הקשישים שיוצאים לחופש הגדול
פעמיים בשבוע עשרים גמלאים מצטרפים לכיתה ייחודית שפועלת בבית הספר אורט "ספיר" בירוחם. הם מגיעים ולומדים אנגלית, מתמטיקה ומחשבים לצד תלמידי התיכון. היום הם גם ייצאו יחד לחופש הגדול. צפו
שרה אללוף נכנסת לכיתה, מברכת את חבריה לספסל הלימודים בחיבוק גדול וצועקת "בוקר טוב", מאושרת. התלמידים מתיישבים סביב שולחן עגול, מניחים את תיקי הגב על הרצפה ומוציאים מתוכם מחברות וקלמרים. סצנה רגילה שמתרחשת מידי יום באלפי בתי ספר ברחבי הארץ? ובכן, עם הבדל אחד: הלכה למעשה אללוף יכולה להיות סבתא שלהם.
אללוף ועוד כעשרים גמלאים הם חלק מכיתה ייחודית שפועלת בבית הספר אורט "ספיר" בירוחם. פעמיים בשבוע הם מגיעים ולומדים אנגלית, מתמטיקה ומחשבים לצד תלמידי התיכון. היום הם גם ייצאו יחד לחופש הגדול.
כתבת וידיאו: גיל קורוטקי, צילום: תומריקו, עריכה: גלעד ילון
"זה קצת מוזר", אומר עם חיוך מאור אברג'יל, תלמיד כיתה ז' שמשתתף בפרויקט. "מישהי שהיא יותר מבוגרת ממני יושבת איתי בכיתה והיא יכולה להיות סבתא שלי. זה כאילו היא אמורה ללמד אותי ופתאום אני מלמד אותה? זה מרגיש לי קצת מוזר".
ומה אתה בכל זאת לומד מהן?
"אני לומד מהן על אכפתיות. הם מבינים יותר עניין אולי לא בטכנולוגיה אבל בדיבור. אנחנו מתאימים את עצמנו אליהם ואותי זה מאוד מפתח".
ומה את מרגישה?
"אני אוהבת אותם כמו הנכדים שלי", אומרת אללוף. "וכן, מרשה לעצמי לפעמים להעיר להם. אם עובר ילד וזורק משהו על הרצפה אז אני אומרת לו 'תחזור בבקשה ותרים את זה'. או אם אני רואה שני ילדים מתקוטטים אני נכנסת בניהם ומפרידה. אני נתרמת מהם המון כי הם יושבים איתי ומתקנים את השגיאות שלי. במיוחד בשיעורי אנגלית שהידע שלהם הוא יותר גדול משלי".
מי מרוויח מזה יותר?
"אני חושבת ששנינו נתרמים. אני תורמת להם והם תורמים לי. כשאני נמצאת לידם אני מרגישה כמו ילדה".
"בהתחלה זה הפריע לנו שהם השתוללו", מוסיפה עליזה בריגה, פנסיונרית נוספת בכיתת הגימלאים. "אז אמרנו להם סטופ! יש זמן השתוללות ויש זמן ללמוד. אתם צריכים לקבל אותנו כמבוגרות ואנחנו צריכים לקבל אתכם כילדים".
איך הכיתה היום שונה מהכיתה כשאת היית ילדה?
"פעם היה לוח וגיר. הסגנון של המורים של אז שונה ממה שאני רואה היום. אז המורים היו מקפידים לעשות הפרדה בין מורה לתלמיד היום זה נראה כמו חברים".
"כיתת הגימלאים היא יוזמה ממשלתית של חוזרים לבית הספר", מסביר דביר זמירי, מנהל בית הספר. "מה שאני אוהב בפרויקט שהוא מתאים בדיוק לירוחם. זה מקום אינטימי, משפחתי, קטן, חם ואוהב והפרויקט הזה הוא בדיוק זה. הוא מביא הרבה אותנטיות ומחבר את הקהילה בצורה שורשית בדיוק כמו ירוחם. יש פה קשרים שנוצרו לפני כן, אתה רואה את החיבורים גם מחוץ לכיתה. אתה רואה אותם הולכים במסדרון יחד ומדברים זו מראה תמונות של הנכדים וזה מראה תמונות של החברה שלו או ציון במבחן שהוא גאה בו".
מה הערך של פרויקט כזה במקום כמו ירוחם?
"אצלנו בבית הספר יש למעלה מארבעים אחוז שמוגדרים כאוכלוסיית רווחה. העובדה היא שבסוף התהליך ארבעים אחוז מהתלמידים שלנו הולכים למקומות הכי איכותיים בצבא, למכינות ולשנת שירות היא בגלל שהם עברו פרויקטים כאלה שיש בהם הרבה נתינה. חינוך זה לא רק הישגים. אז נכון, הגענו ל-82 אחוזי זכאות לבגרות אבל אני יותר גאה בפרויקטים כאלה. הם אלה שהופכים את החברה שלנו למלוכדת וחזקה יותר. זה מה שגורם לתלמידים להיות רגישים וקשובים יותר".
לפנייה לכתב/ת 
