מאירים את הדרך
המורה שהחליטה ללמוד וחוללה שינויים במערכת. המחנך הדרוזי שמוביל משלחות נוער למחנות ההשמדה בפולין. המורה למתמטיקה שמדרבן כל תלמיד להעז, להאמין ולהצליח. המורה לספרות ששבעה מתלמידיה נהרגו במהלך שירותם הצבאי, והמחנכת שתמיד מסתכלת לתלמידים בגובה העיניים. הכירו עוד חמישה מורים שהעפילו לגמר תחרות "המורה של המדינה": בשבילם מושגים כמו חלוציות, ציונות וערכים הם תמצית החיים. הזוכים בתחרות "המורה של המדינה" יוכרזו ביום ראשון ה־10 ביוני
בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים
"לגדל דור של אנשים מצוינים וערכיים"
המחנכת וסגנית המנהלת רותם בורוכוב (43) מקריית חינוך דה שליט ברחובות, מאמינה שחייבים לתת מענה גם לתלמידים מצטיינים במערכת
מה משך אותך להוראה?
"הרצון להשפיע ולעצב אנשים".
בזכות מה את מורה טובה?
"אני מהווה דוגמא אישית. בזכות האחריות והרגישות שלי".
מה החזון שלך?
"לגדל דור של אנשים מצוינים וערכיים".
ספרי על חוויה מרגשת מעבודתך.
"לאחרונה נסעתי עם המשפחה שלי למרכז קניות, וניגש אלי גבר בן 30, תלמיד שלי לשעבר. לא זיהיתי אותו. הוא אמר: 'את, רותם, נכון? אני חייב להגיד לך – אני מנכ"ל של חברת הייטק מאוד גדולה, ונמצא שם היום הרבה מאוד בזכותך'. צמרר אותי לשמוע את זה, ועוד שהילדים שלי היו לצדי. מבחינתי זה שווה הכל".
מה תרם לך המקצוע?
"גילתי שיש בי מנהיגות, יכולת לשחק, לגשר, לעמוד מול קהל".
מה יצעיד את מערכת החינוך קדימה?
"מורים שיקומו עם חיוך בבוקר, ויבואו עם הרבה אנרגיות ורצון לעשות שינוי".
"לראות כמה שיותר תלמידים מגשימים את עצמם"
המורה לחינוך גופני איאד סלאמה (41) מתיכון מקיף חורפיש, דוגל בחיבור ובשיח בין הצעירים ובקבלת וכיבוד האחר
כשאיאד סלאמה (41), בן העדה הדרוזית, שחקן כדורגל ושוטר בעברו, בעל תואר שני בניהול מצבי חירום ואסון, מונה בהתלהבות את רשימת ההתנדבויות, היוזמות והפעילויות שהוא יוזם ומנהיג, קשה שלא להתרשם. סלאמה כונן קבוצת ריצה, "כדי לעודד פעילות גופנית ואורח חיים בריא". סלאמה אף מוביל את המסעות של תיכון חורפיש למחנות ההשמדה הריכוז בפולין. "יש למסעות האלה ערך מוסף, בגלל שאנחנו יוצאים אליהם יחד עם נוער יהודי. ותוך כדי התהלוכה והטקסים, נוצר חיבור ומתפתח שיח בין הצעירים על גזענות וקבלת וכיבוד האחר, ואיך להתגאות במדינת ישראל".
מה משך אותך להוראה?
"רצון ללמד ספורט ולהוות דוגמא אישית".
בזכות מה אתה מורה טוב?
"בזכות החיבור החזק שלי עם התלמידים. אני יושב איתם גם מחוץ לכותלי בית הספר ומקשיב להם. נוגע להם בנשמה".
מה החזון שלך?
"לראות כמה שיותר תלמידים מגשימים את עצמם".
ספר על חוויה מרגשת מעבודתך.
