קריאות נאצה לעבר סבו של ניצול הרצח בדומא: "עלי על האש"
לאחר שבית המשפט קיבל חלק מהודאות החשודים בפיגוע ביולי 2015, קראו נערים לעבר חוסיין דוואבשה, סבו של אחמד שניצל מהרצח אך איבד את משפחתו: "איפה עלי? איפה סעד? איפה ריהאם? חבל שגם אחמד לא נשרף". לדברי הסב, "למרות שהיו שוטרים במקום - איש לא נקף אצבע"
"איפה עלי? הא? אין עלי, עלי נשרף, עלי על האש". אלו חלק מהקריאות שקראו פעילי ימין קיצוני לעבר חוסיין דוואבשה, סבו של אחמד, הניצול היחיד מהפיגוע בכפר הפלסטיני דומא, שבו נשרפו למוות שלושת בני המשפחה - האב סעד, האם ריהאם והבן עלי - כתוצאה מהשלכת בקבוקי תבערה. חוסיין יצא מאולם בית המשפט המחוזי בלוד אתמול (ג'), שם הוחלט לקבל את הודאות החשודים ברצח שאירע ב-31 ביולי 2015 - עמירם בן-אוליאל וחברו הקטין - וקבע כי הן קבילות ברובן, למעט אלה שנגבו ב"אמצעים מיוחדים" או בעינויים. הודאות מסוג זה נפסלו ועל מהות ה"אמצעים" הוצא צו איסור פרסום.
הנערים קראו לעברו קריאות גנאי אגב הצגת אצבע משולשת, בהן: "איפה עלי? איפה סעד? איפה ריהאם? חבל שגם אחמד לא נשרף". לדברי הסב, "למרות שהיו שוטרים במקום - איש לא נקף אצבע".
על פסיקת השופטים אמר: "קיוויתי שבית המשפט יעשה צדק ואני מברך על החלטתו. אני מקווה שגזר הדין יינתן בקרוב". לדברי הסב, הוא התקשה לפגוש בחשודים בבית המשפט: "זה לא קל לדעת שמי שרצח את יקיריי נמצא במרחק מטרים ספורים ממני. אני מקווה שהרוצחים הללו לא ישוחררו לביתם. אני את משפחתי איבדתי; אני מקווה שלכל הפחות האשמים יבואו על עונשם".
חוסיין, מצידו, סבור כי הנאשמים צריכים לרצות מאסר עולם - אך היה מרוצה אם היה מושת עליהם עונש חמור יותר. "הם ראויים לגזר דין מוות. אני מצפה שלכל הפחות הם יישלחו לכלא עד יומם האחרון. שלא יראו עוד אור יום". הסב מתח ביקורת חריפה גם על מערכת המשפט הישראלית, שלשיטתו "משכה" את ההליך המשפטי זמן רב מדי: "אילו המצב היהפוך - וערבים היו רוצחים יהודים - אני בטוח שכבר מזמן הייתה הכרעה בתיק".
דוואבשה החליט שלא להביא את נכדו אחמד בן השמונה - שאותו הוא מגדל - לאולם בית המשפט: "הוא עבר הרבה דברים קשים, והחלטתי למנוע ממנו עוד סבל". הסב מספר כי למרות שחלפו שלוש שנים מאז האירוע הנורא, הבן עדיין מביע את געגועיו למשפחתו שנרצחה. "הוא תמיד שואל מתי הוא יפגוש את אבא ואימא והאם הוא יכול לעלות גם לשמיים כמו אחיו. עד היום לא שיפצנו את הבית שנשרף. אנחנו משאירים את המקום כמו שהוא כדי שיהווה עדות אילמת לטרגדיה שחווינו".
"תודה לאל", אמר דוואבשה, "שמצבו הרפואי של אחמד הרבה יותר טוב. עדיין אסור לו להסתובב בשמש כי העור שלו רגיש ועל גופו נותרו צלקות; אנחנו מגיעים מפעם לפעם לשיקום ומעקב בבית החולים". עם זאת, הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית: "עד היום לא קיבלנו שום תמיכה או עזרה".
ההודאה ברצח והשחזור - קבילים; נפסלו ההודאות שנגבו מהנאשמים בכוח
משמעות החלטת בית המשפט היא שההודאות של הנאשם המרכזי ברצח והשחזור שבו השתתף - קבילים. בהקשר של בן-אוליאל נפסלה הודאה אחת, אבל התיק נגדו נותר חזק. אצל הנאשם השני, הקטין, המצב מורכב יותר: תרגיל מדובבים שנעשה לו יישאר קביל כראייה (הוא הודה במסגרתו באישומים שאינם קשורים לדומא, כגון הצתה של כנסייה וחברות בארגון טרור). כמו כן, תישאר קבילה גם הודאה שמסר על האירוע בדומא באופן "היפותטי" - ללא שמות - ובה תיאור כללי של סיפור המעשה. כל שאר ההודאות האחרות שנגבו ממנו נפסלו, גם אם לא הייתה מעורבת הפעלת כוח.
