אי אפשר להשוות בין לברון לדוראנט
אחד הוביל חבורה בינונית לגמר תחת מאמן צעיר ועם מספרים מפלצתיים לאורך כל העונה, השני הצטרף לאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה, שגם בלעדיו הייתה הולכת עד הסוף
״קווין דוראנט הזכיר שללברון יש מתחרה בליגה״. את המשפט הזה ראינו כמעט בכל אתרי הספורט בעולם אחרי ההצגה המרשימה שלו (43 נק׳, 13 ריב׳, 7 אס׳) במשחק מספר 3 בסדרת הגמר. ההצגה הזאת העלתה, בפעם המי יודע כמה, את סוגיית ההשוואה בינו לבין לברון ג׳יימס, השוואה שאין לה מקום - מבחינת היכולות בכלל ומבחינת האישיות בפרט.
נחזור לשנת 2016: קווין דוראנט מסיים את חוזהו באוקלהומה סיטי, לאחר עונה בה הפסיד לגולדן סטייט בגמר המערב, ומודיע שיצטרף לווריורס. בעונה החולפת שיחק דוראנט לצד שחקנים כמו ראסל ווסטברוק, סרג׳ איבקה וסטיבן אדמס, סגל מעולה לכל הדעות וכשלצידו סופרסטאר נוסף (ווסטברוק). את העונה הסדירה סיים יחד עם אוקלהומה במקום השלישי במערב, אך כאמור הפסיד בגמר המערב לגולדן סטייט של סטף קרי.
ג'יימס עם דוראנט(צילום: AFP)
נזכיר שאת אותה העונה סיימה גולדן סטייט עם המאזן הטוב בהיסטוריה של הליגה (9:73). הבחירה של דוראנט, שחקן המיועד לגדולות לכל דעה, לאחר שנים בהן שיחק לצד כוכבים והתקשה לפלס את דרכו לטבעת האליפות (קורה להרבה כוכבים הגדולים בשנותיהם הראשונות) מעידה בראש ובראשונה על האישיות שלו, על הבחירה באופציה הקלה. הצטרפות לגולדן סטייט תבטיח (מה שבדיעבד קרה) כמעט ב100% את הטבעת הראשונה שלו. דוראנט בחר לשחק לצד סוללת סופרסטארים כמו קרי, קליי תומפסון, דריימונד גרין, אנדרה איגואדלה ומאמן מצוין - סטיב קר.
הבחירה נתנה לו את האפשרות לנוח, הרי שיש שחקנים שיחליפו אותו כשישב על הספסל, ולא רק שיש כאלה, הם סיימו את העונה הקודמת עם המאזן הטוב בהיסטוריית הליגה. האם כך מצופה משחקן שעתיד להיכנס להיכל התהילה כאחד מחמשת השחקנים הטובים בהיסטוריה? התשובה היא לא - מצופה ממנו שיוביל את הקבוצה בה התפתח.
מה לא נאמר על לברון ג׳יימס? שתלטן, אגואיסט, מתנשא, מגעיל. רבים מהישראלים לא מעריצים את לברון, אבל בעונה ה־15 שלו בליגה ובגיל 33, ג׳יימס מעמיד ממוצעים (27.5 נק׳, 9.1 אס׳, 8.6 ריב׳ ב־37 דק׳) שלא מביישים סופרסטאר בשנות ה״שיא״ שלו. בפלייאוף האחרון הוא שיחק 41.3 דק׳ למשחק ומעמיד ממוצעים לא אנושיים. זאת אומרת שהוא לא נח לרגע במהלך העונה, ובצדק, כי אין מי שיחפה על חסרונו.
העונה של קליבלנד הייתה מטלטלת. העזיבה של קיירי ארווינג (פחד שכשלברון יעזוב הוא יישאר להוביל קבוצה זקנה, ולא כי ״לא הסתדר״ עם לברון) לצד הצטרפותם של ג׳יי קראודר, דווין וויד, דריק רוז ואייזאה תומאס הפצוע, כשבאמצע העונה הוחלפו כולם בג׳ורג׳ היל, קלארקסון, נאנס ג׳וניור ורודני הוד. לצד המאמן הצעיר, טיירון לו, קליבלנד עברה עונה וקשה, ולמרות הסגל החלש והיכולת הבינונית, ג׳יימס הציג יכולת על-אנושית, מבלי לנוח, והוביל את הקבוצה להעפלה חסרת תקדים לגמר בפעם הרביעית ברציפות מאז שחזר.
קבוצה שבלעדיו כל אחד מאנשי הצוות ושחקניה היה רואה את הפלייאוף בטלוויזיה עם קערת פופקורן. בניגוד לקווין דוראנט, שיכול לנוח ללא דאגות על הספסל, לברון ״יושב רגע״ כי הוא עיקם את הקרסול, קיבל מכה לראש, דחפו לו אצבע לעין או כי הוא באמת צריך שנייה לשבת. אי אפשר להשוות בין השניים, האחד הוביל קבוצה עם שחקנים בינוניים לגמר, כשלצידו מאמן צעיר (שלדעתי מבצע את ההתאמות הכי לא נכונות בזמן הכי לא נכון) והשני הגיע לגמר צפוי עם אחת הקבוצה הטובות בהיסטוריה של הליגה (גם זאת אחרי דרמה מול יוסטון). האחד נח והתאמן במהלך העונה הסדירה בעקבות פציעות חוזרות ונשנות והשני שיחק 37 דק׳ ב־82 משחקים העונה.
דוראנט שחקן מעולה, מהטובים ביותר שראה הכדורסל. אבל ההשוואה בינו לבין לברון ג׳יימס לא רק שגויה, אלא ברמת החטא.
לפנייה לכתב/ת 
לברון ודוראנט
צילום: רויטרס
מומלצים
