החמצה: כוח מכניע או מניע?
תחושת ההחמצה מלווה לא מעט מבני הדור של 50+. אפשר להיכנע לתחושה ואפשר לקחת אותה דווקא למקום בונה. ד"ר דן הרמן, שחקר את הנושא: "הפחד מהחמצה חשוב לכל מי שרוצה להבין טוב יותר את עצמו"
אילנה (השם המלא במערכת) היא היום בת 68, אמא לארבעה, סבתא לשמונה, מורה לשעבר, וטוענת שבכל יום מחדש היא מרגישה את תחושת ההחמצה. "אם היה לי בעבר את המוח והשכל של היום, הייתי בונה אחרת את חיי", היא מצהירה. "כשהתחתנתי רציתי לפתוח עסק משל עצמי, ללמוד מינהל עסקים, אבל חינכו אותי שאישה צריכה להיות בבית עם הילדים. רכשתי את מקצוע ההוראה ובו עסקתי עד לפרישה לגימלאות. אלא שבגיל 50 התגרשתי, הילדים עזבו בינתיים את הבית, ואני מעסיקה את עצמי בחוגים ובמפגשים עם חברות, אבל אין יום בו אני לא מרגישה את הבדידות ובעיקר את ההחמצה. ויתרתי על חלומות, על רצונות ודברים שהיום כבר לא אוכל לעשות".
מושג ההחמצה מדבר גם אל ד"ר דן הרמן, 61, יועץ התקשורת של רימון טיולים, שחקר את הנושא תיאורטית, וגם חווה אותו אישית. "הרגשת ההחמצה התחילה אצלי בגיל צעיר", הוא משתף. "ככל שעברו השנים, קיבלה התופעה צורות שונות, אבל ההרגשה המשיכה לנקר".
הרמן התגרש פעמיים ונפרד גם מזוגיות שלישית, אין לו ילדים, ועד שלב מסוים בחייו החליף קריירות. "ככה המשכתי בחיי, עד שהתחלתי להרגיש את הקושי שכרוך בצורת חיים כזו, ואמרתי לעצמי: זהו! עד כאן! החלטתי שאני עוצר ומתחייב אם זה למקום עבודה, ולדברים אחרים בחיי. כשאני בודק את עצמי ומזהה את המחירים ששילמתי, העובדה שאין לי ילדים עבורי היא החמצה".
מחקרים בנושא מציבים בשנים האחרונות את הפחד מהחמצה כמניע עוצמתי ורב השפעה בהתנהגות האנושית, הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות ברחבי העולם.
"לכן קראתי לתופעת "הפחד מהחמצה": FOMO: Fear of Missing Out. במהלך השנים חקרתי את הפחד הזה כתופעה חברתית-תרבותית, כמניע אנושי וכגורם אישיותי. מתברר, שיותר מ-70% מהמבוגרים בעולם פועלים מתוך הפחד מהחמצה ומונעים על ידו. גם צעירים חווים את התחושה הזאת, אבל אצלם היא בגדר בלבול וקושי, בעוד שאנשים מבוגרים תופסים את ההחמצה דרך תחושת הזמן שאוזל. אנשים בני 50 ומעלה שואלים את עצמם: 'כמה הספקנו,
כמה עשינו, אולי יכולנו יותר', שאלות שמתחדדות עם הגיל, ואז מתגבר הלחץ להמשיך לחוות, לראות, לעשות".
איך הפחד הזה בא לידי ביטוי?
"הפחד מתחיל בתחושת חרדה מתמשכת מפני החמצת הזדמנויות וויתור על אפשרויות, החל ביומיומיות ועד כאלה שמשנות חיים בפוטנציה, בכל התחומים. אובדן הזדמנות נתפס כאיום. ההרגשה הזאת הביאה למימוש הרעיון, ששום מחויבות לא נמשכת לנצח, מלבד הדבר היחיד שיהיה לי תמיד: את עצמי. הסתמכות עצמית ו-'אני לפני הכל' הפכו למובילים בעת הזאת, ומכאן שתפיסת ההצלחה הפכה להיות אישית ולא חברתית. הפכנו מבוהלים מהמחשבה על הזדקנות, שהיא החמצה אולטימטיבית, והתחלנו לחיות ב-'עכשיו' נצחי. חלק גדול מאלו שמרגישים את ההחמצה לא מתמקדים במשהו אחד, לא מתחייבים יותר. הפחד מהחמצה יוצר אורח חיים עמוס, יש עלייה בשיעור הגירושין, ובמספר הזוגות שבוחרים שלא להביא ילדים לעולם. יותר ויותר אנשים עוברים כמה מקצועות וקריירות במהלך החיים, יש עלייה במספר האנשים שעוברים ממדינה למדינה וחיים לפחות כמה שנים בארצות שונות. התפוצה של 'משבר אמצע חיים', ו'חישוב מסלול מחדש' הביאה גם לצמיחה הגדולה בתעשיית האנטי-אייג'ינג".
מה מקום והשפעת העולם הטכנולוגי החדש והמתפתח על התחושה הזאת?
"האינטרנט והסמארטפונים הביאו רמה חדשה של עצמאות. אנחנו רוצים להיות מחוברים ומעודכנים כל הזמן באמצעות הסמארטפונים שלנו, האפליקציות והמדיה החברתית, כי בכל רגע יכול לקרות משהו חשוב ויכולה להיווצר הזדמנות קטנה כגדולה, שאנחנו עלולים להחמיץ. במקביל, עולם הרשתות החברתיות יצר 'דיכאון פייסבוק': הרגשת תסכול ואפילו דיכאון עקב השוואה בין חיינו שלנו, ל'חיים הנפלאים' ו'ההצלחות', שחברים מעלים כל הזמן בפוסטים שלהם בפייסבוק".
מה עושים - להדחיק את תחושת ההחמצה ולהבין שזהו?
"לא לחשוש ולא להדחיק. הפחד מהחמצה חשוב לכל מי שרוצה להבין טוב יותר את עצמו, את האנשים בחייו ואת הסביבה החברתית והתרבותית שלנו. צריך להכיר בפחד מהחמצה ככוח מניע בחיים: ללמוד לנהל חיים מלאים, לנהל נכון את הזמן, ולעצב את אורח החיים וסדר העדיפויות".
לפנייה לכתב/ת 