מנגד, סבורים בפרקליטות שההודאות קבילות ואין לפסול אותן, מה גם שאין קשר בין האמצעים לבין ההודאות שניתנו בימים שבהם כלל לא הופעלו "האמצעים המיוחדים" (אך כן לאחר הפעלתם). פסילת ההודאות יכולה להשפיע על המשפט כולו מכיוון שמדובר בראיות מרכזיות בתיק.
בינואר 2016 הגישה פרקליטות מחוז מרכז כתב אישום חמור נגד עמירם בן-אוליאל, אז בן 21, תושב מאחז סמוך לשילה, ונגד קטין שהיה אז בן 17 מהשומרון ששמו אסור לפרסום, בגין מעורבותם ברצח.
בן-אוליאל הוא הנאשם המרכזי, ומיוחסות לו שלוש עבירות רצח בגין השלכת בקבוק תבערה לחדר השינה של המשפחה הפלסטינית בכוונה תחילה לגרום למוות. עוד מיוחסות לו שתי עבירות ניסיון רצח, עבירות הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני. הקטין מואשם בקשירת קשר לביצוע רצח, אך לא ברצח עצמו. נטען שלא יצא לבסוף כדי לבצע את המעשה, אבל היה מעורב בתכנון. בנוסף מיוחסים לו שישה אישומים בגין ביצוע שורה של עבירות הצתה במקומות נוספים ועבירות נוספות.
לפי כתב האישום, המעורבים גרו במאחזים סמוכים לדומא. אחרי רצח מלאכי רוזנפלד בפיגוע, הם החליטו שהם מעוניינים לפגוע בערבים כנקמה. בכתב האישום נטען שהשניים נפגשו במאחז, דיברו על הוצאה לפועל של פיגוע, ולאחר מכן תצפתו על כפרים סמוכים ושוחחו על מטרות אפשריות, כולל הצתת בתים.
על פי הפרקליטות, הם סיכמו לבצע פיגוע בדומא ובכפר נוסף ולגרום למות ערבים. בן אוליאל, נטען, הכין שני בקבוקי תבערה. ב-31 ביולי קבעו השניים להיפגש במערה. בן אוליאל הגיע ולא מצא את הנער, לכן החליט לבצע את הפיגוע לבדו. הוא הגיע לכפר דומא ובתחילה השליך בקבוק תבערה לבית אחד. אז פנה לבית משפחת דוואבשה, הדליק את בקבוק התבערה והשליכו לעבר החלון המסורג בחדר השינה. הבקבוק התנפץ על הסורגים, אש החלה לבעור והוא נמלט.
האש אחזה בכל ארבעת בני המשפחה שישנו שם. ההורים ברחו מן הבית, הילד אחמד הצליח להגיע לפתחו וניצל ואילו התינוק עלי נותר במיטתו בבית הבוער. שכנים שהגיעו למקום פינו את ההורים והילד אחמד לטיפול רפואי במצב קשה. התינוק עלי לא שרד. האב מת מפצעיו שמונה ימים אחר כך והאם מתה מפצעיה חודש אחרי. מצבו של הבן אחמד, שאושפז בבית החולים שיבא בתל השומר, השתפר.
עו"ד יצחק בם, אחד מסנגוריו של בן-אוליאל, מסר בתגובה: "ברור ששב"כ גרם כאב פיזי וסבל לנחקר על מנת לגרום לו להודות. שיטת משפט המכבדת את כבוד האדם לא יכולה להשלים עם קבלת הודאות שנגבו בעקבות גרימת סבל פיזי מכוון כראיות במשפט. החשש מפני המשך העינויים היה הטעם היחיד שמחמתו המשיך הנחקר להודות בין הסבבים של עינויים".
עו"ד ציון אמיר, המייצג את הקטין עם עו"ד עדי קידר, מסר :"אנחנו שמחים מאוד. שנתיים וחצי אחרי המעצר בית משפט ידע לומר שמשפטית - החקירות צריכות להתנהל על פי דין ולא על ידי רמיסת זכויות נחקרים. נקבע שיש לפסול הודאות שהוצאו באמצעים מיוחדים. זו שמחה גדולה, אבל שנתיים וחצי להחזיק קטין בבית סוהר זה פגיעה, ואנו מצרים על כך. בית משפט עמד באילוצים ולחצים ואיומים".
לפנייה לכתב/ת 