"לאחרונה נסעתי עם חמישה תלמידים למרתון של ורשה. זאת הייתה חוויה מרגשת לראות תלמידים שלך רצים אתך כתף אל כתף. אתה נפתח תוך כדי הריצה לדברים שלא ידעת עליהם. קבוצת הריצה ממש הפכה לכיתה טיפולית ודרכה אני מנחיל אוצר של ערכים, רצון, אמונה והתמדה".
מה תרם לך המקצוע?
"הרגשת הצלחה".
מה יצעיד את מערכת החינוך קדימה?
"מורים שמאמינים בשינוי - שכל תלמיד יכול ויש לו פוטנציאל".
"אם מתמידים ומאמינים אפשר להצליח בכל"
המורה למתמטיקה אייל שלמה (35) מתיכון עמל רב־תחומי בבאר־שבע, רוצה להעביר לתלמידים שהם יכולים לחלום ולפרוץ גבולות"
אייל שלמה עבד במשך שנים אחדות בייעוץ מס, אבל הבין שזה ממש לא בשבילו. "זאת הייתה עבודה מאוד טכנית ואין בה נשמה", אומר שלמה בן ה־35. "אני בן אדם של אנשים ולא התאים לי לעבוד עם דברים שאין להם חיים. אז החלטתי ללמוד חינוך. כשנכנסתי לבית הספר לפני שבע שנים, זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. אני אוהב כל רגע ולתלמידים כייף לבוא לשיעורים שלי".
מה משך אותך להוראה?
"הרצון להעביר לתלמידים שהם יכולים לחלום ולפרוץ גבולות".
בזכות מה אתה מורה טוב?
"בזכות מרצה מדהימה שלמדתי אצלה במכללת אחווה – ד"ר הלנה אוסוויצוב, וגרמה לי להתאהב במתמטיקה. אני היום, השיקוף של הדמות שלה - מתנהג ומדבר כמוה".
מה החזון שלך?
"שהילדים יאהבו מתמטיקה מתוך הבנה והנאה, ולא יפחדו מהמקצוע הזה".
ספר על חוויה מרגשת מעבודתך.
"בשנה שעברה לקחתי קבוצה של 14 תלמידים שסיימו בהצטיינות בגרות שלוש יחידות במתמטיקה, ולימדתי אותם במשך חצי שנה כדי שייגשו לבגרות של ארבע יחידות, וכולם עברו. השינוי הזה מבחינתם משלוש לארבע יחידות היה חציית ים סוף, ותחשוב מה ההצלחה עשתה להם. זה גרם לי אושר גדול. הרגשתי שניפצתי כמה חומות".
מה תרם לך המקצוע?
"תחושה שאם מתמידים ומאמינים אפשר להצליח בכל".
מה יצעיד את מערכת החינוך קדימה?
"שייתנו למורים יותר חופש להביא את עצמם לכיתה, שיהיו יותר שעות שיח עם תלמידים".
"לראות כל ילד כעולם ומלואו ולא לוותר על אף אחד"
המורה לספרות והמחנכת אורית דאר (60) מתיכון אורט תעופה וחלל במעלה אדומים, שואפת שתלמידיה יהפכו להיות אזרחים מובילים ותורמים
אורית דאר, מחנכת, מורה לספרות ויועצת חינוכית מתיכון אורט תעופה וחלל במעלה אדומים נוסעת מדי בוקר מביתה במודיעין למקום עבודתה שהיא נמנית על מקימיו. "אני קמה בשמחה, ולמרות המרחק, אני מגיעה ראשונה, עם חיוך על פניי", מעידה דאר. השנה היא תחגוג יום הולדת 60 ו־45 שנות חינוך ("בגיל 15 כבר נבחרתי להדריך בתנועת בני עקיבא בירושלים"), ולא חשה שום תחושת שחיקה – בין היתר היא מלווה את המסעות לפולין, מרכזת את נושא השתלמות המורים ומעניקה הזדמנות נוספת לתלמידים שנכשלו בבגרות. "אני מתייחסת לעבודה הזאת כאל עבודת קודש. מפעל חיים".
