רגע לפני ההריסה: פרידה ממערת נטיפים שהתגלתה בהרי י-ם
במהלך החפירות בפרויקט קו המים החמישי לירושלים התגלתה מערת הנטיפים המרהיבה, 280 מטרים מתחת לפני האדמה. ביקרנו בה רגע לפני שהיא נאטמה. מבט אחרון ליצירה המופלאה של הטבע
סיור מצולם אחרון במערת הנטיפים הענקית, רגע לפני שנאטמה בבטון: מערת נטיפים מרהיבה התגלתה לאחרונה במסגרת העבודות התת קרקעיות של חברת "מקורות" לבניית פרויקט קו המים החדש לירושלים. כדי לסיים את הפרויקט הלאומי, מילאו את המערה בבטון ואנחנו לא נוכל לצפות במחזה המרהיב של הנטיפים.
פרויקט קו המים החמישי לירושלים כולל חפירת מנהרת מים באורך 13 קילומטרים מתחת להרי ירושלים, בין המושב כסלון לעין כרם. פתח המנהרה נמצא באזור בית שמש, בקרבת "מערת אבשלום", מערת הנטיפים המפורסמת שמושכת אליה מטיילים רבים כבר עשרות שנים.
לאחר שלושה וחצי ק"מ של חציבה בסלע לבטן ההר, מכונת הקידוח הענקית TBM פגעה בקיר של מערת הנטיפים הגדולה - שהייתה מלאה במים. הקידוח נעצר מיד בעקבות הסכנה לקריסת המנהרה והצפת ראש הקידוח של המכונה.
מערת הנטיפים הענקית, שהתגלתה לגמרי במקרה, היא באורך של 14 מטרים והיא ממוקמת בעומק האדמה, 3.5 ק"מ מתחילת המנהרה, ובעומק של 280 מטרים מתחת לפני השטח.
השטח סביב פתח המנהרה שבצלע ההר נראה כמו אתר בנייה: משאיות, מנופים וערימות עפר. אבל פה מסתיים הדמיון, כיוון שלמעשה אין בנייה - אבל יש מסילת רכבת קטנה. מיקי אלישע, מנהל הפרויקט מטעם חברת מקורות, מחלק לנו נעלי עבודה כבדות, קסדות, פנסים ואפודים זוהרים.
"למנהרה הזאת קוראים 'מנהרת יעל' על שם הבת שלי. ברגע שהעובדים גילו את מערת הנטיפים הגדולה - העבודות נעצרו - וקראו לי לבדוק אותה", אומר אלישע. "להיכנס למערת נטיפים בתולית בפעם הראשונה זה כמו ללכת על הירח, זאת תחושה מאד מיוחדת".
בכניסה למנהרה, כמו "מזוזה טבטונית", צוות הכורים המקצועיים מאוסטריה הציבו את פסל הקדושה הנוצרית סנטה ברברה, שבהתאם לאמונה הקתולית מגינה על העובדים במכרות. אנחנו נכנסים לקרון הרכבת הקטנה, שלקחה אותנו בנסיעה ארוכה של 25 דקות אל בטן האדמה - לקצה המנהרה שנחצבה. קיפצנו עם הקרונות על הפסים בחריקות רועשות, מוקפים ברעשים מונוטוניים, שמזכירים רכבת הרים מקולקלת. האווירה בקרון מלנכולית והתנועה האינסופית אל בטן האדמה החשוכה, יוצרת תחושה של בדידות ועצב בלתי מוסבר.
בקצה המנהרה יש אור חזק. הרכבת נעצרת ואנחנו יורדים מהקרון אל החלק האחורי של מכונת הכרייה TBM הענקית, שמשתרעת לאורך של 270 מטרים. אלישע מתאר את היכולות הטכניות המופלאות של מכונה העתידנית - כחלום הרטוב של חמאס בעזה. "ראש המכונה קודח בסלע, הסלעים והעפר יוצאים החוצה באמצעות הרכבת והמכונה מצפה עצמאית את קירות המנהרה בבטון", הוא אומר.
בקצה המנהרה האוויר חם ומעיק. צינור פלסטיק ארוך מוביל חמצן אל הכורים וההבנה שאנחנו בעומק האדמה רחוקים מהציוויליזציה - מאוד מטרידה. אנחנו עוברים בהליכה מהירה את תא ההצלה הממוזג, אליו אמורים לברוח הכורים במקרה של סכנה. בתא השליטה של מכונת הכרייה המכונה "איזבל", אנחנו פוגשים את ניקו רוסי, מפעיל ציוד כרייה מקצועי מאוסטריה, שמבלה מתוך בחירה את רוב חייו בבדידות - בעומק האדמה.
"מערה פי 10 יותר גדולה נאטמה ביוון"
"ראיתי את המערה, היא יפה מאוד ויש בה נטיפים גדולים ומאוד אסתטיים מכל הסוגים", הוא אומר. "תמיד כשאני נתקל בעבודה במערת נטיפים וצריך להרוס אותה, אני מתמלא בעצב. לפני חצי שנה מצאתי ביוון מערת נטיפים מדהימה וגדולה פי עשרה ממה שמצאנו כאן בישראל". גם את המערה ביוון, כך על-פי רוסי, מילאו בבטון.
בקצה המנהרה אין הרבה תאורה ויש הרבה בוץ ורטיבות. אנחנו מטפסים על ראש הקידוח של מכונת הכרייה וחור קטן בסלע מוביל אותנו ליקום אחר. חוויה סוריאליסטית נדירה, באמצע שום מקום מתגלה מולנו מערת נטיפים גדולה ומרשימה עם עמודי נטיפים חיים בגדלים ובצבעים שונים. תחושה אסתטית - ייחודית.
אבל מסתבר שאנחנו מתעדים את מערת הנטיפים - כמעט באיחור. בגלל הסכנה הרבה להתמוטטות החלל הקדום, שני פועלים חבושי קסדות מצפים בעזרת צינור עבה את הנטיפים הנדירים בתרסיס בטון. החלל התת קרקעי הפלאי שהטבע יצר במשך מיליוני שנים והיה נסתר מעיניי האנושות – הולך ומתכסה בשכבת בטון אפורה.
אילן שיפמן, מנהל מרחב ברשות הטבע והגנים שהצטרף לסיור, טוען כי אין אפשרות מעשית ותקציבית, כדי לשמר למען הציבור הישראלי את מערת הנטיפים המרהיבה. "בשל המיקום שלה, ברור לנו שהמערה המדהימה הזאת לא יכולה לשמש לביקורי קהל, בשביל זה יש את מערת הנטיפים (מערת אבשלום הסמוכה). המטרה שלנו היא להבין ולתעד מה יש במערה מבחינת ערכי הטבע".
אלישע, אחד האנשים היחידים בעולם שהיה עד ראייה לזקיפים ולנטיפים המרהיבים שיצרו כוחות הטבע במערה, חש צער על ההרס הצפוי לפלא התת קרקעי. "באופן אישי יש בי הרבה צער על ההרס הצפוי לחמדת הטבע היפה הזאת, אבל כשאני חושב על המטרה הסופית של הספקת מים לירושלים - המחיר הוא מחיר סביר".
לפנייה לכתב/ת 
