ביקורת התבונה הטהורה / טור
הפועל חולון עושה טעות חמורה בהחזרתו של גלן רייס. המועדון שזכה לכל השבחים האפשריים עם זריקתו של הפורוורד הכריז שערך הניצחון נמצא אצלו מעל ערך האחווה הקבוצתית. וגם: איך ישתלב רייס מחדש ומה הייתה יכולה להיות הדרך הנכונה לקאמבק?
הקדמה: זהו טור מאוד אישי. הוא משקף את סולם הערכים שלי בלבד, והוא נכתב בדם ליבי החצוי, מצד אחד כאוהד הפועל חולון שעולץ על עליה מרגשת לפיינל פור, ומצד שני כפרשן כדורסל מוטרד, המטיף לערכים נשגבים שספורט יכול להביא איתו למועדון, קהילה, מדינה, ולכל אדם באשר הוא.
מאחורי הקלעים של חזרת גלן רייס לחולון
לדעתי, הפועל חולון עושה טעות חמורה בהחזרתו של גלן רייס ג'וניור לקראת הפיינל פור. זו טעות ערכית וגם טעות ספורטיבית, שמעיבה ובעצם מוחקת את הגאווה הגדולה שחשתי (ואף כתבתי עליה) כשהמועדון החליט לשחרר את השחקן על שהכה שחקן חבר בחדר ההלבשה. ההסבר שמדבר על הפציעות הרבות בקבוצה והרצון להופיע בכבוד ובהרכב מתוגבר בפיינל פור אינו מספיק חזק בעיני, ולא מצדיק שבירת ערכים כה חזקים שהוצגו בזמנו, עם שחרורו של רייס מהקבוצה.
שלמה אייזיק מפתיע ומודיע על חזרתו של גלן רייס
הנהלת חולון קיבלה קרדיט עצום על הפעולה המהירה כנגד רייס, מרוב אוהדיה, מכלל קהילת הכדורסל, וגם ממני. "יש דברים יותר חשובים מנצחונות!", נאמר אז. ועכשיו, איך נראות האמירות האלה? מה המסר שמועבר לאוהדים ולקהילה? מוסר וערכים זה חשוב, אבל היי, לפתע יש אליפות על השולחן, אז קצת נזיז אותם? היופי של ערכים הוא שהם מוחלטים, ואינם תלויים במצב או סיטואציה. להיפך, דווקא כשיש הזדמנות מפתה, ונוצר קונפליקט ערכי, או אז נבחן סולם הערכים האמיתי.
וכאן מתברר, שערך הניצחון והאליפות נעלה מעל ערך האחווה הקבוצתית וחוסר האלימות. ושיהיה ברור, זה בסדר גמור, ניצחון הוא ערך עליון בספורט מקצועני, רבים טוענים שהוא הערך היחיד. זו זכותה של קבוצה ובוודאי זכותו של בעלים להחליט על דרכו של המועדון. וגם מותר לו לשנות את דעתו. שלמה אייזיק הוא בעלים נהדר ואיש מוסרי וישר, ואני בטוח שהתלבט רבות בנושא, ועמד בלחצים גדולים מצד גורמים רבים, אבל בהחלטה זו, הפועל חולון משנה באופן משמעותי את סולם הערכים שלה, וההחלטה הזו תלך איתה שנים קדימה. וזה יהיה לחלוטין נטול תלות בתוצאה, בין אם תזכה באליפות ובין אם תפסיד כבר בחצי הגמר. אולי זה אפילו נשמע לכם קצת צדקני ומעושה, אבל זו פרספקטיבה חשובה לבחון בה מועדון.
חולון הודיעה מה הערך הכי חשוב עבורה - ניצחון. רייס בפעולה(צילום: עוז מועלם)
ומכיוון שבספורט עסקינן, חשוב לומר שזו גם טעות ספורטיבית ממדרגה ראשונה. לו היו מחזירים אותו אחרי שנודע שקורי וולדן סיים את העונה ואין יותר החלפות זרים, אולי אפשר היה לדבר על זה. לו היו מחזירים אותו אחרי השביתה, כשנוצר שינוי מומנטום לקראת סדרת רבע הגמר, אפשר היה אולי להבין, לפחות ספורטיבית. לו היו סדרות בחצי הגמר והגמר, אפשר היה אולי לקבל איכשהו. אבל עכשיו? אחרי שהקבוצה התפרקה בגלל האירוע, הפסידה חמישה משחקים רצופים, ואז התעשתה, נבנתה מחדש ברמת הכדורסל, הלכידות, והתפקוד הטקטי על ידי צוות האימון, קיבלה את הדחיפה האדירה מהקהל הנאמן, וניצחה את אילת בסדרה – עכשיו מחזירים? שלושה ימים לפני חצי הגמר? שני משחקים לפני סוף העונה?
