מלחמות הגז הטבעי: אף אחד לא "סופר" את הציבור
יש להבטיח כי מיצוי הפוטנציאל הטמון בגז הטבעי יעשה בראייה רחבה וארוכת טווח ולא יוביל למפגעים סביבתיים ולפגיעה בבריאות הציבור. נכון היו עושים משרדי הממשלה אם היו מקימים מנהלת רצינית שתרכז את כל הנתונים והידע בתחום, ולא פחות חשוב מכך תקיים תשתף את הציבור
אחרי מאבק איתנים ממושך מול משרדי הממשלה וחברות הגז בנוגע למחירי הגז, לתמלוגים ולמיסים, לחוזי מכירה, להיקף היצוא ולפירוק מונופולים, מתקיים בימים אלה קרב נוסף, כמעט קרב מאסף, בנוגע למיקום האסדה להפקת הגז הטבעי ממאגר לוויתן כ-10 ק"מ מחוף דור.
גם הפעם, כמו במאבקים סביבתיים אחרים, עולות סוגיות של הון ושלטון, וחשש ששומרי הסף לא עושים את מלאכתם נאמנה ובמקצועיות הנדרשת. כל זאת כיוון שההחלטות השונות מתקבלות מאחורי הגב ומעל לראש של הציבור הרחב ובחוסר שקיפות, כיוון שהתשובות שמקבלים הפעילים, אם בכלל, מעלות עוד יותר שאלות ודאגות, וכיוון שנדמה כי יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. לכן, אין פלא שכל אלה משמשים קרקע פורייה לחששות, לתיאוריות קונספירציה ולחוסר האמון של הציבור.
התמונה הגדולה
כולנו צורכים חשמל ודלק, והרבה, ואין ספק שצריך לפתח את מאגרי הגז הטבעי לטובת משק האנרגיה המקומי. אך בו בזמן צריך לבחון את מכלול המהלכים הלאומיים בתחום ואת ההיבטים הסביבתיים שלהם.
תהליך הפקת הגז הטבעי מתחיל בקידוח בבאר, שבו מתקבלת תערובת של גז טבעי, מים וקונדנסט, המורכב מחומרים אורגניים כבדים יותר. בשלב הבא מפרידים את מרכיבי התערובת: המים מושבים לים לאחר טיפול וניקוי, הקונדנסט, שיש לו תכונות דומות לאלה של דלק, אך הוא נדיף יותר ויש בו לרוב יותר בנזן הידוע כחומר מסרטן, משמש כחומר גלם בבתי הזיקוק, והגז הטבעי מוזן כדלק בתחנות הכוח וכחומר גלם בתעשייה.
לכן הפקת הגז באסדה קשורה גם לתוכניות להקמת חוות מכלים חדשה לאיחסון דלקים בקרקעות הצפון במפרץ חיפה, להרחבה המצומצמת, שכבר אושרה, של בתי הזיקוק בחיפה, ולהקמת תחנות כוח מונעות גז טבעי לייצור חשמל ברחבי ישראל: באזור ראש-העין או כפר-סבא, בעמק המעיינות, בגן-שמואל ועוד ועוד.
אולם המסע של הגז הטבעי לא מסתיים כאן. רק לאחרונה שמענו כי מדינת ישראל תתחבר לרשת החשמל האירופית ותוכל לקבל חשמל בעת מחסור או תקלה וגם לייצא עודפים. הבשורה גדולה, וסוף סוף לא נהיה יותר "אי אנרגטי". יחד עם זאת, המשמעות של מכירת העודפים של חשמל היא יצוא של גז בעקיפין. אולם השאלה הגדולה יותר היא איך מגדירים עודפים, והאם בחסות ה"כבל החשמלי התת-ימי" לא יקומו להן תחנות כוח מונעות גז טבעי כפטריות אחר הגשם במטרה לייצר עודפים ולמכור אותם, כשהמשמעות היא פשוטה: זיהום אוויר כאן וחשמל "נקי" שם.
גז טבעי הוא ירוק
לגז הטבעי יש תדמית ירוקה, כמעט נקייה, ולא בכדי. שריפה של גז טבעי במקום פחם או סולר לייצור חשמל מפחיתה משמעותית את פליטת מזהמי האוויר. יחד עם זאת, אסור לשכוח שיש דרכים נקיות יותר לייצר חשמל, למשל בעזרת אנרגיית שמש או רוח, ושהסגידה לאלילי הגז הטבעי דוחקת שוב ושוב את פיתוח משק האנרגיות המתחדשות והחליפיות בישראל.
בנוסף, לצד היתרונות הרבים של השימוש בגז הטבעי, למחזור החיים של הגז, החל בתהליך ההפקה שלו, דרך השינוע והאחסון שלו ועד השימוש בו כדלק או כחומר גלם, יש גם השפעות סביבתיות רבות. לכלל התהליכים הללו יש פוטנציאל לזיהום האוויר, מקורות המים והקרקע, בשגרה ובחרום, וגם לפליטה מוגברת של גזי חממה.
מיקום האסדה
בעוד שבמרבית הקידוחים בעולם תהליך ההפרדה מתרחש על פי הבאר (במקרה הנדון כ-120 ק"מ מהחוף), במקרה של מאגר ליוויתן כמו במאגר תמר, הפרדת הקונדסנט והגז הטבעי מתוכננת להיעשות על גבי אסדה הממוקמת קרוב לחוף (כ-10 ק"מ). הסיבות להחלטה עלומות, על אחת כמה וכמה כשההצעה המקורית של נובל אנרג'י הייתה להפריד את הגז והקונדנסט על פי הבאר, כלומר שהתהליך שם כנראה אפילו כלכלי יותר.
