פורשים כנפיים: על הכיוון שאליו הולך ה-NBA
לאחרונה החלו לצוץ שמועות לפיהן לאונרד, לברון ופול ג'ורג' הולכים לשתף פעולה בלייקרס. לפני שנתחיל להשתעשע ברעיון של "סופר טים", נגבש דיון תיאורטי על איך קבוצות העתיד עשויות להיראות
בשבוע האחרון החלו לצוץ שמועות, כמו קוואי לאונרד הולך ללייקרס. בעסקי השמועות, אחרי הראשונה מגיעה כמעט תמיד עוד אחת: לברון ופול ג'ורג' יצטרפו לקוואי בלייקרס, כך נכתב. המאמר הזה לא הולך להיות על הסופר-טים החדשה שכנראה הולכת להיווצר בלייקרס, אבל כאן לא נאבד עשתונות בעקבות כמה שמועות. מה שכן, בואו נגבש דיון תיאורטי על איך קבוצות העתיד עשויות להיראות, והאם הקבוצה ההיא מהשמועה היא התבנית. מילת המפתח - כנפיים. והרבה מהן.
ה-NBA היא ליגה של טרנדים, וזה נכון פרטנית לליגה הרבה יותר ממה שזה נכון באופן כללי בענף הכדורסל. בשנות ה-90 לדוגמה סנטרים היו הביג ת'ינג (אפילו כשהבולס או הג'אז לא החזיקו בשום שלב סנטר פותח מעל הממוצע) והפוסט-אפ בצבע היה נחשב למהלך ההתקפי החשוב ביותר בארסנל. בעשור האחרון, ראינו את השלשות תופסות תפקיד מפתח. נדמה שמישהו בכל דור מוצא פרצה שעוזרת לו לנצח את הכדורסל ששוחק לפניו, ותמיד נמצאת תרופת הנגד.
לברון ג'יימס וקוואי לנארד(צילום: AP)
אחרי הסמול-בול המאוד מדבק, וכנראה אפילו כתוצאה ממנו, הטרנד הגדול האחרון הוא הגנתי: הגנת החילופים. בעידן בו הליגה מסתמכת על פיק-אנ-רול יותר מאי פעם, האלופה והקבוצה שסיימה את העונה הסדירה עם המאזן הטוב ביותר, הן החלוצות הבלתי מעורערות של פילוסופיית ה-switch everything. גולדן סטייט ויוסטון, שאולי היינו נוטים קודם לקטלגן כקבוצות מתקדמות דווקא בפן ההתקפי, הצליחו לבנות קבוצות כל כך רבגוניות בהגנה ולאפשר לעצמן להחליף שמירה בפיק-אנ'-רול כמעט מתי שיירצו.
לפי סקונד-ספקטרום, שעוקבים אחרי המשחק בזכות שימוש בטכנולוגיית מצלמות, יוסטון במהלך העונה הסדירה הגנו על סקרין-אנד רול על ידי חילוף ב-1,406 פוזשנים, והווריורס ב-1,075. שתי הקבוצות הללו הכפילו את כמות החילופים שיוצרו על ידי 20 קבוצות אחרות בליגה, כאשר רק הלייקרס עברו את ה-800 חוץ מהן. כדי לחזק את הטיעון שלי במוחשיות של הטרנד, אציין את הנתון הבא, אשר הוזכר בפרק של דה סוויפ שהוקלט לאחר המשחק הראשון של סדרת הגמר.
קליבלנד לאורך כל העונה עשו חילופים און דה בול רק 13 אחוז מהזמן, ובמשחק 1 נגד הווריורס הנתון הזה עלה ל-62 אחוזים. הקפיצה דומה גם בחסימות שאינן על השחקן עם הכדור, שם העלייה היא מ-5 אחוזים בלבד בעונה הסדירה, לעומת 45 באותו משחק. הטרנד הזה איננו רק "מצליח", אלא גם כנראה השיטה הטובה ביותר להתמודד עם ההתקפות המוכשרות בליגה. לעניות דעתי, לא ראינו את הסוף שלו.
