המלחמה שלא נגמרה: סיפורה של מלחמת קוריאה
3 שנים, 3 מיליון הרוגים: מלחמת קוריאה החלה כמאבק שליטה בין ארה"ב לסובייטים - והפכה למערכה כוללת של מסעות כיבושים, מבצעי קומנדו ופיצוצי מטוסים. מי שקיווה שטראמפ וקים יכריזו על סיומה - התבדה
רק פרשנים מעטים מאמינים שצפון קוריאה תסכים להתפרק מנשק גרעיני, ובדיוק בשל כך העריכו רבים שכדי לנופף בהישג מהפסגה בסינגפור הציב לעצמו טראמפ מטרה אחרת, צנועה יותר: להכריז רשמית על סיום מלחמת קוריאה, כמעט 70 שנה אחרי שפרצה. אלא שבמזכר ההבנות שעליו חתמו אתמול (ג') טראמפ וקים ג'ונג און לא היה זכר להכרזה על סיום המלחמה, וארה"ב הסתפקה בהתחייבות של קים לפעול להחזרת שרידיהם של שבויים ונעדרים. 65 שנה אחרי הסכם שביתת הנשק – שתי המדינות בחצי האי הקוריאני מוסיפות להימצא מבחינה טכנית במצב של מלחמה.
המלחמה בין דרום קוריאה לצפון קוריאה התנהלה בשנים 1953-1950, ולמעשה הייתה עוד מהלך בעימות הבין-מעצמתי בין ברית המועצות לארה"ב אחרי מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה כל מעצמה לבסס ביקשה לבסס לה אזורי שליטה ברחבי העולם. באופן רשמי מלחמת קוריאה מעולם לא הסתיימה – ב-1953 סיכמו שני הצדדים על הפסקת אש, אך הסכם שלום לא נחתם. בעשורים שלאחר מכן נרשמו התנגשויות צבאיות רבות בין שתי הקוריאות.
היסודות למלחמת קוריאה הונחו כשברית המועצות הכריזה מלחמה על יפן, השליטה הקולוניאלית של קוריאה, בין ההטלות של פצצות האטום האמריקניות על הירושימה ונגסקי באוגוסט 1945. הסובייטים שלחו כוחות לחצי האי הקוריאני, ואחר כך סיכמו עם וושינגטון על חלוקתו לשני אזורים כבושים משני צדיו של קו הרוחב 38.
הצדדים במלחמה הקרה לא הצליחו להגיע לסיכום על נתיב שיוביל את קוריאה לעצמאות, וב-1948 התקבעה החלוקה וקמו שתי מדינות יריבות – דרום קוריאה וצפון קוריאה. הן שליטי הצפון הקומוניסטי והן מנהיגי הדרום הקפיטליסטי הציגו את עצמם כממשלה הלגיטימית של חצי האי כולו, וב-25 ביוני 1950 פלשו כוחות הצפון אל הדרום בניסיון של מייסד צפון קוריאה קים איל סונג לאחד את חצי האי בכוח.
הכוחות הצפון קוריאניים כבשו את סיאול בתוך שלושה ימים, וכוח רב-לאומי מטעם האו"ם, שהורכב ברובו מחיילים אמריקנים, הוזעק לדרום קוריאה כדי לסייע. כוח העזר הזה נהדף לאזור פוסאן שבדרום-מזרחו של חצי האי, ולאחר מכן יצאו כוחות האו"ם למתקפת נגד בהובלת הגנרל דגלאס מקארתור וכבשו מחדש את סיאול. הם הצליחו לפצל את כוחותיה של צפון קוריאה ולהטות את הכף.
חיילי האו"ם הסתערו על הצפון ובאוקטובר כבר התקרבו לגבול הסינִי. סין חוללה תפנית נוספת במלחמה כששלחה מאות אלפי חיילים לסייע לבעלת בריתה הקומוניסטית הנחלשת. הם כבשו שוב את סיאול בינואר 1951, אבל חודשיים אחר כך שוב נפלה העיר לידי הכוחות שמנגד.
מלחמת ההתשה בין הצדדים נמשכה עוד יותר משנתיים. השיחות בניסיון להשיג הפסקת אש נמשכו בעצמן זמן דומה וכללו 158 פגישות. ביולי 1953 חתמו צפון קוריאה, סין וכוח האו"ם בהובלת ארה"ב על הסכם שביתת הנשק. נשיא דרום קוריאה, סינגמן רהי, שעדיין היה נחוש לאחד את חצי האי תחת שלטונו, סירב לחתום.