במקום לדבר על ההישג הספורטיבי האדיר של הקבוצה, כולם מדברים היום על גלן רייס. מה זה אומר על האמון בסגל הקיים שהעלה את חולון למעמד הזה? גם אם גיא פניני סלח לו, גם אם השחקנים ביקשו חיזוק והוא היחיד שזמין, אתם באמת מבינים את המשמעות של להחזיר לסגל שחקן שלא היה במסגרת חודשיים שלמים? שלא נמצא בכושר שיא, שכנראה עלה במשקל, ושהציפיות ממנו יהיו לחזור מיד למעמד הקוסם, כפי שהיה לו כאן במהלך העונה? תמיר בלאט התקדם בזמן היעדרו של רייס באופן מטאורי, לקח פיקוד על הקבוצה, זכה בתואר ה-MVP של הניצחון אמש. האם זה היה קורה אם רייס היה כאן? מן הסתם לא. האם בלאט יוכל לנהל את הקבוצה כשרייס יהיה על המגרש? שאלה כל כך מוזרה שקשה אפילו לענות עליה. המפתחות בידיו של דן שמיר שיצטרך לנהל את המצב המוזר הזה. מה שברור הוא, שחזרה לגישה בה רייס מקבל כל כדור ומחליט מה קורה, תהיה קטסטרופה מקצועית.
פעולה כזו של החזרת שחקן אחרי חודשיים היא אמנם מאוד רומנטית ומציתה את לב האוהדים, אבל הציפיות העצומות מרייס עלולות גם להכריע אותו, ואלה בדיוק המצבים שגורמים לו להתנהג באופן לא בוגר. להכניס שחקן, כל שחקן - גם אחד שחוזר, לתוך קבוצה שרצה ומחוברת, יומיים לפני מעמד שיא, זו פעולה שנדונה לכישלון. ואני, כאוהד הקבוצה ואוהב ספורט, הייתי שמח לראות את הסגל הקיים, עם כל הפציעות והבעיות, עולה לחצי הגמר, נותן את כל מה שיש לו, מנצח או מפסיד, ומסיים את העונה עם חזה זקוף וראש מורם, גם אם הגוף מתפרק. הייתי גאה בהם מאוד ללא קשר לניצחונות או הפסדים.
התקדמות מטאורית. בלאט(צילום: אורן אהרוני)
עלול לקרוס תחת הציפיות. רייס(צילום: עוז מועלם)
ובנוסף, ומהו בעצם הפרס עבורו מושלכים הערכים לתחתית הטבלה? אליפות אחת הרי כבר יש באמתחת. לאליפות המקומית, לצערנו הרב, אין הרבה משמעות מעבר לכבוד ולתגמול על המאמץ. בוודאי לא כזו שמושגת בפיינל פור קצרצר ואפילו מפוצל, שאחריו כולם חוזרים לאותו המקום ואותו המפעל באירופה. חולון משחקת עם שלושה זרים כל העונה גם ככה, ויש לה עוד הרבה כדורסל, ועוד הרבה יותר נשמה. אני מאוד חושש שהשינוי הזה ייקח ממנה גם את זה וגם את זה. ואשמח לאכול את הכובע, לפחות בעניין המקצועי.
ובכל זאת, יש נסיבות מקלות: להביא שחקן כמו רייס ולהעניש אותו ואת הקבוצה על התנהגות טפשית ואלימה, זה לא באמת לקחת אחריות. רייס הוא ילד מגודל שלא קיבל אהבה בהרבה מקומות. כפי שציינתי, הטעות הייתה לשחרר אותו לצמיתות. ואכן ראוי לעשות לו תיקון, ואין אף מקום שכל כך מלא באהבה, חיבוק וקבלה כמו הפועל חולון. ייתכן שהעונש הקל יחסית שקיבל המילטון על היריקה המכוערת על עמית שמחון (החלמה מהירה עמית) רק חיזקה את התחושה שנעשתה טעות במקור. אולי הגזמנו?
התקרית עם פניני שהחלה את כל שרשרת האירועים. צפו
אין שחור ולבן. רייס עם אוהדי חולון(צילום: ראובן שוורץ)
הדרך הנכונה הייתה יכולה להיות להביא אותו חזרה, להחתים אותו על חוזה לעונה הבאה, כשהוא מסכים לקבל את אותו חוזה לא גבוה שקיבל השנה, כחלק מהתיקון העצמי שלו. שיעשה גם הוא ויתור וקבלה. ובפיינל פור, שיעודד מהיציע. וישתתף במסיבת הסיום של העונה כפי שהסביר דן שמיר, כי הוא היה חלק מעונה היסטורית. היסטורית לא בגלל גביע או אפילו דאבל, אלא בגלל הדרך. כולם היו יוצאים נשכרים, וזה היה מהווה תיקון אמיתי. כי לטעות זה אנושי, ולסלוח זה אלוהי, אבל רק בשנה הבאה. ושוב, אין כאן צודק ולא צודק. אלה ערכים, שהבחירות שלך מציבות מולך. אני הייתי עושה אחרת. בהצלחה לחולוניה בחצי הגמר. מכל הלב.
לפנייה לכתב/ת 
גלן רייס
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
