למה מאמנים בכירים חוששים לעבוד בריאל
מאמנים כמו אלגרי, קלופ, פוצ'טינו ויואכים לב לא רצו להכניס ראש בריא למיטה חולה עם נשיא שלא יאפשר להם להגשים את עצמם. ללופטגי אין מה להפסיד
מאז עזיבתו המפתיעה של זינאדין זידאן את ספסל הבלאנקוס, החלה הנהלת ריאל מדריד, או בקיצור, פלורנטינו פרס, במרוץ נגד הזמן למנות מאמן חדש. לאחר סירובם של חמישה מאמנים בכירים לנשיא הכל-יכול של ריאל, נבחר ז'ולן לופטגי לתפוס את הכיסא הרותח ביותר בעולם הכדורגל.
העובדה שלופטגי שהיה שוער בעברו ושיחק גם בריאל מדריד וגם בברצלונה לא הפריעה לפרס למנות את לופטגי כמאמן ראשי. גם לא הפריעה לו העובדה שלופטגי נחשב לשחקן די אפור שדימויו רחוק מאוד מהדימוי הגלאקטי של זינאדין זידאן.
זידאן ופרס(צילום: AFP)
ואולי זה סימן חיובי עבור המדרידיסטאס. בשנת 2007 מונה הגרמני ברנד שוסטר למאמן ריאל מדריד. שוטסר, שגם הוא לבש את מדי שני המועדונים הגדולים בעולם, לא נחשב לשחקן גדול, אך כמאמן הוביל את ריאל לאליפות בלתי נשכחת עם ניצחון קטן-גדול על ברצלונה בקאמפ נואו. אך השאלה בריאל בשנים האחרונות היא לא מי המאמן, אלא מי בעל הבית.
פלורנטינו פרס נבחר לנשיא המועדון בשנת 2000 וכיהן בתפקיד עד 2006 ,אז הודיע על התפטרותו. בשנת 2009 נבחר בשנית לנשיא, ומחזיק בתפקיד עד היום. מאז היבחרו בשנית דאג פלורנטינו לשנות את תקנון בחירת הנשיא כך שמי שמעוניין להיבחר נדרש להציג ערבויות כספיות בסכומים דמיוניים, וחיזק את מעמדו כנשיא הבלתי המעורער של מועדון הספורט הגדול והנוצץ בעולם. מאז אף אדם לא ניסה לערער על סמכותו ואף לא נראה באופק אחד שכזה. רפאל נדאל הביע רצון להיות נשיא ריאל בעתיד. נראה.
כשמדברים בישראל על מעמד המאמן ועל היחס בין מאמן לבין בעלים של קבוצה, עולה גיחוך קל מגרונו של האיש החזק ביותר בעולם הכדורגל. פלורנטינו, שהכריז על שאיפתו להפוך את ריאל מדריד למועדון החזק ביותר בעולם, הוא הקובע הבלעדי בקבוצה. הוא ממנה את המאמנים, קובע את מדיניות הרכש ואף שאינו שולח מסרונים מהיציע, דאג להבהיר למאמנים בשיחות אישיות מה הוא מצפה לראות מהקבוצה מבחינה מקצועית.
אז נכון שבספרד זה נראה קלאסי ויפה יותר, שיחה עם המאמן בארוחת ערב מפוארת לאור נרות, במהלך הרמת כוסית לכבוד חג כזה או אחר, המהות היא אותה מהות. לא אחת זכו מאמנים שלא הביאו תוצאות, לנזיפות אישיות.
לופטגי הוא המאמן ה-12 של פרס. לנשיא אין סבלנות. מי שלא מביא תארים – אליפות הלה ליגה או הצ'מפיונס – הולך הביתה ולא משנה כמה תארים הבאת קודם לכן. קרלו אנצ'לוטי, שחקן גדול ומאמן מעוטר באליפויות וגביעי אירופה, זכה עם מדריד בליגת האלופות בשנת 2014, לאחר 12 שנים ללא תואר אירופי, דבר בלתי מתקבל על הדעת בריאל מדריד הגאה. אך עונה אחת לאחר מכן הסתיימה ללא תואר משמעותי, ופלורנטינו שלח את מיסטר אנצ'לוטי הגדול הביתה, לנוח.
זידאן טען לאחרונה ש "שלוש שנים בריאל הן כמו 10 שנים בחיים", וכנראה ידע על מה הוא מדבר. אף שאין תשובה רשמית לשאלה מדוע הוא עזב, עושה רושם שהיחסים בינו לבין סניור פרס עלו על שרטון בשל דחיית דרישותיו של זידאן לשינויים בסגל, מה שהוביל לפיצוץ האטומי. באחד מעיתוני הספורט הנחשבים במדריד אף נכתבה הטענה כי "פלורנטינו רוצה גם לאמן את הקבוצה".
לאור זאת, נדמה שסירובם של המאמנים הבכירים מאוד לרשת את כיסאו של זידאן, לא מפתיע. מדריד היא סיר לחץ של תארים. זכייה באחד משני התארים החשובים, לה ליגה ו/או הצ'מפיונס, אינה אופציה, אלא יציאה מידי חובה. מאמנים כמו אלגרי, קלופ, פוצ'טינו ויואכים לב, יודעים זאת ולא מכניסים ראש בריא למיטה חולה עם נשיא שלא יאפשר להם להגשים את עצמם.
לופטגי מגיע מוקדם מהצפוי לשיא קריירת האימון שלו ואין לו ולבוס הגדול מה להפסיד. שניהם יודעים. זמנו של המאמן בקבוצה קצוב ומותנה בזכייה באליפות או במפגש נוסף עם הגביע בעל האוזניים הגדולות. אז זה באמת משנה מי עומד על הקווים בסנטיאגו ברנבאו?
לפנייה לכתב/ת 
לופטגי
צילום: EPA
מומלצים