כשלושה מיליון קוריאנים ו-37 אלף חיילים אמריקנים נהרגו במלחמת קוריאה. מספר ההרוגים הסינים עומד על 180 אלף עד 400 אלף, תלוי את מי שואלים.
קומנדו חדר לסיאול, סוכנים פוצצו מטוס
למרות הסכם הפסקת האש, בעשורים הבאים התגלעו מעת לעת עימותים צבאיים קשים בין הצפון לדרום. ב-19 בינואר 1967, למשל, פתחו יחידות ארטילריה של צבא צפון קוריאה באש לעבר האונייה הדרום קוריאנית "דנגפו" בים הצהוב והטביעו אותה. 39 מ-70 אנשי הצוות נהרגו. ב-21 בינואר 1968 הסתננו 31 חיילי קומנדו מצפון קוריאה לתוך הדרום והצליחו להגיע עד לאזור בסיאול השוכן בסמוך למעון הנשיא פארק צ'ונג-הי בניסיון להתנקש בו. מאבטחים דרום קוריאנים חשפו אותם ובקרב יריות חיסלו כמעט את כולם. רק שני חיילי קומנדו מהצפון שרדו.
ב-8 באוגוסט 1976 תקפו חיילים מצפון קוריאה קבוצת פועלים שעסקה בכריתת עץ ב-DMZ, השטח המפורז שבגבול בין המדינות. שני חיילים אמריקנים נהרגו שם, וכדי לאפשר את כריתתו של עץ הצפצפה נפרסו 813 חיילים ונשלחו לשטח 23 כלי רכב, 27 מסוקים וכמה מפציצי B-52. נושאת מטוסים אמריקנית סיירה בסמוך לחוף כדי להרתיע את הצפון קוריאנים מלתקוף שוב.
ב-9 באוקטובר 1983 הפציצה צפון קוריאה אחוזת קבר בינגון שבמיאנמר בשעה שנשיא דרום קוריאה, צ'ון דו-הוואן, ביקר במקום. הוא שרד, אבל 21 בני אדם אחרים נהרגו. ב-29 בנובמבר 1987 הטמינו סוכנים צפון קוריאנים פצצה במטוס של חברת Korean Air והוא התפוצץ מעל ים אנדמן. כל 115 הנוסעים ואנשי הצוות שהיו עליו נהרגו. כדי להימנע מלהיתפס בבחריין במהלך ההימלטות שלהם בלעו הסוכנים גלולות ציאניד, אבל אחד מהם, קים היון-הי נתפס בחיים.
ב-18 באוגוסט 1996 שלחה פיונגיאנג צוללת למשימת ריגול במתקנים צבאיים בדרום קוריאה – אך זו נתקעה מול חופי הדרום. אנשי הצוללת השמידו ציוד רגיש בה וניסו לברוח לשטח המפורז בין צפון קוריאה לדרום. הם התחלקו לכמה קבוצות, אבל אזרח הדרום הבחין באחת מהן והודיע לרשויות. סיאול פתחה במצוד אחרי 25 אנשי הצוות והמסתננים מצפון קוריאה – ובמהלכו הם נהרגו כמעט כולם.
ב-15 ביוני 1999 פרץ עימות בין אוניות של חילות הים של שתי המדינות ליד האי יאונפיאונג שבים הצהוב. סירת טורפדו צפון קוריאנית אחת טבעה וכך גם שלוש סירות סיור. מספר ההרוגים הצפון קוריאנים היה כ-50. ב-29 ביוני 2002 אירע עימות נוסף ליד האי, ובו הוטבעה סירת סיור דרום קוריאנית. שישה אנשים שהיו עליה נהרגו.
ב-21 באוגוסט 2015, בעקבות ירי פגזים משני צדי הגבול ביום שלפני כן, הורה שליט צפון קוריאה קים ג'ונג און לחיילים בחזית להיערך למלחמה. ב-3 בנובמבר 2017 תועד חייל צפון קוריאני בורח מצפון קוריאה אל השטח המפורז בגבול בין המדינות – בעוד חבריו לנשק רודפים אחריו ויורים עליו כדי למנוע ממנו לערוק. הוא נפצע קשה אבל הצליח להגיע אל הדרום – ואושפז בבית החולים.
לפנייה לכתב/ת 
