חיילי צה"ל במלכוד. מישהו צריך לגבות אותם

מעופרת יצוקה, דרך המרמרה ועד אירועי הגבול בעזה – לוחמים לא תמיד קיבלו גב ציבורי או משפטי. אחד מסנגוריו לשעבר של אלאור אזריה טוען שכדי לאפשר תפקוד תקין של הצבא חובה לתת להם גיבוי כמעט אוטומטי

אל"מ (מיל') עו"ד אילן כץפורסם: 09.06.18 , 14:47

צלפים של צה"ל על גדר רצועת עזה (צילום: דובר צה"ל)

המצב בגבול הרצועה מצריך את מערכת הביטחון, ובעיקר את צה"ל, להציע פתרונות יצירתיים להתמודד עם תרחישי האיום תוך הגבלת הפגיעות באוכלוסייה אזרחית. בתווך נמצאים חיילי צה"ל, שנושאים בעיקר הנטל ויושבים פשוטו כמשמעו על הגדר, בזמן שמוטל עליהם למנוע חדירה של מחבלים ומפירי סדר לישראל. החיילים נמצאים בין הפטיש לסדן - היינו בין הדרישות המבצעיות המשתנות מעת לעת לבין החשש שפעולותיהם יובילו לכך שיחקרו ואף יועמדו לדין.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מובן שבמקרים שבהם מדובר בחריגות בוטות מן ההוראות או בירי שבוצע במזיד ובניגוד לפקודות - צריכה להיפתח חקירה, ובמקרים שבהם מתאמת החשד כי מדובר בפעולות החורגות באופן בוטה מן ההוראות, לא ניתן לפסול העמדה לדין.

כך או אחרת, בעידן שבו יש יותר מצלמות מאי פעם, גם פעולה תקינה המתבצעת במרחב תתועד ועלולה להביא לפתיחת חקירות בתוך הצבא או מחוצה לו, בעיקר בפורומים בינלאומיים. על כן, ועל מנת לשמר את יכולת ההרתעה ואת יכולת העמידות של החיילים, חייב להינתן גיבוי מלא לפעולותיהם, גם אם מדובר במה שמכונה "טעות מבצעית".

בעבר הלא רחוק כשלו צה"ל ומערכת הביטחון בהבנת הנושא ולעיתים הקריבו את חיילי צה"ל בכדי לסיים משברים בינלאומיים, למשל בפרשת "נוהל ילד" ממבצע עופרת יצוקה. ייצגתי אז שני חיילי פלחה"ן גבעתי שנאשמו בגין אירוע שהתרחש ביום האחרון של המבצע בינואר 2009 בתל אל הווא בעזה. הם ביקשו מילד פלסטיני בן תשע לפתוח עבורם תיק משום שחשדו שיש בו חומרי נפץ.

בשל הנסיבות הייחודיות של המקרה, היה מדובר לכל היותר בטעות בשיקול דעת שצריכה הייתה להיות מטופלת פיקודית. למרות זאת החליט הפרקליט הצבאי דאז, היועץ המשפטי לממשלה דהיום אביחי מנדלבליט, להורות על הגשת כתב אישום פלילי כנגד השניים, שכבר שוחחרו משרות סדיר, במועד האחרון שבו ניתן היה לעשות כן. התביעה דרשה שיוטל עליהם עונש מאסר בפועל, עונש הורדה לדרגת טוראי והכתמה ברישום פלילי.

אבל בית הדין הצבאי הבין שלא כאן המקום להחמיר, והסתפק בעונש מאסר על תנאי והורדה בדרגה אחת בלבד, תוך שציין כי השניים ראויים להמשיך ולשמש כמפקדים. אחד הנאשמים, שלמד על הגשת כתב האישום נגדו מאמצעי התקשורת, אמר: "הצבא חיפש כאן מישהו להאשים כדי להראות לכל העולם, ובחרו דווקא בלוחמים שלא עשו שום דבר רע".

ראוי להזכיר: הימים ימי ועדת החקירה בראשות השופט הדרום אפריקני ריצ'רד גולדסטון, וברור היה שהמשפט נועד להראות שצה"ל חוקר ומעמיד לדין חשודים בביצוע פשעי מלחמה.

ויש עוד דוגמאות: תשלום הפיצויים השערורייתי לנפגעי המרמרה, שנועד כנראה לאפשר עסקה למכירת גז, פגע אף הוא בתחושת האמון של החיילים במערכת הביטחון, במיוחד כשתביעותיהם של חלק מהחיילים הפצועים ממשרד הביטחון טרם טופלו.

למזלם של חיילי צה"ל כיום, ולמזלה של שדירת הפיקוד הבכיר, שר הביטחון הנוכחי אביגדור ליברמן, המכונה על ידי מומחים צבאיים מטעם עצמם "האפסנאי", הבין את חשיבות הגיבוי שצריך להינתן לחיילי צה"ל, במיוחד על רקע האינטנסיביות וחומרת האירועים בדרום, אך לא רק שם.

הגיבוי ששר הביטחון מעניק לחיילים מאפשר לקברניטי הצבא ליישר קו ולגבות את הלוחמים בלי לגמגם. זה חשוב לפעילות תקינה של הצבא, בניגוד לאותה התבטאות שר הביטחון משה יעלון בפרשת אלאור אזריה (אותו ייצגתי במהלך במשפט), שחרצה את דינו של החייל בזמן שנערך תחקיר מבצעי (שלא היה שווה את הנייר עליו נכתב) ולפני שהסתיימה החקירה.

לקח נוסף מהדוגמאות הללו הוא ששר ביטחון שהיה קצין צבא בכיר לא תמיד מתפקד טוב יותר משר ביטחון שהגיע מהשדרה האזרחית, אבל עתיר ניסיון בשירות הציבורי ובממשלה, ויודע לקבל החלטות מושכלות. מנהיגותו השקטה של ליברמן, שמאפשרת לצבא לפעול באין מפריע ולהתאמן, עשויה להביא לכך שבמערכה הבאה בגבול הצפון, צה"ל יהיה מוכן הרבה יותר טוב מאשר היה במלחמת לבנון השנייה, שמי שאמור היה להכין אותו אליה היה הרמטכ"ל יעלון, שקיצץ בצבא ולא פעל באופן ממשי מול התעצמות ארסנל טילי חיזבאללה.