כאן גרים בכיף
על מלגות לסטודנטים בתמורה למגורים עם אזרחים ותיקים כבר שמעתם?
כבר שבעה חודשים שהסטודנטית קארין אסרף, חיה עם שותפה חביבה בשם רבקה. הן מתעוררות ביחד, אוכלות ארוחת בוקר משותפת, מטיילות אחר הצהרים או מבלות בים, ובעיקר משוחחות המון ועל הכל.
יש ביניהן רק הבדל אחד קטן: קארין היא בת 26, ואילו השותפה שלה רבקה, חגגה לא כבר 92 שנים.
איך החיבור ביניהן קרה? קארין, סטודנטית לסיעוד חיפשה מלגת לימודים, ונתקלה בפרויקט: "כאן גרים", של התאחדות הסטודנטים הארצית והמשרד לשיוויון חברתי.
הפרויקט מציע לסטודנטים מגורים אצל אזרחים ותיקים, עריריים או כאלה שגרים בגפם. כשבפועל, שני הצדדים מרוויחים מהסידור הזה: הסטודנטים נהנים ממגורים זולים וממלגה, ואילו הקשישים זוכים בשותף חדש לחיים. לצד המגורים, הסטודנטים אמורים לעשות עם הקשישים פעילות משותפת של כחמש שעות ביום.
קארין מודה שלא היה קל לשכנע אותה בהתחלה להצטרף לפרויקט.
מדוע? זה לא נשמע כמו משימה מורכבת
קארין: "לרוב, אני לא שוללת דברים עד שאני לא בודקת אותם מקרוב, אבל הפעם שללתי את זה על הסף. פרויקט שבו אגור עם אזרחית ותיקה, היה נשמע לי יותר מדי שונה מהרגיל והציף בי הרבה חששות.
ממה בדיוק חששת?
עברו לי מחשבות על איך היא תהיה? איך היא תגיב כשאגור איתה? האם אני אצטרך לטפל בה? ובכלל, האם אצליח להכיל את השינוי בתקופה שהיא ממילא עמוסה בלימודים ועבודה. אני מודה שמאוד חששתי בהתחלה, אבל כן מצאתי את עצמי ממלאת את הפרטים למלגה, כיוון שהייתי באמת זקוקה לה".
אח, פגישה שכזאת
את הפגישה הראשונה שלה עם רבקה, קארין מספרת שלא תשכח במהרה. "הגעתי לפגישת היכרות בבית החמים שלה ופגשתי אותה שם עם הבן שלה. לרבקה שלי יש עיניים מיוחדות. כבר מהרגע הראשון הבנתי שניצבת מולי אישה אופטימית, מלאה שמחת חיים ומעוררת השראה. לפני עשר שנים היא איבדה את בעלה ומאז רבקה מתגוררת לבד. האישה הזאת פתחה לי את דלתות ביתה ואת חדרי ליבה בשמחה ובאהבה, נתנה לי חדר משלי והרבה מקום במקרר".
החיבור בין קארין - צברית ובת לעולים ממרוקו, לרבקה - בת להורים יוצאי פולין, לא היה טבעי. "כמובן שבהתחלה היו לי חששות ואי ודאות. דאגתי שמא היא לא תתחבר אליי ומה יקרה אם לא נסתדר והרי יש בינינו פער גילאים של 66 שנים", היא משחזרת.
ואיך זה הסתדר בסוף?
הזמן עשה את שלו ומפה לשם, עברו להם ביעף כבר 7 חודשים.
אנחנו חיות כמו סבתא ונכדה, אוכלות ארוחת בוקר ומקשקשות על הכתבות בעיתון, נפגשות שוב בערב כשכל אחת מספרת מה עבר עליה באותו היום. לפעמים אני נותנת לה לטעום מהמטבח המרוקאי, והיא מגלה טעמים חדשים גם בגילה המכובד! אני מספרת לה על הדברים הכי אישיים שלי, והיא מייעצת לי בצורה נפלאה. עם ניסיון חיים כמו שלה יש הרבה מה לשמוע. אנחנו הולכות מדי פעם לים, צופות בסרט בקולנוע ועושות קניות יחד".
