לעצור את הנודניקים: החוק נגד תובעים סדרתיים
הם מגישים עוד ועוד תביעות סרק מופרכות, מתנסחים בצורה בוטה, מבזבזים זמן שיפוטי יקר וגורמים לעומס בלתי נסבל על המערכת. הצעת חוק חדשה מנסה לחסום את התובעים הסדרתיים מלפנות לבית המשפט
בכל בית משפט מכירים אותם: תובעים סדרתיים שמגישים עוד ועוד תביעות, נלחמים בכל גוף שנדמה להם שחטא - ולא נחים עד שמקבלים את מבוקשם.
כפי שיודע כל שופט, התובעים הסדרתיים נחלקים לשני סוגים: הנודניקים שמגישים תביעות סרק מופרכות ורק יוצרים עומס על המערכת, ולעומתם לוחמי הצדק שמגישים תביעות עקרוניות במטרה לשנות את החברה ולעשות את העולם טוב יותר. השאלה הגדולה היא איך אפשר להבחין בין אלה לאלה, ואיך מנטרלים את הראשונים בלי לפגוע באחרונים.
השבוע עברה בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק ממשלתית של שרת המשפטים איילת שקד שאמורה לעשות בדיוק את זה. הצעת החוק, שעלתה בהסכמת נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, מנסה לאפיין את התובעים הסדרתיים ה"מציקים" - ולחסום את תביעותיהם.
ההבחנה בין לוחם צדק לסתם נודניק אינה פשוטה, שכן בשעה שנשמעים קולות הקוראים לצמצם את זכות העמידה יש חשש שהגבלת עותרים מכל סוג שהוא תהיה תחילתו של מדרון חלקלק. הנוסחה שמצאה שקד מכוונת לחסימה מבוקרת של עותרים, אבל יש להניח שגם היא תיתקל בהתנגדות ותעורר ויכוחים סוערים כשתגיע לוועדת החוקה. אם תצלח את המשוכה הזו, תיתקל הצעת החוק בהמשך גם בעתירות לבג“ץ ובערעורים, שינסו לדייק את ההגדרות ולמנוע חסימה גורפת מדי.
בהצעת החוק נאמר כי "תכליתו של חוק זה היא להסדיר את השימוש בצו חוסם כנגד מתדייני סרק סדרתיים וטרדניים המגישים הליכי סרק רבים. ל'תובע טרדן' יכול להיחשב מי שיוזם הליכים באופן סדרתי ושיטתי נגד אותו בעל דין או נגד בעלי דין שונים. הליכים אלו בעלי מכנה משותף ייחודי במובן זה שאינם מגלים סיכויי הצלחה והם נעדרי עילה של ממש.
”דא עקא לא תמיד ניתן לקבוע באופן החלטי כי יש לדון אותם מלכתחילה לסילוק על הסף, כך שלא אחת בית המשפט נאלץ לבררם לגופן ולדחותם, דבר הכרוך בהשקעת משאבים מיותרים מצד הנתבעים ומערכת המשפט, שכידוע משאביה מוגבלים ממילא.
”הזמן השיפוטי הרב המוקצה לטיפול בהליכים אלה, אשר כאמור אינם מגלים עילה, מעכב את הטיפול בהליכים של בעלי דין אחרים ואף פוגע בזכות הגישה שלהם לבית המשפט. כן מובילה התנהלות זו להוצאות כספיות ניכרות מהקופה הציבורית ולגריעה ממשאבי הציבור כולו. בנוסף, נדרשת מזכירות בית המשפט להשקיע משאבים לא מבוטלים בטיפול בבקשות ובתובענות אלו ללא כל הצדקה. עקב כך נפגע אמון ציבור המתדיינים בבית המשפט ויש בכך בטווח הארוך כדי לפגוע ביוקרתו של בית המשפט בעיני הציבור".
בדברי ההסבר לחוק מתמודדים יוזמיו עם הקושי בחסימת אנשים מפנייה לבית המשפט ומנסים לאזן בין האינטרסים: "כל הגבלת גישה לערכאות פוגעת לכאורה בזכותו היסודית של אדם לפנות לערכאות לבקש סעד מבית המשפט על זכות נפגעת שלו. בלעדי זכות הגישה לערכאות לא ניתן לממש את הזכויות הקיימות במרחב החקיקתי. יחד עם זאת, אין חולק כי זכות הגישה לערכאות אינה בלתי מוגבלת. מה גם ששימוש לרעה בזכות הגישה לערכאות פוגע בזכות הגישה לערכאות של מתדיינים אחרים.