כפי שכתבתי קודם, כל שינוי בסיסטם מוביל לשינוי אחר, והתדירות של השינויים הולכת וגוברת. ככל שהתקדם הפלייאוף האחרון, ובמיוחד גמר המערב, התחלנו לראות את תגובת ההתקפה להגנת החילופים - לתקוף את החולייה החלשה. פעם אחר פעם השחקן שסטף קארי שמר עליו יצא החוצה לחסימה כדי לשים את השומר הכי פחות טוב של גולדן סטייט על המשימה הכי קשה התקפית. הווריורס עשו את זה גם, לפעמים על קאפלה ולפעמים על פול. כריס פול הוא שומר מצויין, אבל המטרה היא פשוטה: לייצר מיס מאץ'.
אם יש דבר שהגנת החילופים נופלת בה, זה חוסר היכולת למנוע ממיס-מאץ' להיווצר, חלק מהמהות של להחליף הכול היא ש.. ובכן.. מחליפים הכול. תהיו איתי כאן. אז איפה היינו? יש קבוצות מצליחות שהולך להן טוב עם הגנה שמתבססת על חילופים, אבל באמת לא קשה לאתר את החור בשיטה זו. הגנות מסויימות עלולות להיות חשופות יותר, מאחר שכל הגנה שמתבססת על חילופים הופכת להיות חלשה כמו החולייה החלשה ביותר שלה. בתוך כל זה, קבוצות רבות משחקות לפרקים ארוכים ללא סנטר קלאסי בכל מקרה. אז מה אני מציע? שנדמיין כרגע, תיאורטית בלבד, את הקבוצה הבאה, נקרא לה קבוצת הווינגים.
פול ג'ורג' בפעולה(צילום: AFP)
קבוצת הווינגים, כמו שניחשתם, מורכבת מחמישייה שכולה שחקני כנף, בטווח גבהים שנע בין 6-7 לבין 6-11 ניידים. בקבוצה יהיה מוביל כדור, משהו שהוכח כלא בעייתי לשחקנים גבוהים על ידי הסימונסים-דוראנטים-לברונים של הליגה. יהיה גם שחקן אחד שמוכוון יותר להגנה על הטבעת, כפי שיאניס, ג'ורג', או דריימונד הוכיחו לנו שאפשרי. בקבוצת הווינגים ניתן להחליף על כל שמירה, וכל שחקן יכול לאיים על הסל. הובלת כדור כבר מזמן הפכה להיות בלתי רלוונטית, ומה שחשובה בהרבה היא היכולת לייצר פעולה חיובית בהתקפה, מה שבהרבה קבוצות בכל מקרה שחקני הכנף עושים. הקבוצה הזו נשמעת טובה, נכון? אז אולי בשלב הזה אתם חושבים שאני מדמיין כאן קבוצת סופרסטארים בלתי אפשרית, אבל תהיו איתי סבלניים.
בסך הכול צריך 2 סופרסטארים ועוד 3 רול פליירס, שבמקרה שלנו יהיו 3&d. זה לא מופרך בכלל. אם יש דבר אחד שלמדתי מדריל מוריי, זה שעם תכנון ארוך טווח וסבלנות, אפשר לבנות בדיוק את הקבוצה שאתה רוצה. לא מספיק פעמים בליגה שאנחנו אוהבים כל כך באה שיטה קודם, ובחירת שחקנים שתתאים לאותה שיטה אחר כך. השנה, יש מספיק כישרון בליגה, מספר חסר תקדים של שחקנים חסרי-עמדה שיכולים לשמור על עמדות 1-5, וכמות יפה של פרוספקטים שמתאימים לתיאור, בין אם בדראפט הקרוב או בין השחקנים הצעירים של הליגה. נוסיף על זה שגבוה מחליף, כזה שאפשר להעלות כפלאן B, אפשר למצוא היום די בקלות בפרי-אייג'נסי או בסוף הדראפט.
אם קניתם את התיאוריה, וקוואי-ג'ורג'-לברון-רנדל-לונזו נשמע לכם כמו death line-up 2.0, אני מבטיח לכם שיש כמה אנשים בליגה (וכנראה בעיר כדורסל שמסתיימת ב"טון") שמתחילים לחשוב בדיוק בכיוון הזה.
הכותב הינו מנחה בפודקאסט ה-NBA "דה סוויפ".
לפנייה לכתב/ת 
ג'יימס ופופוביץ'
צילום: gettyimages
מומלצים
