מקדוניה משנה את שמה: איך ממתגים מדינה?
המדינה מהבלקן חתמה על הסכם המסיים את הסכסוך עם יוון, ובמסגרתו תשנה את שמה ל"רפובליקה של צפון מקדוניה". הקושי האמיתי עוד לפניה: איך משנים את כל ספרי ההיסטוריה – ואיך מציגים מדינה חדשה-ישנה לעולם?
מתוך ערימות צעצועים המוטלים בערבוביה בעליית הגג בבית משפחתו בסקופיה שולף ניקולה קבטוסקי את הספר "האגדה של מקדוניה העתיקה". את הספר הגדול והאדום הזה כתב פוליטיקאי מקומי, והוא התפרסם ב-1993, שנתיים אחרי צאתה של מקדוניה לעצמאות. "בספר הזה אמרו לנו שכל מה שלימדו אותנו לפני כן – אינו האמת עוד", אומר קבטובסקי, גמלאי בן 65 שגדל במקדוניה כשזו עוד הייתה חלק מיוגוסלביה הקומוניסטית של משטר טיטו. "פתאום בתי הספר דרשו שתלמידים יקנו את הספר הזה".
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
ספרי ההיסטוריה שמהם לומדים בבתי הספר במקדוניה יעברו בקרוב מהפכה נוספת, הפעם בעקבות ההסכם שנחתם השבוע בינה לבין יוון. במשך 27 שנה היו שתי המדינות מסוכסכות בשל החלטתה של הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר לקרוא לעצמה "מקדוניה" בצאתה לעצמאות. ביוון יש חבל ארץ בעל שם זהה, והיוונים ראו בהחלטת המדינה הצעירה לקרוא לעצמה "מקדוניה" החלטה שיש בה משום תביעות טריטוריאליות על שטחים ביוון. באתונה גם האשימו את הרפובליקה המקדונית כי היא מנכסת לעצמה אלמנטים מהתרבות ומהציוויליזציה היוונית, בכלל זה אלכסנדר הגדול.
ביום ראשון השבוע, אחרי שנים ארוכות של ניסיונות לנהל משא ומתן, שהסתיימו שוב ושוב בכישלון, חתמו ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפרס וראש ממשלת מקדוניה זוראן זאב על הסכם המסיים את הסכסוך. בהסכם נקבע כי שמה הרשמי של מקדוניה ישונה ל"רפובליקה של צפון מקדוניה", והמנהיגים חתמו עליו למרות מחאות – גם אלימות – שבהן השתתפו אלפים הן במקדוניה והן ביוון. במשך שנים מנעה יוון את צירוף מקדוניה לאיחוד האירופי ולנאט"ו, ובהסכם נקבע כי כעת היא תסיר את התנגדותה, מהלך שצפוי לקדם את צירוף מקדוניה לאיחוד ולברית.
בטקס ההיסטורי ביום ראשון, ליד אגם בגבול בין יוון, מקדוניה ואלבניה, התחבקו המנהיגים ולחצו ידיים בנוכחות בכירים מהאיחוד האירופי ומהאו"ם. "מעטים מאוד האמינו שנצליח להשאיר מאחורינו 26 שנים של סכסוך חסר תועלת", אמר ציפרס. "יש לנו אחריות היסטורית לוודא שההסכם הזה ייושם". זאב אמר כי יוון ומקדוניה "הזיזו הרים ממקומם" כדי לגבש את ההסכם וכי הפתרון שהושג הוא פתרון מכובד המקובל על שני הצדדים.
כשמוקדון ניצח את היוונים
ההסכם הוא אמנם צעד חשוב, אבל מקדוניה עשויה למצוא את עצמה בקרוב בפני משימה קשה יותר משינוי שמה: הצורך לשנות נרטיב לאומי שנבנה במשך יותר משני עשורים. בימי טיטו קידמה יוגוסלביה זהות משותפת כלל-יוגוסלבית, ולימוד תלמידים בבתי הספר של מקדוניה על לוחמי עבר כמו אלכסנדר הגדול ואביו פיליפוס השני נדחק לשוליים. אחרי התפרקות יוגוסלביה החלו לצוף במקדוניה, כמו במדינות אחרות בבלקן, רגשות לאומיים עתיקים שהושתקו בימי משטרו של טיטו.