משום מה הייתה זו המדינה שהחליטה שאת ההפרדה יש לבצע על אסדה קרובה לחוף, ולא ממש נימקה את השינוי. כתוצאה מכך עלו כמה השערות או אם תרצו תיאוריות קונספירציה. אפשרות אחת שעלתה היא שההפרדה במים הטריטוריאליים של ישראל תאפשר לגבות מיסים או להבטיח את השימוש בקונדנסט על ידי בתי הזיקוק בחיפה, במקום להפיק אותו רחוק מהחוף ולהטעין אותו על אוניות שיוכלו לשנע אותו גם למדינות אחרות. כמובן שגם שיקולים ביטחונים, הקשורים להגנה על האסדה, עלו על השולחן. שיקולים אלה חשובים ולא מבוטלים, אבל כמו בכל פעם שמדובר בהיבטים ביטחוניים, הדיון נעשה בדלתיים סגורות מבלי לדעת מה נאמר ומי אמר ומה, ומבלי לדעת אם שיקולים ביטחוניים הם לא שם קוד להסתיר את האמת מהציבור.
כך או כך, המשמעות של ההחלטה על הקמת האסדה קרוב לחוף, שעוגנה גם בהחלטה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, היא שהפוטנציאל לפגיעה בבריאות הציבור מזיהום האוויר והמים יגבר, ושהקונדנסט יובל בצינור לישראל, דבר שיכול לגרום לזיהום מים וקרקע עקב דליפה מהצנרת.
הגנה על הסביבה
ההחלטה על הקמת האסדה בסמיכות לחוף מחייבת את המדינה להבטיח את כל ההגנות הדרושות על מנת שלא יפלטו מזהמים. ואכן המדינה מצהירה שכך יהיה, ושריכוז הבנזן באוויר יהיה מזערי, וכל הדרישות יעוגנו בחוק. אבל התושבים זוכרים כיצד החישובים המקדימים של הפליטות מאסדת תמר, שהצביעו על פליטות בנזן נמוכות, התנפחו במציאות במאות מונים.
זאת ועוד, כשהציבור מבקש לקבל תשובות, הוא נתקל במסמכים מושחרים, כאילו ההרכב של הגז והקונדנסט או הטכנולוגיות שישמשו במתקן הן סודות האטום. הציבור גם עמד לא פעם בפני דלתות סגורות, אלה שבאותו הזמן פתוחות לרווחה בפני היזמים, וגם כשקיבל תשובות, הן היו מתחמקות ולא עקביות, ובעיקר העלו עוד שאלות.
כך, לדוגמה, בנוגע לסוגיית הפליטות לאוויר של חומרים אורגאניים נדיפים ובעיקר של תרכובות ארומתיות נדיפות, הסתבר, לפתע, בדרכים לא דרכים, שתתוקן על האסדה מערכת להשבת גזים-מערכת סגורה, מעין מילת קסם. מערכת שכזאת היא אמצעי הגנה חשוב ומבורך, אבל עד עתה לא ברור לציבור, ואני מקווה שכן ברור למשרדי הממשלה, מה טיבה של המערכת, מה מידת הכיסוי שלה וכיצד הגיעו לחישובי הפליטות הנוכחיים?
יתרה מכך, משרדי הממשלה הודו שבמתקני הטיפול בגז של נובל בעולם טרם הותקנו מערכות שכאלו, ושמערכת שכזו היא פרקטיקה חדשה יחסית. בנוסף, בעוד שהטיפול במזהמי האוויר עלה לכותרות, נושא הטיפול במי התהליך שמוחזרים אל הים הוא עדיין נעלם אחד גדול. אך מעל לכל מתברר שכל הנתונים הללו אמורים להיחשף בהיתר הפליטה שיוצג להערות הציבור בעוד כמה חודשים, ובזמן שההיתר עוד לא יצא האסדה והמערכות השונות כבר נבנות.
הציבור גם יודע
לאורך השנים, מומחים שונים, מהארץ ומהעולם, התריעו וטענו שהמדינה לא נערכה בצורה נכונה מול הפרויקט הגדול ושאין לה את הידע הדרוש לנהל אותו. הם גם העלו טענות רבות כנגד החישובים של הפליטות של נובל אנרג'י והמודלים ששימשו לחישובים, ודרשו לקבל נתונים לגבי מערך הניטור והפיקוח העתידי.
המומחים המודאגים הציגו נתונים על פליטות לאוויר ולים ממתקנים דומים של נובל אנרג'י ושל חברות אחרות בעולם, מספרים שלא מתיישבים עם אלה המוצגים במקרה הנוכחי, ואף הצביעו על היסטוריה די מדאיגה של תקלות במתקנים אלה. חלק מהם גם הצהיר שחייבים להרחיק את האסדה מהחוף.
מה עושים?
המסקנה המתבקשת היא שיש להבטיח כי מיצוי הפוטנציאל הטמון בגז הטבעי יעשה בראייה רחבה וארוכת טווח ולא יוביל למפגעים סביבתיים ולפגיעה בבריאות הציבור. נכון היו עושים משרדי הממשלה אם היו מקימים מנהלת רצינית שתרכז את כל הנתונים והידע בתחום, ולא פחות חשוב מכך תקיים הליך מסודר ורציני של שיתוף ציבור. מה שבטוח הוא שככה לא בונים מגה פרויקט לאומי.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
http://www.pardes.co.il/?id=showbook&catnum=978-1-61838-274-0
לפנייה לכתב/ת 
