אושרה תמ"א 38 חרף הפגיעה ב"אופי הכפרי"

תושבי רחוב של בתים דו-קומתיים בקריית ביאליק התנגדו להקמת בניין בן 6 קומות, אבל בית המשפט קבע: האינטרסים בתמ"א 38 חשובים יותר

עו"ד אודליה נמירפורסם: 19.06.18 , 20:59

בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונה פרויקט תמ"א 38 להקמת בניין בן שש קומות ברחוב אפרים בקריית ביאליק, חרף התנגדות השכנים שביקשו לשמור על אופי השכונה והבנייה הנמוכה בה, וטענו שהתוכנית תיצור בעיות חניה וחסימת נוף. השופט שמואל מנדלבום קבע שהאינטרסים החשובים שבבסיס התמ"א גוברים על עמדת התושבים.

ב-2016 פנתה היזמית "לונדון" לוועדה המקומית בקריות וביקשה היתר בנייה לפי תמ"א 38. היא ביקשה להרוס בית דו-משפחתי בן שתי קומות ברחוב אפרים ולבנות תחתיו בניין בן שש קומות. הוועדה דחתה אותה וקיבלה את ההתנגדויות שהגישו השכנים בנימוק שהמדיניות באזור היא לא לאפשר פרויקטים מסוג זה. בערר שהגישה "לונדון" נטען שאף שהבנייה בפועל ברחוב נמוכה, על פי תוכנית מפורטת שחלה על הרחוב ניתן לבנות בו מבנים של עד חמש קומות, כך שהתוספת שביקשה מינורית וסבירה.

חוק ונדלן

התיקון לתמ"א 38: לא ממש עידן חדש

עו"ד דור צפריר-צורי

משרד האוצר ביקש להגדיל את הכדאיות ליזמים תוך הענקת הטבות. אבל לא נראה שהתיקון ייצר מהפיכה בכל הקשור להתחדשות עירונית בפריפריה

התיקון לתמ"א 38: לא ממש עידן חדש

בנוסף, ציינה, הפרסום שהפיצה הוועדה המקומית ביחס לכוונתה לקדם תוכנית מפורטת שבה יוטלו מגבלות על האפשרות לבצע תמ"א 38 באזורים מסוימים בקריית ביאליק לא התייחס לרחוב אפרים ועל סמך מצג זה היא נכנסה לפרויקט והשקיעה בו.

השכנים טענו מנגד שהמבנה חריג לסביבתו ומהווה הפרעה לנוף, לאור ולאוויר של כל בתי הקרקע הסמוכים אליו. לדבריהם, ליזמית אין זכות קנויה לקבל היתר ולוועדה המקומית יש שיקול דעת רחב במתן ההיתר.

אבל ועדת הערר קיבלה את טענות היזמית וקבעה שהבקשה להיתר סבירה, מאוזנת ואינה משנה את פני הסביבה ביחס למצב התכנוני. על הגישו השכנים ערעור למחוזי וטענו שתוכנית שמקדמות העירייה והוועדה המקומית מגבילה את אפשרויות המימוש של תמ"א 38 באזורים מסוימים שבהם יש תשתיות מוגבלות וישנות, כולל רחוב אפרים. הם הוסיפו שהמבנה המתוכנן יגרום לכשל תשתיות, למצוקת חניה ולהצללת מבנים סמוכים.

לא מבנה חריג

השופט שמואל מנדלבום ציין שאכן רחוב אפרים לא נכלל בפרסומי התוכנית המפורטת שמקדמת הוועדה, אבל על האזור חלה תוכנית כוללנית שממנה עולה כי הרחוב נכלל במתחם שבו דווקא אמורה להיות מאושרת בנייה מוגברת בהיקף של עד שבע קומות.

הוא הבהיר שהוועדה המקומית יכולה הייתה להגביל באופן עקרוני מתן היתרי בנייה עד לאישור התוכנית המפורטת, אך היא הייתה צריכה לפעול בשקיפות ולפי המתווה הקבוע בתמ"א 38 הכולל בין היתר פרסום והנמקה. ביחס לחריגות המבנה הבהיר כי הבחינה צריכה להיעשות ביחס לתוכניות הקיימות ולא למצב הבנייה בפועל, כך שהתוספת שמבקשת היזמית אינה כה חריגה.

"הרושם המתקבל מטענות העותרים הוא כי הטעם האמיתי והיחידי להתנגדות לבקשה להיתר הוא רצונם לשמר את האופי הכפרי הקיים לטענתם באזור של בנייה נמוכה", סיכם. "אך אינטרס זה לבדו אינו יכול לעמוד כנגד מימוש האינטרסים המגולמים בתמ"א 38".

בנסיבות אלה דחה השופט מנדלבום את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות בסך 20 אלף שקל.