אני והסבתא
הבדידות עבור אדם קשיש היא איומה. הוא מתהלך בקושי, הוא לא תמיד זוכר את הדרך, הוא פוחד להתהלך ברחוב לבד, בטח שלא לנסוע לבד, והוא חושש מטבע הדברים גם לישון לבד. קארין זוכרת רגע אחד מיוחד, בו החליטה לקחת את רבקה לחוף הים.
"שלוש שנים היא לא הייתה בים. לקחתי אותה לחוף הים האהוב עליה. זה היה מאוד מרגש וכייפי. הצטלמנו ואי אפשר היה להתעלם מהאושר על הפנים שלה".
קארין, שלומדת סיעוד, נתקלת לדבריה לא פעם בשאלות מצד חבריה וחברותיה לספסל הלימודים: האם המגורים המשותפים עם רבקה מצריכים ממנה גם לטפל בה.
ומה את עונה להן?
קארין: "מה שמצחיק זאת העובדה, שרבקה למרבה המזל, יותר בריאה ממני. היא עושה כושר כל בוקר, דואגת באופן עצמאי לכל משק הבית, ואפשר להגיד שהיא מטפלת בי ולא אני בה. אני הכי אוהבת שהיא קוראת לי "חברה שלי", היא מוסיפה, "כשהיא מדברת עליי בטלפון עם בני המשפחה שלה. היא לא נותנת לי לעשות כלים בתקופות מבחנים, היא מתרגשת כשאני שמה לה את המוזיקה שהיא אוהבת, ומה שאני הכי אוהבת זה שהיא לא סוגרת את הדלת עד שאני נכנסת למעלית, כדי לראות שאני מסתדרת".
נשמע כאילו מצאת סבתא מאמצת
"אין לי מילים לתאר את האישה הזאת. את העומק שבה, את הסיפורים שלא הייתי שומעת אילו לא הייתי יוצאת להרפתקה הזו. סיפורים על ילדה בקיבוץ שהייתה מתקלחת במים קרים גם בחורף הכי קשה והייתה לה שמלה אחת בלבד. על נערה שהייתה שותה ממעיינות עם כף היד כמו בסרטים הישנים שנראים לנו כל כך רחוקים מאיתנו, על אישה שהתחתנה עם אהבת חייה למרגלות הגלבוע וחיה לצידו יותר מ-60 שנה באושר, עם תמונה אחת בלבד. על גיבורה שילדה 3 בנים, והקימה בכוחות עצמה משפחה מדהימה ומוצלחת".
ומה חשיבות הפרויקט?
כשמבקשים מקארין להסביר מה החשיבות של הפרויקט "כאן גרים", לחיבור בין צעירים לאוכלוסייה המבוגרת במדינה היא משיבה: "ברמה האישית, כל חיי הרגשתי קשר מיוחד ואהבה לאוכלוסייה המבוגרת. דרך העיניים שלהם אפשר לצפות בכל מסע חייהם, אפשר לקרוא את השמחה, העצב, החוויות והעוצמות ממש דרך האישונים".
מה תמליצי לסטודנטים אחרים, שאולי מתעניינים בפרויקט אבל חוששים ממנו?
"אני באמת לא מאמינה שיצאתי להרפתקה הזו. אבל מצאתי בית חדש, שני, שהוא מושלם. הוא גם קרוב לבית-החולים שבו אני לומדת. החיים עם רבקה הוסיפו לי הרבה פרופורציות לחיים, וזה גורם לי להעריך את הרגעים הקטנים והטובים ביומיום שלי. אני מקווה שעוד סטודנטים וסטודנטיות יירשמו לתוכנית, חשוב שאנחנו כצעירים נבין שאסור שאזרחים ותיקים יידחקו לפינה לבדם".
קארין ורבקה לוקחות חלק בפרויקט "כאן גרים" של התאחדות הסטודנטים הארצית, והמשרד לשוויון חברתי.
המלגה פתוחה להרשמה. פרטים נוספים ניתן למצוא באתר התאחדות הסטודנטים הארצית: www.nuis.co.il