מה משך אותך להוראה?
"הרצון להפוך תלמידים לאנשים מחונכים, ערכיים, שואפים למצוינות".
בזכות מה את מורה טובה?
"אני רואה כל ילד כעולם ומלואו. לא מוותרת על אף אחד".
מה החזון שלך?
"שהנערים יהיו אזרחים מובילים, שתורמים לצה"ל ולמדינה, שאכפת להם מאחרים ושיהיו משמעותיים לקהילה".
ספרי על חוויה מרגשת מעבודתך.
"לפני שנים רבות עבדתי עם נוער בסיכון, ואחד התלמידים היה מגיע כל בוקר, ואומר: 'אורית, אני צריך נשיקה וחיבוק'. זה היה כמו הריטלין שלו. אחרי שהוא קיבל את החיבוק, הוא היה מתיישב, נרגע ולומד. האמנתי שהוא יגיע רחוק. התלמיד התגייס לגולני ונהרג בהר דב. עולמי חרב. עד היום אני מרגישה את החיבוק שלו. אני למעשה מורה שכולה – שבעה תלמידים שלי נהרגו במהלך השנים בשירות הצבאי שלהם".
מה תרם לך המקצוע?
"העצמה פנימית ותחושת סיפוק יום יומי".
מה יצעיד את מערכת החינוך קדימה?
"אנשים טובים במערכת שיראו בהוראה חזון".
"שביה"ס יהיה מקום שתלמידים אוהבים לבוא אליו"
המחנכת ורכזת תקשוב בבית־ספר יזמ"ה, מודיעין, ליבנת ארניאס (38), מתעניינת בתלמידים ומסתכלת אליהם בגובה העיניים
כשליבנת ארניאס הייתה בת 23, אביה מת במפתיע מהתקף לב. "אבא מאוד דחף אותי ללימודים, וחשב שמתאים לי להיות מורה. הוא שמח שהתחלתי ללמוד הוראה, וכשקיבלתי הצטיינות הוא היה ממש נרגש", נזכרת בגעגוע ארניאס (38), כיום מחנכת כיתה ה', בין שלל תפקידיה. "ואז הוא נסע לטיול בחו"ל, ובמהלכו הוא מת. לפעמים טוויסט בחיים שלך עוזר לך לגלות איזו שליחות – בשנה הראשונה שלי כמורה, אבא של אחת התלמידות נפטר וסייעתי לה, ועכשיו אני מלווה תלמיד שהתייתם. מצאתי שעם הכוחות שגיליתי בעצמי כשהתייתמתי מאבא, אני יכולה לעזור לילדים אחרים".
מה משך אותך להוראה?
"אני אוהבת להיות עם ילדים. הם מצחיקים ומשמחים אותי".
בזכות מה את מורה טובה?
"יש לי סבלנות, אני מתעניינת בתלמידים באמת ומסתכלת אליהם בעיניים".
מה החזון שלך?
"שבית־הספר יהיה מקום שילדים אוהבים לבוא אליו".
ספרי על חוויה מרגשת מעבודתך.
"הייתה לי תלמידה עם נטייה אובדניות, שלא רצתה לדבר עם אף אחד חוץ ממני. היא הרגישה רק איתי בנוח. אני הייתי זאת שהעבירה לפסיכולוגית שלה את המסרים. הרגשתי שהצלחתי להציל אותה. כעבור שנים, היא הזמינה אותי למסיבת הסיום של התיכון, ושמחתי שהייתי בשעתו המבוגר המשמעותי בשבילה – שהיא האמינה בי בתוך הכאוס, שהיא הייתה בו".
מה תרם לך המקצוע?
"הרבה שמחת חיים. אני גם יותר מבינה. על כל סיטואציה אני מסתכלת מגובה של מטר ועשרים".
מה יצעיד את מערכת החינוך קדימה?
"שינוי משמעותי והבנה שלא לומדים רק דרך כסאות ושולחנות".
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס והסתדרות המורים
לפנייה לכתב/ת 
