51 כדי להשאיר לקליבלנד סיכוי, אבל זאת בדיוק הטרגדיה מבחינת ג'יימס: גם בלילה שבו הוא יוצא למנוחה ראשונה קצת יותר מארבע דקות לסיום, קולע 29 נקודות באחוזים טובים ונוגע בטריפל-דאבל, הוא לא קרוב. מה עדיף, לקלוע 51 ולהפסיד בהארכה "בעזרת" טעות הזויה של חבר לקבוצה או 29 (יחד עם 9 ריבאונדים ו-13 אסיסטים) ולהפסיד בנוקאאוט?
בפעם השנייה בפלייאוף הזה הוא ירד במנהרה לחדר ההלבשה בפיגור 2:0 בסדרה, רק שהפעם נראה שהפיגור הזה גדול מדי אפילו בשבילו. כי בזמן שהוא סוחט את עצמו שוב, גולדן סטייט נשארת נאמנה לריקודים שלה ועושה את הכל קל. בזמן שהוא נדרש להיות נוכח בכל רגע על המגרש כדי לוודא שקליבלנד נשארת בפריים, גולדן סטייט מחלקת כוחות בין הכוכבים ומשתמשת בכל מה שיש לה בארסנל (קווין דוראנט בעוד משחק מגוון, קליי תומפסון פצוע אבל צולף, שון ליווינגסטון מביא ערך מוסף מהספסל, סטף קרי אחד וזה אפילו לא הכל) כדי להיות צעד אחד לפניו בכל שלב, כאילו קרובה אבל כל כך רחוקה.
הוא נשאר לברון גם במשחק שבו הוא לא קולע 51 נקודות, משמר את הדומיננטיות המיוחדת שלו ומזכיר כמעט בכל הזדמנות שמדובר באגדה. אבל בגיל 33 הארטילריה הכבדה שנורית מהידיים שלו מתבזבזת במעמד הזה, גם אם הפעם הוא קיבל עזרה במינון סביר. לברון לא כאן כדי לקבל מחמאות מעיתונאים ולהמליך שוב את גולדן סטייט. ונראה שבקרוב, זה מה שיקרה.
רק ברבע השלישי ג'יימס קלע את הסל הראשון שלו מחוץ לצבע. כמו במשחק 1 הוא נכנס פנימה שוב ושוב, אבל גולדן סטייט לקחה בהתחלה את עניין הנקודות מתחת לסל כסוג של פרויקט. סטיב קר העתיק את הדקות הטובות של ג'אבייל מגי מהרבע השלישי של משחק 1 לרבע הראשון של משחק 2, ופתח איתו בחמישייה במקום קבון לוני.
ההחלטה הזאת הוכיחה את עצמה מיידית. מגי הופעל שוב ושוב, קיבל הרמות מהירות לנגיחות ונכנס מהר לתנופה עם שני דאנקים. גם אחרי שירד לספסל וחזר, גולדן סטייט ניתבה אליו כדורים וקיבלה ממנו החזר. התוצאה: 12 נקודות (6 מ-6 מהשדה) ב-17:48 דקות ומקסימום יעילות משחקן שהיה בייבוש לאורך חלקים מהפלייאוף, ופתאום ממלא תפקיד מרכזי ומדויק ברגע השיא של העונה.
האלופה קלעה 22 נקודות בצבע ברבע הראשון בלי ללכת לקו אפילו פעם אחת, עדות לרכות ההגנתית של קליבלנד. הקאבס איפשרו לגולדן סטייט לרוץ, להתעופף, לעשות כל מה שהיא רוצה ולהוכיח שמדובר בהרבה מעבר למכונה שיורה על אוטומט מחוץ לקשת (ברבע הראשון היו לה רק 2 שלשות מ-8 ניסיונות). קליבלנד לא הראתה בדקות האלה סימני התנגדות אמיתיים. טיירון לו ולברון באו טעונים מהבית כנראה על המשחק הקודם והעדיפו להתעסק בשופטים והווריורס, שפתחו עם 7 מ-7 מהשדה, גם באו לעבוד בהגנה. למרות הכל – הרבע הראשון נגמר רק בארבע הפרש, כי לברון.
אבל הפער היה אשליה זמנית, כי גולדן סטייט (למרות הנחיתות בכדורים החוזרים בהתקפה, שתורגמה ל-9:19 לקליבלנד בנקודות מהזדמנות שנייה) הייתה בלילה שבו העוצמה שלה באה לידי ביטוי בצורה מרהיבה ליותר מרבע אחד. קליבלנד נעצרה על 6 סלי שדה ברבע השני וגם אחרי התעוררות הכרחית מצידו של קווין לאב ברבע השלישי, זה שעד לפני כמה דקות גולדן סטייט שלטה בו ללא עוררין, היא הייתה זקוקה בסך הכל לכמה דקות של טירוף כדי לחסל כל שאיפה של לברון לקאמבק הרואי - ולמנוע ממנו שאגת ניצחון מהסוג שנתן בסדרת הגמר של 2015, כשקליבלנד השוותה ל-1:1.
אוהדי קליבלנד זוכרים היטב את ההגנה המצוינת של לאב על סטף קרי בשניות האחרונות של משחק מספר 7 בגמר 2016. גולדן סטייט הייתה בפיגור אחרי השלשה המפורסמת של קיירי ארווינג, ודווקא לאב, שקיבל את קרי בחילוף, היה זה שהקשה עליו לשחרר זריקה טובה. שנתיים אחרי, לקושי לא נשאר זכר. קרי חגג עם שיא שלשות למשחק גמר שהתווסף לרשימת שיאי השלשות המתרחבת שלו, ולאב המסכן היה הקורבן העיקרי להתעללות שהורידה את המסך על הלילה הזה. גם הפעם הוא הוסיף לנקודות תרומה משמעותית בניהול המופע עם 8 אסיסטים, כולל אחד יפהפה לקווין דוראנט אחרי הטעיית זריקה.
קרי היה ראש יחידת החיסול של גולדן סטייט ברבע רביעי שבו השתלט באופן טוטאלי וקסום על המשחק. הוא המשיך את מה שהתחיל בלילה שבין חמישי לשישי וקירב אליו עוד קצת את תואר ה-MVP של הגמר שמגיע לו כל כך, ואם לא יהיו הפתעות יילך אליו בפעם הראשונה בקריירה. לברון ינסה בהמשך השבוע להשאיר אותו בזירה לעוד קצת זמן כדי להעניק לנו עוד כמה רגעי הנאה משניהם ביחד על אותו מגרש, ביריבות שאולי תיפרד עוד מעט מהליגה אחרי ארבע שנות שליטה.
לפנייה לכתב/ת 
