מחקר של הביטוח הלאומי: "הקצבאות בישראל - מהנמוכות בעולם המערבי"

מערכת הרווחה בישראל אינה נדיבה. הביטוח הלאומי(צילום: גיל יוחנן)

ישראל מעניקה לאזרחיה קצבאות נמוכות מאוד ביחס לשאר העולם המערבי - זו השורה התחתונה של מחקר מקיף שהמוסד לביטוח לאומי פרסם היום (א'), שמשווה את מדיניות הרווחה בישראל לזו של יתר 34 מדינות ה-OECD. ובלשון הדו"ח: "רמת הנדיבות של הביטחון הסוציאלי בישראל נמוכה מאוד".

מהדו"ח, שניסח ד"ר ז'ק בנדלק, עולה בין היתר כי לעומת שאר המדינות המפותחות - הקצבה לילד הראשון בישראל נמוכה במיוחד וכך גם קצבת הזקנה, תנאי הזכאות לדמי אבטלה מחמירים ושיעור דמי הביטוח הלאומי אשר נגבים מהמעסיקים קטן. מדובר בפרסום הנרחב ביותר של הביטוח הלאומי בנושא, והראשון זה שמונה שנים.

על פי הדו"ח, מצבה של כלכלת ישראל מעט פחות טוב מאשר ממוצע מדינות ה-OECD, עם תוצר מקומי גולמי לנפש שמהווה כ-90% מהתמ"ג הממוצע של מדינות הארגון. אוכלוסיית ישראל צעירה יחסית למדינות הארגון, כך שהוצאותיה לבריאות ולזקנה נמוכות למדי. שיעור המועסקים בגיל העבודה בישראל דומה לשיעור הממוצע של מדינות ה-OECD ,אך שיעור העובדים הזרים בה (בהם עובדי הרשות הפלסטינית) נמוך בהשוואה בינלאומית.

שיעורי ההוצאה הציבורית לרווחה כחלק מהתמ"ג בישראל עומדים על 16%, בעוד שהממוצע של מדינות ה-OECD עומד על 21.1%. הדו"ח מחלק את מדינות ה-OECD לשלושה גושים: בגוש העליון - המדינות שהוצאותיהן גבוהות מממוצע הארגון, בהן רוב מדינות מערב אירופה ובראשן צרפת ופינלנד; בגוש האמצעי מדינות הקרובות לממוצע, בהן שווייץ, בריטניה והולנד; ובגוש התחתון המדינות שהוצאותיהן לרווחה נמוכות מ-17%, בהן שלוש מדינות באירופה – דנמרק, איסלנד וטורקיה, מקסיקו, דרום קוריאה וישראל.

מהתפלגות לפי סוג ההוצאה הציבורית עולה כי בתחום הנכויות, כגון ביטוח נכות, נפגעי עבודה או שיקום, ההוצאה של ישראל עומדת על 2.5%, יותר מהממוצע במדינות ה-OECD שעומד על 2.1%. עם זאת, בכל תחומי הרווחה האחרים החלק היחסי של ההוצאה נמוך מממוצע הארגון. בתחום הזקנה לדוגמה, מדינת ישראל מוציאה כ-5.4% מהתמ"ג, לעומת 8.7% בממוצע במדינות ה-OECD.

ההוצאה הציבורית לרווחה לנפש בישראל עומדת על כ-4,950 דולר לשנה, סכום נמוך במידה ניכרת מממוצע ה-OECD שעומד על כ-7,800 דולר. רק בשבע מדינות ההוצאה לנפש נמוכה מישראל. ברוב מדינות אירופה, בהן פינלנד, בלגיה, צרפת וגרמניה, ההוצאה לנפש גבוהה מ-10,000 דולר, כאשר ההוצאה הגבוהה ביותר היא בלוקסמבורג, שבה היא עומדת על כ-19,400 דולר, ובדנמרק – כ-12,100 דולר.

קצבאות ילדים נמוכות מחצי מהממוצע במדינות המפותחות

חופשת הלידה בתשלום המרבית לאישה בישראל היא 15 שבועות, פחות מאשר במרבית מדינות ה-OECD, שם הממוצע עומד על 55.3 שבועות. המדינות הנדיבות ביותר הן אסטוניה, שבה משך החופשה בתשלום עומד על 166 שבועות, וסלובקיה עם 164 שבועות. ישראל היא אחת מתשע מדינות הארגון שאינה מממנת חופשה לידה מיוחדת לאבות, אלא על חשבון החופשה שהאם זכאית לה.

סך תשלומי קצבאות הילדים בישראל הוא 171 דולר לנפש - נמוך מממוצע ה-OECD, שעומד על 362 דולר. קצבת הילדים בישראל מהווה כ-1.6% מהשכר הממוצע – שיעור נמוך מאוד לעומת ממוצע ה-OECD, שעומד על 4%.

התשלום לדמי מזונות בישראל, לעומת זאת, הוא דווקא מהגבוהים במדינות המערב – כ-500 אירו בממוצע לחודש לעומת 105 אירו בצרפת, 155 אירו בפינלנד או 164 אירו בנורבגיה. בישראל, תשלום דמי המזונות אינו מוגבל בזמן, לעומת מדינות אחרות.

תקופת האכשרה לקבלת דמי אבטלה בישראל ארוכה מהתקופה הממוצעת במדינות ה-OECD ועומדת על שנה. התקופה המרבית לתשלום דמי אבטלה בישראל היא שבעה חודשים, לעומת 15 חודשים בממוצע במדינות ה-OECD. רק כ-32% מהבלתי מועסקים בארץ קיבלו ב-2014 דמי אבטלה - השיעור הנמוך בכל מדינות ה-OECD. השיעור הממוצע במדינות הארגון הוא כ-50%. בצרפת ובפינלנד שיעור המקבלים עומד על 95%.

גיל הפרישה לגבר בישראל, שעומד על 67, הוא הגבוה במדינות הארגון, ביחד עם איסלנד ונורבגיה. ישראל היא אחת משלוש המדינות היחידות, ביחד עם שווייץ ופולין, שגיל הפרישה לגברים בה שונה מגיל הפרישה של הנשים, שעומד על 62 - נמוך מהממוצע במדינות ה-OECD, שהוא כ-64.

כ-16% מהקשישים בישראל קיבלו גמלת סיעוד ב-2016, שיעור כיסוי הגבוה מממוצע ה-OECD, שעומד על 9.6%. במדינות מעטות בלבד היה שיעור הזכאים גבוה מבישראל - הולנד, ניו זילנד, שבדיה ושווייץ. עם זאת, ההוצאה הציבורית לסיעוד בישראל נמוכה במיוחד: 0.4% מהתמ"ג ב-2014 לעומת 1.4% בממוצע במדינות ה-OECD.

במדינות אחדות יש כמה שיעורים של דמי ביטוח, לפי רמת ההכנסה של העובד, כגון בישראל, גרמניה, צרפת ויפן. השיעור הממוצע במדינות ה-OECD היה ב-2016 בין 26.6% ל-30%, בעוד שבישראל השיעורים היו נמוכים באופן משמעותי, ועמדו על בין 6.95% ל-19.5%. ברוב המדינות חלקו של המעסיק גבוה מחלקו של העובד אך לא כך בישראל. חלקו של העובד בכלל דמי הביטוח במדינות ה-OECD הוא 37% בממוצע, לעומת 62% בישראל. ב-2015 חלקם של דמי הביטוח בכלל המיסים בישראל היה 16.5% לעומת 26.8% בממוצע במדינות ה-OECD.