ההיסטוריון טודור קפרגנוב אומר כי באותן שנים ניכרה "התחדשות של הרומנטיקה הלאומית" במקדוניה וכי זו התעצמה בימי שלטונו של איש הימין ניקולה גרואבסקי, בשנים 2016-2006. בעקבות זאת השתנו ספרי ההיסטוריה בבתי הספר המקדוניים במידה די ניכרת. ב-2011 כבר למדו תלמידים בני 11 ו-12 כי במדינה המקדונית שהתקיימה תחת פיליפוס "כבש המלך את הקולוניות ההלניות" וכי בנו, אלכסנדר מוקדון, "הצליח לנצח את היוונים ואילץ אותם להכיר בסמכותו". אף שמקדוניה ויוון צועדות לעבר פיוס, בפועל שתיהן ממשיכות לתבוע להן חלק במורשתו של אלכסנדר הגדול.
בטווח הארוך האתגר הגדול שיעמוד בפני מקדוניה עשוי להיות השאלה כיצד לעצב מחדש את האופן שבו מלמדים המקדונים את ילדיהם – באמצעות ספרי ההיסטוריה בבתי הספר – לחשוב על ההיסטוריה ועל התרבות שלהם. בחגים לאומיים למשל לובשים הילדים המקדונים בגדים הדומים לבגדי העת העתיקה, וחלק מהוריהם מאמינים שהמקדונים אינם סלאבים אלא צאצאיהם הישירים של פיליפוס השני ושל אלכסנדר מוקדון. גם במוסדות להשכלה הגבוהה תידרש היערכות מחדש. בספר ארכיאולוגיה משנת 2010 באוניברסיטת ג'וצה דלצ'ב בסטיפ מתוארת למשל "מקדוניה העתיקה" כ"אזור הבלקן שבו שלטו המקדונים" – ולא כחלק מיוון.
"במה אנחנו מתביישים?"
דמיאן טודורובסקי, מורה בן 59 מהעיר ביטולה שבדרום מקדוניה, טוען כי כל ספרי הלימוד שפורסמו אחרי שנת 2006 כללו שטיפת מוח שיטתית – ולא חינוך. "לא הייתה מדינה מקדונית עד לשנת 1945. על מה אנחנו מדברים?", אומרת סוניה טרינובסקה, תושבת סקופיה בת 40 שבנה לומד בבית ספר. "לא ארשה שיחנכו את הבן שלי באמצעות לאומנות והיסטוריה שקרית".
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של ראש הממשלה המקדוני זוראן זאב הבטיחה מיד אחרי שנכנס לתפקידו בספטמבר אשתקד לערוך בחינה מקיפה ומדוקדקת של ספרי הלימוד ולשנותם במקרה הצורך. "אי אפשר לכפות על הילדים שלנו תפישות ושנאה, במיוחד כלפי השכנים שלנו", אומר פטר אטנסוב, האחראי על החינוך במפלגת השלטון, "אבל את השינוי צריכים לעשות מומחים ופרופסורים, לא פוליטיקאים".
סווזילנד הפכה לאסווטיני: כשמדינה משנה את השם
מורים, במיוחד מורים צעירים שבעצמם התחנכו בשני העשורים האחרונים, יצטרכו להתמודד עם שינוי באופן שבו עליהם ללמד את התלמידים את היסטוריה המקדונית. מריה וסקובה, גמלאית בת 87 שעבדה כמורה להיסטוריה, אומרת ש"יידרש נצח כדי לתקן את הנזק". עמיתתה הצעירה נטשה בת ה-28, לעומת זאת, מודאגת. "אני לא מבינה למה אנחנו צריכים להתבייש במה שאנחנו. אלכסנדר היה מקדוני. ואנחנו פוחדים לומר את זה כי זה מכעיס את היוונים".
לפנייה לכתב/ת 