”אף על פי שבמתווה זה כרוכה פגיעה מסוימת בזכות הגישה לערכאות המשפט, אשר הוכרה עקרונית בפסיקה כחלק מן הזכות לכבוד המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הרי שההצעה משרתת תכלית ראויה של ניצול ראוי של המשאב השיפוטי שהוא בבחינת משאב מוגבל ופינוי זמן שיפוטי יקר ערך לטובת הליכי משפט תלויים ועומדים, החשת בירור של משפטים וכן הגנה על בעל הדין שכנגד, שזכות הגישה שלו לערכאות זכתה להגנת השיטה מפני ניצולה לרעה כלפיו".
כדי שהפגיעה תהיה מידתית הוטלו בחוק סייגים להפעלתו. כך, תובע סדרתי ייחסם רק אחרי שהוכח, באופן רציף ולאורך זמן, כי אכן מדובר בתובע טרדן, ובכל מקרה ניתן יהיה לבטל את החסימה בכל עת אם התובע יוכיח שהפעם התביעה שלו מוצדקת וראויה להתברר. כמו כן נקבע כי הסמכות לחסום תובע טרדן כפופה לאישור היועץ המשפטי לממשלה, וכי רק נשיא בית המשפט העליון יוכל לחסום תובע בצורה גורפת בכל הערכאות. עוד נקבע כי תוקפו של צו חוסם יהיה לתקופה שלא תעלה על שנתיים, וניתן יהיה להאריכה מפעם לפעם עד לתקופה מקסימלית של חמש שנים.
כבר לפני יותר מ-20 שנה: חוק דומה באנגליה
הניסיון הישראלי לחסום תובעים סדרתיים איננו ייחודי. החלוצה בתחום היא אנגליה, שחוקקה חוק דומה כבר לפני יותר מ-20 שנה, בשנת 1986. בעקבותיה עשו כן עוד מדינות רבות.
בישראל הורה בעבר בג“ץ למזכירות בית המשפט לא לקבל יותר עתירות מאדם שהוגדר ”עותר סדרתי“, ארש הגיש אינספור עתירות לכל הערכאות תוך התעלמות מעקרון סופיות הדיון ושימוש לרעה בהליכי משפט. "עסקינן, אם כן, בבעל דין שהוא מתדיין סדרתי, המטריד את בית המשפט בבקשות שאין להן יסוד בדין, גורם לבזבוז של זמן שיפוטי ומתנסח בדרך שאינה הולמת פנייה לערכאות“, קבע אז השופט אשר גרוניס. ”במצב דברים זה, אנו מורים בזאת כי המזכירות לא תקבל מכאן ואילך בקשות מטעם העותר בהליכים שהסתיימו. כמו כן בית המשפט לא ייזקק להליכים שיגיש העותר אשר ינוסחו בלשון בלתי ראויה, שיש בה משום השתלחות בבית המשפט או ניסיון להלך אימים“.
בפסק דין אחר, שניתן לפני כשנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, הורה הנשיא השופט איתן אורנשטיין לתת צו שיחסום אדם אחר מפנייה לבית המשפט, וקבע כי ”בכל הנוגע להתמודדות עם תובע מטרידן, קיימת עדיפות לנקיטה בדרכי התמודדות חלופיות ושימוש בצו חוסם יישמר אפוא רק למקרים קיצוניים ביותר בהם לא נותרה כל אפשרות אחרת.
”נסיבות חריגות של מתן צו חוסם יתקיימו אפוא כאשר בעל דין מנצל לרעה את הליכי בית המשפט, מגיש תביעות רבות שעל פניהן הן מופרכות, אין להן כל עילה, מטריד שלא לצורך את הערכאות השיפוטיות השונות, אינו מכבד את פסיקותיה, עד שאין מנוס אלא לקבוע שלפנינו מי שמהתל במערכת המשפט".
לפנייה לכתב/ת 
